כולם זוכרים את שנת 2020 כשנה בה התחילה הקורונה. כמעט אף אחד לא מדבר על ההמלטות של בכיר בתעשיית הרכב מיפן ללבנון בתוך מזוודה בסוף שנת 2019. אין כמו מגיפה עולמית כדי לגרום לאחד הסיפורים המדהימים בעולם הרכב להישכח. אנחנו כאן כדי להזכיר לכולם, ומזמינים אתכם לצפות בפרק החמישי של סדרת הרשת שלנו THE DRIVE, תהנו:


במשך עשרים שנים היה קרלוס גוהן אחד האנשים החזקים, המשפיעים, המוערכים והנחשבים בתעשיית הרכב העולמית.

מי שהיה לסגן נשיא רנו ב-1997 והעלה אותה על דרך המלך בפרק זמן קצר, היה בחזית המגעים לברית עם ניסאן שנוסדה ב-1999. תוך שלוש שנים היה למנכ"ל ולנשיא שלה לאחר שעשה את הבלתי ייאמן: החיה את החברה היפנית. קרלוס גוהן היה אחד המנהלים הנחשבים בעולם, גם מעבר לעולם הרכב. עם רכישתה של מיצובישי על-ידי ניסאן ב-2016, נוצר תאגיד הרכב הגדול בעולם, וגוהן עמד בראשו.  

קרלוס גוהן (Carlos Ghosn) נולד בברזיל ב-1954 למשפחה לבנונית, ואת הקריירה שלו החל במישלין, בה עבד במשך 18 שנים. הוא החל למשוך תשומת לב כאשר העביר בשנות השמונים את החטיבה הדרום-אמריקאית שלה מהפסד לרווח. במחצית הראשונה של שנות התשעים הוביל את זו הצפון-אמריקאית, וביצע בה מהלכים משמעותיים, כולל תהליך הרכישה של יונירויאל/גודריץ' ויצירת רווח. אל המנהיגות והתעוזה העסקית וליכולת הניהולית שלו הוסיף גוהן שליטה בנתונים, ידע נרחב בשפות והרבה כריזמה.

1608522
צילום: רנו-ניסאן

ב-30 לדצמבר 2019 ברח קרלוס גוהן מיפן, לאחר שנעצר בה בנובמבר 2018, עם נחיתתו בה. עד אפריל היה עצור בתנאים קשים ביותר. למרות שהואשם בעבירות עסקיות, הוא נכלא בתא קטן וללא יכולת ליצור קשר עם איש, גם לא עם משפחתו הקרובה. בסוף אפריל הוא שוחרר למעצר בית והיה עליו פיקוח 24 שעות ביממה.   

לא רק עצם המעצר, לא רק התנאים הקשים במיוחד בו, גם הבריחה – מבצע נועז שלא היה מבייש סרט אקשן הוליוודי – הייתה יוצאת דופן. גוהן נדחס בתוך כלי לנשיאת קונטרבס, והוברח על-ידי שני חיילים משוחררים של הכומתות הירוקות במטוס פרטי למדינת האם שלו, לבנון, שנתנה לו מקלט מדיני. כיום, קרלוס גוהן הוא עבריין נמלט, המבוקש על-ידי האינטרפול. 

וכל הדברים האלה מעלים שאלה אחת: איך אחד האנשים החזקים והנחשבים בעולם הרכב נפל כל-כך חזק, כל-כך מהר?

ההבטחה
חברת רנו, שהייתה בבעלות ממשלתית, התעלתה בסוף שנות השמונים, אבל לקראת אמצע שנות התשעים החלה לדשדש בגלל מנהלים שמרנים, ללא פעילות חדשנית. אבל רנו עמדה בפני אתגר גדול עוד יותר; החברה עמדה בפני הפרטה, תהליך שהחל ב-1994 והגיע לסיומו ב-1996. עכשיו רנו באמת תצטרך להיות רווחית.

1606670
צילום: יצרן

מנכ"ל רנו ויו"ר מועצת המנהלים שלה, לואי שוויצר, החל לחפש בחוץ את האיש שיוכל לנהל אותה, וקרלוס גוהן, לאחר שכה הרשים במישלין דרום אמריקה וצפון אמריקה, גם בניהול מהלכים עסקיים, הרשים את שוויצר.   

אי אפשר להאשים אותו; גוהן הוא באמת איש מרשים, היה לו גם הרקע הנכון.

משפחתו של גוהן שנולד בברזיל חזרה ללבנון ב-1960, ומשם יצא בשנות השבעים ללימודים בצרפת, בה למד במוסדות החינוך הטובים שלה, בין השאר באקול פוליטכניק המאוד נחשב. 

גוהן היה מנהל מהסוג החדש, מתאים בדיוק לעולם העסקים שהחל להיות יותר ויותר גלובלי בהתנהלותו. גוהן – איש העולם הגדול, דובר שפות, שפעל והצליח בתרבויות עסקיות שונות לחלוטין בדרום אמריקה ובצפונה – הביא לעולם הרכב דבר שלא היה אז מובן מאליו: חזון. הוא בהחלט היה רחוק ממה שהיה מקובל אז ברוב התעשייה, ניהול על-ידי טכנוקרטים שעמדו בראש תאגידים גדולים.

ומעבר לחזון הוא היה איש ניהול מעולה; במשפט אחד הצליח לשלב תכנית פורצת דרך המגובה בנתונים ובניתוחם. גוהן מונה להיות סגן נשיא עם מוטת שליטה עצומה: רכש, מחקר ופיתוח מתקדמים, מערכות הינע וייצור. בנוסף, היה לנשיא רנו דרום אמריקה, שפתחה שם מפעל הרכבה. 

1571886
צילום: מערכת אוטו, יצרן

גוהן לא בזבז זמן. הוא החל לנהל את המלאים, לתעדף פרויקטים רווחיים, ריכז את מרכזי המחקר וכך קיצר זמני פיתוח. הוא הוביל מהלכי ייעול שכללו גם פיטורים של עובדים, אבל זכה לאמונם של הצרפתים ואלה הלכו אחריו, מכיוון שהצליח לגרום להם להאמין שכך החברה תצליח. בהמשך זכה לכינויים "Mr. Fix It" ו-"Le Cost Killer" (הורג העלויות). 

גוהן, שמונה לתפקידו ב-1996, הצליח לשפר את הרווחיות של רנו כבר ב-1997, ועם הצגת משפחת דגמי מגאן, כולל סניק, ודגמים נוספים, החברה החלה למלא את קופת המזומנים שלה עד סוף העשור. 

ההצלחה הכבירה
ההצלחה המהירה של רנו הייתה מרשימה, אבל היה ברור לכולם שזה לא מספיק; עולם הרכב היה לגלובלי. דרך אחת הייתה לרכוש מפעלים ומותגים ברחבי העולם, דרך אחרת הייתה ליצור תאגידי-ענק חוצי-יבשות; חברות רכב הבינו שבדידות ולאומיות, לא יובילו אותן לשום מקום.

במחצית השנייה של שנות התשעים, הדבר החם בתחום זה היה האיחוד של דיימלר עם קרייזלר שנוצר ב-1998. היה זו גם התקופה בה הושלמה תחילת פעילותה המלאה של קבוצת פולקסווגן, עם מותגים מספרד, צ'כיה. 

אותה דיימלר, בעלת הבית של מרצדס, קיבלה באותה תקופה בקשה מענק הרכב היפני ניסאן כי תרכוש אותו – וזו סירבה; המצב של ניסאן נראה אז ללא תקנה. היצרן היפני הוותיק, שנוסד ב-1933 והדגמים שלו נודעו ברמת אמינות גבוהה מאוד, הגיע לסף פשיטת רגל, עם חוב של יותר מ-40 מיליארד דולר. מספר עצום של דגמים (46 ביפן לבדה), שהיו מצדם משמימים, הביא לעלויות ייצור גבוהות, מיעוט מכירות.   

הסירוב של דיימלר ב-1998 היה להזדמנות של רנו. ושל ניסאן. במרץ 1999, בדיוק שנה לאחר הדחייה,  נחתם הסכם איחוד בין השתיים; רנו קיבלה 36.8% מהמניות, קרלוס גוהן מונה למנכ"ל ניסאן – והביא לשינוי דרמטי תוך שלוש שנים.

1649908
צילום: רנו-ניסאן

אבל המינוי של מנכ"ל זר לניהול תאגיד יפני לא היה דבר פשוט במדינה שבה הזרים נחשבים ככאלה; רק שלושה מנהלים זרים מונו עד אז בתעשיית הרכב ביפן, כולם מינויים של פורד במאזדה שהייתה שייכת לה בשנות התשעים. לחברה היפנית מערך מנהגים ותרבות ארגונית ייחודיים לה. כך, למשל, גוהן היה חייב להתמודד עם טענות שאינו מכבד את המסורת היפנית באופן הפנייה שלו לפועלים, ואלה הועלו על-ידי המייצגים של העובדים, שהיו אנשי ארגון הפשע יאקוזה. גוהן, במופע מבריק שנערך ביפנית, הביא לכך שדווקא המקטרגים נתפסו כמי שאינם נוהגים בכבוד. 

אותו מפגש היה במסגרת ההכנות של גוהן למסע פיטורים גדול – דבר המנוגד לתרבות היפנית – וזה הוביל בסופו של דבר לסגירת 5 מפעלים ולקיצוץ של 21,000 משרות, 14% מכוח האדם של ניסאן. 

גוהן שינה מהיסוד את ניסאן. צמצם באופן דרמטי את מספר הדגמים – רבים התבססו על רצפה משלהם – הביא רבים מאלה שנשארו לחלוק אותה רצפה. בנוסף, העניק כוח לעיצוב וגם לשיווק, כעת במערכים משולבים; עד אותה תקופה מי שהובילו את ניסאן היו רק אנשי הנדסה שפעלו בנפרד בכל פרויקט. הוא העניק אחריות למנהלי מחלקות ובעיקר קבע יעדים.  

גוהן שינה בניסאן, על תרבותה הארגונית הנוקשה, כמו שעשה ברנו רק שלוש-ארבע שנים קודם, ועשה גם דברים שלא ייעשו ביפן, כמו ביטול קשרים עם חלק מהספקים, מערך אופייני לתרבות העסקית שם. אבל הוא ידע להתנהל מול היפנים, וחלק מהצלחתו נבע מכך – גוהן התחייב בפניהם שהחברה תתחיל להרוויח תוך שלוש שנים, ואם לא יתפטר; אימץ סגנון מאוד מכבד כלפיהם ונתן ליפנים להרגיש כי יש לו יותר מה ללמוד מהם מאשר ללמד אותם; הדגיש כי הוא בסך הכל האיש שמחלק מחדש את חפיסת הקלפים של ניסאן.  

ניסאן של גוהן החלה להרוויח תוך שנה. תוך שנתיים, הרווחיות הייתה 9%, כפולה מהממוצע בשוק. עוד שנה עברה, וניסאן קיבלה 15% ממניות רנו. ב-2005 הייתה ניסאן ליצרנית היפנית השנייה, לאחר שעברה את הונדה. גוהן כבש את אמריקה עם אלטימה, טיטאן, מוראנו, הרשים באירופה עם קשקאי. 

1649910
צילום: רנו-ניסאן

אלו היו השנים היפות של גוהן. הוא אהב את תשומת הלב, ואימץ את הסיפור של המנהל הזר, הכריזמטי שהיה למושיע של התעשייה היפנית. הוא הופיע בטלוויזיה, כתבו עליו ספרים, חוברות מנגה (קומיקס) סיפרו את סיפורו, דמותו הופיעה בקופסאות בנטו (קופסה לטייק אווי). הוא גם היה הגבר שיותר יפניות רצו שיעשה איתן ילד. 

בחמש השנים 2001-2006 הוא היה במקום הראשון במשפיעים הגלובליים העסקיים של המגזין טיים; אב השנה ביפן; חבר בלגיון הכבוד הצרפתי; איש העסקים של השנה (2002) באסיה לפי פורצ'ן; איש השנה של אותו מגזין (2003) ואחד מעשרת מנהיגי העסקים החזקים ביותר מחוץ לארה"ב; הזר הראשון שקיבל את מדלית הסרט הכחול מקיסר יפן; נבחר להיכל התהילה של עולם הרכב וזה שביפן; מפקד אביר של מסדר האימפריה הבריטית. עד 2017 זכה בעוד אותות, גרף מקומות ראשונים במיקום של המנכ"ל הטוב ביותר.

שיאה של תקופה זאת, ושנה לאחר שהוצג קשקאי, הייתה באחת ההופעות הטובות והחשובות ביותר בקריירה. ב-2007, באירוע ההשקה של ניסאן GTR, הציג גוהן חמישה דגמים חדשים תוך שמונה דקות, ואלה הפגינו בפני העולם כולו כי ניסאן נמצאת במגמת הובלה – הן בתחום הספורטיבי, הן בחדשנות עם ניסאן ליף, שנבחרה אותה שנה להיות מכונית השנה באירופה ובעולם. ניסאן חזרה למרכז העניינים.

היפנים היו מרוצים, גוהן היה מרוצה וגם הצרפתים שראו רווחים יפים מאוד מההשקעה היפנית שלהם היו מרוצים. עוד קודם לכן, ב-2005, החליף גוהן את שוויצר והיה לאיש מספר אחד הן ברנו, הן בניסאן, הן בברית שבין החברות האלה. 

גוהן הבטיח עם מינויו החדש כי המחליף שלו בניסאן יימצא תוך מספר חודשים. אבל, היראו מופתעים, המחליף לא הגיע.

ב-2016 הצטרפה לברית רנו-ניסאן גם מיצובישי שנרכשה על-ידי ניסאן. מיצובישי קרסה לאחר שנים של דשדוש, והמכה האחרונה ניחתה עליה בגלל צניחת ערכה בבורסה של טוקיו; מיצובישי רימתה את שלטונות יפן, ניסאן דאגה שאלה ידעו על כך, והייתה מוכנה לצעד הרכישה. וכך, הייתה הברית הזו למשולשת, יוצרת ב-2017 את תאגיד הרכב הגדול בעולם. 

1649911
צילום: רנו-ניסאן

סופה מתפתחת
לנהל שתי חברות רכב כל כך גדולות ושונות זה לא עניין פשוט; שלוש, אחת לאחר משבר, על אחת כמה וכמה. גוהן מן הסתם, האמין שיצליח; ההצלחות עד כה, הכיבודים, אולי גם מה שכתבו עליו, כולל למשל היותו הראשון והיחיד שעמד בראש שתי חברות שהיו בפורצ'ן 500. ובכל זאת, מדובר ביותר מ-250,000 עובדים, עשרות מפעלים ברחבי הגלובוס. 

אולי היה זה ההיבריס, חטא הגאווה שהפיל כבר כמה מהמנהיגים המוכשרים ביותר בהיסטוריה, גם מהמובילים המבריקים בעולם הרכב. גוהן חילק את זמנו בין ניסאן ביפן, רנו בצרפת והחטיבה החשובה של ניסאן בארצות הברית. ובין לבין עשה גם סיבוב לא כל כך מוצלח עם אגסי בישראל. 

הוא החל להתרחק ממה שעשה כל כך טוב, המנהל המשלב חזון עם יכולת ביצוע, ואימץ לעצמו תדמית חדשה – המנהיג הכלכלי-גלובלי החדש, כולל הופעות בדאבוס. גוהן היה כמעט כל הזמן במטוסים, מנסה להתגבר על ג'ט לג תמידי. פגישות איתו נקבעו שנה וחצי מראש. זמנו חולק למקטעים של רבע שעה ועובדיו, גם הבכירים, בקושי ראו אותו, והמרחק בינו לבינם החל לגדול לאט לאט. כבר לא העזו לחלוק עליו, הוא היה לחסין מביקורת. 

לפוליטיקאים הוא לא התחבר, ואולי בדיעבד הוא מצטער על כך. בזמן שדיבר על חזון הרכב החשמלי בסוף העשור הראשון של המאה, פוליטיקאים בצרפת עדיין ראו ברנו משאב לאומי (לממשלה היו אז 46% בבעלות על רנו), ולא הבינו מדוע שתי החברות לא ממוזגות לאחת, כך שרנו תוכל ליהנות יותר מההשקעה שעשתה. ליף, שתלו בה כל כך הרבה ציפיות, הייתה מכונית פורצת דרך, אך המכירות לא היו קרובות ליעדים, וניסאן כבר לא סיפקה לצרפתים את הדיווידנד שהיו רגילים אליו.

והיה מתח רב בין רנו לניסאן. לרנו, מאז 2002, היה נתח של 43% בבעלות על ניסאן, זכויות הצבעה; לניסאן היו 15% בבעלות על רנו, ללא זכויות כאלה. 

ולגוהן הייתה בעיה עם היפנים. ביפנית יש אמרה "מסמר בולט מדי יוכה בפטיש לכיוון מטה" – והמסמר הזה הייתה המשכורת של גוהן שכולם הסתכלו עליה. ביפן חברה נתפסת כמשפחה, והמנכ"ל לא אמור להרוויח באופן בוטה יותר מאשר העובדים הזוטרים. היפנים חשבו גם שגוהן אמור להרוויח פחות ממנכ"ל היצרנית המובילה טויוטה, אבל הגישה של גוהן הייתה שונה. 

1649912
צילום: רנו-ניסאן

גם את גוהן המשכורת העסיקה. בעוד המעמד שלו בעולם היה בשיא, הוא לא היה קרוב מבחינה כלכלית למיליארדרים שסבבו אותו. גוהן לא קיבל את הגישה שהייתה מקובלת ביפן ובצרפת, ארצות שבהן לא רואים בעין יפה שכר מאוד גבוה של בכירים. הוא בהחלט העדיף את הגישה האמריקאית, בה מנכ"ל מתוגמל, מעבר למשכורת מכובדת ביותר, גם לפי הביצועים, כך שאין גבול מוכתב למה שהוא יכול להרוויח. בשיטות מתוחכמות גוהן הנדס את המשכורת שלו כך שתגלם את מה שהוא חשב שמגיע לו;  היפנים ראו, ובדרכם האופיינית שתקו. 

הוא הטיס את משפחתו במטוס של ניסאן, קנה יאכטה פרטית ונכסים מכספי החברה, והיה גם אירוע יום ההולדת בארמון ורסאי בצרפת, בסגנון מארי אנטואנט – ואיש מהנהלת החברות שלו לא הוזמן. אתם מבינים לאן זה הולך. 

הנפילה
קרלוס גוהן נעצר בשדה התעופה האנדה בטוקיו ב-19.11.2018, לאחר שהגיע לשם במטוסו האישי בהזמנת הדירקטוריון של ניסאן. לקראת הנחיתה ובמשך שש שעות וחצי, חיפשו סוכני ממשל יפנים בביתו והפכו אותו.

המעצר של גוהן היכה את עולם הרכב ואת הקהילה העסקית הזרה ביפן בתדהמה. אלו לא היו החשדות - שהתמקדו ב-40 מיליון אירו מכספי החברה שגוהן קנה איתם דירות, או כפי שטענו אנשי התביעה, משכורות שלא דווח עליהן – אלא הדרך. התחושה, וגם מעבר לה, הייתה שניסאן רצתה לסלק את גוהן, והייתה נכונה לפעול בכל דרך כדי להצליח בכך. 

במקום מכתב של הדירקטוריון המגיע עם שליח עד הבית, גוהן הוחזק בתא קטן, ללא מזרון, עם אור שדולק ללא הפסקה, בלי אמצעי תקשורת או אפילו תמונה של משפחתו במשך 108 ימים. היפנים סימנו את גוהן – לחצו עליו בחקירות ממושכות, ציפו להודאה באשמה; אחוז ההרשעה ביפן עומד על 99%. 

גוהן טען לחפותו, אמר כי המאסר נועד למנוע את האיחוד המלא עם רנו, מהלך שבו תהיה למותג הצרפתי שליטה על זה היפני. 

לגבי המעשים עצמם, יש בעיה בטענה של אנשי ניסאן כי גוהן "סידר" לעצמו משכורת ותנאים מעבר למותר, מכיוון שבכל זאת מדובר בחברה ציבורית עם מנגנון גדול.

כאמור, גוהן הרוויח פחות ממה שהרוויחו מנכ"לים אחרים בעולם – אם-כי ביפן היה שני רק למנכ"ל סוני – וייתכן כי במשך תקופה מסוימת, עזרו לו אנשי ניסאן להבין שיוכל ליהנות מהטבות כספיות באופנים שונים. אותן הטבות ודרכי קבלתן היו הדרך שלה לתגמל את הנכס הזה שנקרא קרלוס גוהן. יש מקום לטענה שהוא ראה בכסף שמשך בונוס הוגן עבור פעילותו, והסכומים המדוברים לא היו גבוהים מאלה שקיבלו מנכ"לים בסדר גודל שלו. היפנים, לטענתו של גוהן, ראו בטיפול שלהם בו גם דרך לסילוק זרים נוספים הנמצאים בתפקידי מפתח בחברות בין-לאומיות הפועלות ביפן.

1606978
צילום: רנו

כך, למשל, היועץ המשפטי של ניסאן, ראבינדר פאסי שניהל צוות של 250 עובדים, צווה לעזוב את יפן תוך ארבעה ימים לאחר שהפרשה התפוצצה. פאסי, ששותף בחקירה ובחשדות נגד גוהן, טען כי משהו בסיסי מאוד היה פגום בהתנהלות של החברה במקרה זה, כולל המעצר המתוקשר מאוד. 

מבצע קונטרבס
עכשיו אנחנו מגיעים למערכה האחרונה של הסיפור. גוהן הצליח בעזרת עורך דינו להמיר את המעצר בכלא במעצר בית. עם זאת, הוא נותק מאמצעי תקשורת לחלוטין, וכל שיחה, גם לבני משפחתו, נוטרה על-ידי סוכנים צמודים. כאשר יצא מהבית לטיולים רגליים, בנוסף לאזיק האלקטרוני עקבו אחריו שלושה אנשים. נראה היה שגורלו של גוהן נחרץ, וההערכה הייתה שיורשע וייגזר עליו מאסר מעל עשר שנים  בכלא יפני מבודד, והוא בן 65. 

כיצד תוכנן המבצע, זאת איש אינו יודע. גוהן טוען שהוא עשה הכל בעצמו דרך טלפון חכם מוצפן שהוברח אליו לביתו. בדצמבר 2019 הגיעו ליפן שני לוחמים לשעבר של הכומתות הירוקות, מייק טיילור וג'ורג זייק במסווה של מוזיקאים. 

ב-30 לדצמבר יצא גוהן לטיול מביתו והגיע למלון. האנשים שעקבו אחריו חיכו לו בחוץ, אבל הוא חמק בשעות הערב מהמלון ברכב והגיע למלון באוסקה. בחדר שם חיכתה לו אותה קופסה של קונטרבס, שהמוזיקאים הביאו עימם. הרגע המכריע היה כאשר הקופסה הגיעה לעמדת הבידוק בנמל התעופה הקטן באוסקה; היה זה היה הימור רציני שהתבסס על-כך שהיפנים יוותרו על בדיקת הכבודה המועמסת לבטן המטוס הפרטי שחיכה שם. ואכן, זו לא נבדקה, המטוס המריא, הגיע לאיסטנבול ומשם המשיך גוהן לביירות.  


1606979
צילום: רנו

יום אחד לאחר שנחת בלבנון ערך גוהן מסיבת עיתונאים, וזו אולי הייתה שירת הברבור שלו. גוהן היה במקום שכל כך אהב – מרכז העניינים של המדיה העולמית, ועיתונאים מכל העולם הגיעו לחזות במחזה המוזר שנערך במרכז הכנסים בביירות.

קרלוס גוהן – לאחר רבע מאה בתעשיית הרכב, האיש שהיה בקצה הצמרת, אינו משרטט דרכים לדרכו של מותג גדול או קונצרן ענק, לא מציג רכב חדש, לא משתתף בפאנל עם שועי עולם – הוא עבריין נמלט, טוען לחפותו.

גוהן הביא נתונים ועבר עליהם במהירות, ענה על שאלות בארבע שפות שונות ובעיקר הביא את גרסתו שלו, המבוססת על הטענה כי הכל עלילה נגדו.

גוהן אינו יכול לצאת כעת מלבנון, מנוע מלקבל משרות בזירה הבין-לאומית. כך נגמר הסיפור של אחד מהאנשים החזקים והמוערכים מעולם בתעשיית הרכב.

בינתיים.