הדור הראשון של קיה נירו נחשף לראשונה בפברואר 2016 כרכב פנאי קומפקטי (C-SUV) "ירוק".

הוא יושב על פלטפורמה משותפת ליונדאי איוניק וכמוהה תוכנן מראש כך שיוצע עם שלוש יחידות הנעה "ירוקות": היברידית, היברידית-נטענת (פלאג-אין) וחשמלית.

בתחילת דרכו בישראל (נובמבר 2016) שווק הנירו רק בגרסה ההיברידית אולם בשנת 2018 החל שיווק גרסת הפלאג-אין.

לשתי הגרסאות מנועים (בנזין וחשמלי) דומים המפיקים ביחד 141 כ"ס, אך לגרסת הפלאג-אין סוללה גדולה יותר (8.9 קוט"ש במקום 1.59 קוט"ש), טנענת משקע, המאפשרת טווח נסיעה חשמלי של עד 49 ק"מ (WLTP).

בסוף שנת 2019 עבר הדגם מתיחת פנים שעיקרה שינויים קלים לחוץ ולפנים ואלה הגרסאות המשווקות כיום בישראל. כיום מבין שתי הגרסאות ההיברידיות משווקת בישראל רק גרסת הפלאג-אין.

בשנת 2021 החל שיווק הגרסה החשמלית עליה תוכלו לקרוא בדף דגם ייעודי.

קיה נירו נבדק ע"י יורו NCAP וזכה בחמישה כוכבי בטיחות (2016, פחות מחמיר).

הנירו מוגדר כרכב פנאי, אולם הופעתו אינה משדרת את הרושם המצופה מרכב פנאי - והתוצאה אנמית משהו, במיוחד בהשוואה לספורטאז'.

סביבת הנהג של נירו עודכנה במתיחת הפנים (2019) והיא משופרת ונאה ביחס לדגם הקודם, אולם עדיין אינה מקנה תחושה עדכנית במיוחד. איכות החומרים טובה, גם הנדסת האנוש.

המרחב מלפנים נאה, תנוחת הנהיגה גבוהה משל משפחתית אך נמוכה משל רכב פנאי כמו ספורטאז'.

המרחב בשורה השניה נאה, בין היתר בזכות רצפה כמעט שטוחה.

תא המטען קטן מאוד בגרסה הנטענת (324 ל' בלבד) אך בעל נפח מספק בגרסה ההיברידית הרגילה (427 ל').

לשתי הגרסאות הספק זהה (141 כ"ס) ולכן הביצועים טובים ומספקים ביום-יום, עם יתרון קל לגרסה הנטענת בזכות מנוע חשמלי חזק יותר (60 כ"ס במקום 43 כ"ס). לגרסה הנטענת כמובן יכולת גבוהה יותר לנוע על חשמל ובמצב זה הביצועים מפתיעים לטובה במהירויות עירוניות.

צריכת הדלק של הגרסה ההיברידית במבחן דרכים הייתה טובה מ-15.5 ק"מ לליטר. טווח הנסיעה החשמלי של הגרסה הנטענת חצה בקלות את ה-40 ק"מ.