קיה סורנטו 2026

תלוי בגרסה, אך בהשוואת גרסאות הבסיס והביניים הנמכרות ביותר – הסורנטו מנצח. הקודיאק נמכר לרוב עם מנוע 1.5 ליטר טורבו (150 כ"ס ו-25.5 קג"מ) או 2.0 ליטר טורבו. הסורנטו מציע בגרסתו ההיברידית הספק משולב של 230 כ"ס ומומנט בריא של 35.7 קג"מ הזמין באופן מיידי בזכות המנוע החשמלי, מה שמעניק לו תאוצות ביניים חזקות וחלקות יותר עמוס נוסעים.

הסורנטו (בגרסאות הבנזין וההייבריד) עושה שימוש בתיבה פלנטרית (אוטומטית רגילה) עם 6 הילוכים. היא מציעה אמינות גבוהה לאורך זמן, העברות הילוכים חלקות מאוד ותגובה חלקה בתנועה פקוקה. הקודיאק מצויד בתיבת ה-DSG הדו-מצמדית (7 הילוכים), שמציעה החלפות הילוכים מהירות יותר וחיסכון בדלק בשיוט, אך עלולה להיות מעט קופצנית במהירויות זחילה בעיר.

האאוטלנדר מצויד במנוע בנזין 2.5 ליטר (ללא טורבו) המפיק 181 כ"ס ומשודך לתיבת הילוכים רציפה (CVT). התוצאה היא תאוצה ליניארית אך רועשת במאמץ. הסורנטו בגרסת ההייבריד (1.6 טורבו, 230 כ"ס) או אפילו בדיזל, חזק משמעותית, מאיץ מהר יותר ומרגיש חסר מאמץ בעליות עם רכב עמוס ב-7 נוסעים, תודות למומנט עדיף בהרבה (35.7 לעומת 24.9 קג"מ).

ה-5008 (הדור היוצא) שווק בישראל בעיקר עם מנוע 1.2 ליטר טורבו (130 כ"ס) או 1.6 ליטר (180 כ"ס). בעוד מנוע ה-1.6 סביר, גרסת ה-1.2 מתקשה לעמוד בקצב כשמדובר ברכב מלא בנוסעים. הסורנטו, המציע 230 כ"ס ומומנט מנוע חשמלי זמין (או דיזל בשרני עם מעל 44 קג"מ), פשוט נמצא בליגה אחרת של זמינות כוח, עקיפות בטוחות, ותחושה של רכב שלא מתאמץ.

הטיגו 8 פרו מצויד במנוע 1.6 ליטר טורבו קונבנציונלי המפיק 186 כ"ס, ומרגיש זריז למדי בזכות כיול תיבת הילוכים אגרסיבי. למרות זאת, הסורנטו (בגרסאות המקבילות בישראל, קרי הייבריד 230 כ"ס), מספק תאוצה חלקה יותר (0 ל-100 קמ"ש ב-8.6 שניות לעומת 9.1 שניות בצ'רי). היתרון האמיתי של הקיה הוא בפעולה העגולה והשקטה של מנועו תחת עומס.

קיה מציגה את חבילת ה-Drive Wise מהדור האחרון. היא כוללת בלימה אוטונומית בנסיעה לאחור (PCA) והתראת שטח מת עם תצוגת מצלמה בלוח המחוונים (BVM) - פיצ'ר ייחודי לקונצרן יונדאי-קיה שאינו קיים באאוטלנדר או בטיגו 8. בעוד שלכל המתחרות במחיר זה יש בקרת שיוט אדפטיבית ושמירת נתיב, רמת הדיוק והפעולה החלקה של המערכות בקיה נחשבת לאחת הטובות והפחות פולשניות/קופצניות בשוק.

שברולט טראוורס כבד משמעותית מהסורנטו, מה שמתורגם פיזית למרחקי בלימה ארוכים יותר בפועל מ-100 קמ"ש ל-0. מערכת הבלימה של קיה סורנטו מרגישה חדה יותר, בטוחה יותר, ועמידה יותר לעייפות בירידות ממושכות מאשר הבלמים של האמריקאי הגדול.

הסורנטו מציג עיצוב תא נוסעים תעשייתי ומודרני, עם מסך מולטימדיה (10.25 אינץ') ולוח מחוונים דיגיטלי (12.3 אינץ') המחוברים ויזואלית בפאנל אחד, יחד עם פתחי מיזוג מפוצלים. הסנטה פה משתמש בקונסולה מרכזית צפה, גבוהה ועמוסה בכפתורים פיזיים (כולל בורר ההילוכים ככפתורים). ממשק המולטימדיה של קיה לרוב נחשב אינטואיטיבי יותר למשתמש הממוצע.

קיה סורנטו מאופיין בקווים ישרים וגריל קשוח המקנים לו מראה אמריקאי וגברי מאוד. היונדאי סנטה פה מציג עיצוב מעוגל, עמוס כרום ומלוטש, המקנה לו מראה עירוני ונוצץ יותר. הבחירה היא סובייקטיבית, אך רבים סבורים שהנוכחות הקשוחה של קיה סורנטו מודרנית ומרשימה יותר.

שני הרכבים חולקים את פלטפורמת N3 הקוריאנית עם בסיס גלגלים זהה של 2,815 מ"מ. המרווח בשורה השלישית זהה כמעט לחלוטין ומתאים בעיקר לילדים או בני נוער. עם זאת, לסורנטו יש יתרון קל בזכות הנדסת אנוש מעט שונה במושבי השורה השנייה, המאפשרת קיפול והחלקה קלים יותר בלחיצת כפתור אחת (One-Touch), מה שמשפר משמעותית את הגישה ליושבים מאחור.

שניהם משתמשים באותה יחידת הנעה בדיוק (מנוע 1.6 ליטר טורבו-בנזין משולב מנוע חשמלי, המפיקים יחד 230 כ"ס ו-35.7 קג"מ). צריכת הדלק הרשמית והמעשית כמעט זהה ועומדת על כ-14 עד 15 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת בעולם האמיתי. הפערים (אם קיימים) נובעים מהבדלים זניחים באווירודינמיקה ומשקל האבזור, אך ברמת המאקרו – הם זהים ביעילותם.

הקיה סורנטו מנצח בסעיף זה עם נפח של 187 ליטרים כאשר כל 7 המושבים בשימוש. מנגד, היונדאי סנטה פה מציע כ-130 ליטרים בלבד במצב זה. היתרון של קיה משמעותי למשפחות, שכן הוא מאפשר להכניס עגלת טיולון קומפקטית או מספר תיקי גב לבית הספר, בעוד בסנטה פה המקום מספיק בקושי לתיקי קניות שטוחים.

כיול המתלים של קיה סורנטו נוטה להיות מעט יותר נוקשה ואירופאי באופיו לעומת הסנטה פה. המשמעות היא שהסורנטו מרסן טוב יותר את זוויות הגלגול בפניות ומרגיש "מהודק" יותר בכבישים מפותלים. הסנטה פה, לעומתו, מכויל לרכות אמריקאית מקסימלית ומתעדף שיוט נינוח ובידוד מהמורות בעיר על פני יכולת דינמית.

הסורנטו מציג עיצוב תא נוסעים תעשייתי ומודרני, עם מסך מולטימדיה (10.25 אינץ') ולוח מחוונים דיגיטלי (12.3 אינץ') המחוברים ויזואלית בפאנל אחד, יחד עם פתחי מיזוג מפוצלים. הסנטה פה משתמש בקונסולה מרכזית צפה, גבוהה ועמוסה בכפתורים פיזיים (כולל בורר ההילוכים ככפתורים). ממשק המולטימדיה של קיה לרוב נחשב אינטואיטיבי יותר למשתמש הממוצע.

לסורנטו יש יתרון הנדסי ברור בממדים: בסיס הגלגלים שלו עומד על 2,815 מ"מ, לעומת 2,791 מ"מ בקודיאק. הפער מורגש בעיקר במרווח הכתפיים ובמרווח הרגליים בשורה השלישית. בעוד הקודיאק מצוין לחמישה נוסעים וקצת צפוף במושבים 6 ו-7, הסורנטו מציע חוויית D-SUV אמיתית ומרווחת יותר עבור כל יושבי הרכב.

תלוי בגרסה, אך בהשוואת גרסאות הבסיס והביניים הנמכרות ביותר – הסורנטו מנצח. הקודיאק נמכר לרוב עם מנוע 1.5 ליטר טורבו (150 כ"ס ו-25.5 קג"מ) או 2.0 ליטר טורבו. הסורנטו מציע בגרסתו ההיברידית הספק משולב של 230 כ"ס ומומנט בריא של 35.7 קג"מ הזמין באופן מיידי בזכות המנוע החשמלי, מה שמעניק לו תאוצות ביניים חזקות וחלקות יותר עמוס נוסעים.

הסורנטו (בגרסאות הבנזין וההייבריד) עושה שימוש בתיבה פלנטרית (אוטומטית רגילה) עם 6 הילוכים. היא מציעה אמינות גבוהה לאורך זמן, העברות הילוכים חלקות מאוד ותגובה חלקה בתנועה פקוקה. הקודיאק מצויד בתיבת ה-DSG הדו-מצמדית (7 הילוכים), שמציעה החלפות הילוכים מהירות יותר וחיסכון בדלק בשיוט, אך עלולה להיות מעט קופצנית במהירויות זחילה בעיר.

המיצובישי אאוטלנדר נמכר לרוב בתמחור נמוך יותר, מה שהופך אותו לכרטיס כניסה אטרקטיבי לעולם ה-7 מקומות החדשים. עם זאת, התוספת הכלכלית עבור הסורנטו מתורגמת ישירות לאיכות: רכב מרווח משמעותית, יחידות הנעה חזקות וחסכוניות הרבה יותר, בידוד רעשים עדיף, וחומרי דיפון פרימיום בתא הנוסעים. למשפחה שבאמת משתמשת בשורה השלישית, הסורנטו שווה את הפער.

קיה סורנטו הוא רכב ה-7 מקומות המאוזן והשלם ביותר למשפחה המחפשת חסכון, בטיחות וערך. הוא לא יתאים לחובבי שטח שיעדיפו רקסטון, למי שמחפש ריגושי נהיגה ספורטיביים שיעדיפו פיג'ו 5008, או למי שזקוק למרווח מבוגרים אמיתי בשורה השלישית שימצא את מבוקשו בשברולט טראוורס בלבד.

שניהם משתמשים באותה יחידת הנעה בדיוק (מנוע 1.6 ליטר טורבו-בנזין משולב מנוע חשמלי, המפיקים יחד 230 כ"ס ו-35.7 קג"מ). צריכת הדלק הרשמית והמעשית כמעט זהה ועומדת על כ-14 עד 15 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת בעולם האמיתי. הפערים (אם קיימים) נובעים מהבדלים זניחים באווירודינמיקה ומשקל האבזור, אך ברמת המאקרו – הם זהים ביעילותם.

האאוטלנדר, עם מנוע בנזין גדול ותיבה רציפה, יתקשה לחצות את רף ה-10-11 ק"מ לליטר בנסיעה מעורבת אמיתית. קיה סורנטו, במיוחד בגרסאות ההייבריד (HEV) או הפלאג-אין (PHEV), מנפץ את הנתון הזה בקלות, עם צריכה ריאלית של כ-14-15 ק"מ לליטר. לאורך שנת שימוש רגילה של משפחה ממוצעת, מדובר בחיסכון של אלפי שקלים בהוצאות הדלק לטובת הקיה.

הנתונים בעולם האמיתי מפתיעים: למרות שהאקסטרייל עובד כחשמלי, בגרסת ה-e4ORCE (הנעה כפולה, 7 מקומות) צריכת הדלק הממוצעת נעה סביב 12-13 ק"מ לליטר. מנוע הגנרטור נאלץ לעבוד קשה במהירויות בינעירוניות. הסורנטו ההיברידי הסטנדרטי מתגלה כיעיל מעט יותר, ומשיג בקלות סביב 14-14.5 ק"מ לליטר בתנאים זהים, במיוחד בנסיעות שיוט בכביש המהיר.

הקיה סורנטו מנצח בסעיף זה עם נפח של 187 ליטרים כאשר כל 7 המושבים בשימוש. מנגד, היונדאי סנטה פה מציע כ-130 ליטרים בלבד במצב זה. היתרון של קיה משמעותי למשפחות, שכן הוא מאפשר להכניס עגלת טיולון קומפקטית או מספר תיקי גב לבית הספר, בעוד בסנטה פה המקום מספיק בקושי לתיקי קניות שטוחים.

לסורנטו יש יתרון הנדסי ברור בממדים: בסיס הגלגלים שלו עומד על 2,815 מ"מ, לעומת 2,791 מ"מ בקודיאק. הפער מורגש בעיקר במרווח הכתפיים ובמרווח הרגליים בשורה השלישית. בעוד הקודיאק מצוין לחמישה נוסעים וקצת צפוף במושבים 6 ו-7, הסורנטו מציע חוויית D-SUV אמיתית ומרווחת יותר עבור כל יושבי הרכב.

במצב של 5 מושבים פתוחים, הקודיאק מציע נפח ענק של למעלה מ-600 ליטרים עם יתרון ברור של פתח העמסה רחב מאוד ונמוך. במצב של 7 מושבים פתוחים (בקודיאק החדש), סקודה מציעה כ-340 ליטרים (נפח מרשים מאוד לקטגוריה), לעומת 187 ליטרים בלבד בסורנטו. אם אתם נוסעים באופן קבוע בהרכב מלא פלוס ציוד, הקודיאק מציע אריזה חכמה יותר מאחור.

קיה סורנטו שייך לקטגוריית ה-D-SUV (רכבי פנאי גדולים), בעוד המיצובישי אאוטלנדר מבוסס על פלטפורמה מוארכת של סגמנט ה-C-SUV הקטן יותר (חולק בסיס עם ניסאן אקסטרייל). הפער בולט בבסיס הגלגלים: 2,815 מ"מ לסורנטו מול 2,706 מ"מ בלבד לאאוטלנדר. התוצאה: האאוטלנדר מציע שורה שלישית סמלית שמתאימה לפעוטות בלבד, בעוד הסורנטו מציע מושבים שמישים בהרבה.

פיג'ו 5008 הוא האלוף הבלתי מעורער של הקטגוריה בסעיף זה. בשורה השנייה שלו יש 3 מושבים נפרדים ועצמאיים לחלוטין, שלכל אחד מהם עיגוני ISOFIX משלו. זה מאפשר להתקין 3 כיסאות בטיחות ברוחב מלא זה לצד זה ללא מאמץ. הסורנטו מצויד בספסל מסורתי בתצורה של 60:40 (או מושבי קפטן בדגמי הפרימיום), וקשה מאוד לחגור בו 3 כיסאות רחבים מאחור.

כיול המתלים של קיה סורנטו נוטה להיות מעט יותר נוקשה ואירופאי באופיו לעומת הסנטה פה. המשמעות היא שהסורנטו מרסן טוב יותר את זוויות הגלגול בפניות ומרגיש "מהודק" יותר בכבישים מפותלים. הסנטה פה, לעומתו, מכויל לרכות אמריקאית מקסימלית ומתעדף שיוט נינוח ובידוד מהמורות בעיר על פני יכולת דינמית.

הסורנטו (בגרסאות הבנזין וההייבריד) עושה שימוש בתיבה פלנטרית (אוטומטית רגילה) עם 6 הילוכים. היא מציעה אמינות גבוהה לאורך זמן, העברות הילוכים חלקות מאוד ותגובה חלקה בתנועה פקוקה. הקודיאק מצויד בתיבת ה-DSG הדו-מצמדית (7 הילוכים), שמציעה החלפות הילוכים מהירות יותר וחיסכון בדלק בשיוט, אך עלולה להיות מעט קופצנית במהירויות זחילה בעיר.

כאן היתרון נוטה לטובת מיצובישי. מערכת ה-S-AWC (Super All-Wheel Control) של האאוטלנדר היא אחת מהמערכות המתקדמות בסגמנט, המציעה חלוקת מומנט חכמה ו-6 מצבי נהיגה ייעודיים. היא מספקת אחיזה פנטסטית בשבילי בוץ, כורכר ושלג. מערכת ה-AWD של הסורנטו עושה עבודה טובה וכוללת בורר מצבי שטח, אך היא נועדה יותר לביטחון בכביש רטוב ופחות לטיולי שבילים מאתגרים.

טכנולוגיית ה-e-Power של ניסאן שונה מהותית מההייבריד של קיה. בניסאן, מנוע הבנזין משמש כגנרטור בלבד, וההנעה לגלגלים היא 100% חשמלית. זה מקנה לאקסטרייל תחושת נסיעה חלקה ומיידית ממש כמו רכב חשמלי מלא (EV). הסורנטו מציג היברידיות מקבילית קלאסית – שבה מנוע הבנזין מחובר לגלגלים דרך תיבת הילוכים. התחושה בסורנטו מוכרת ומסורתית יותר, עם העברות הילוכים מורגשות.

ה-5008 (הדור היוצא) שווק בישראל בעיקר עם מנוע 1.2 ליטר טורבו (130 כ"ס) או 1.6 ליטר (180 כ"ס). בעוד מנוע ה-1.6 סביר, גרסת ה-1.2 מתקשה לעמוד בקצב כשמדובר ברכב מלא בנוסעים. הסורנטו, המציע 230 כ"ס ומומנט מנוע חשמלי זמין (או דיזל בשרני עם מעל 44 קג"מ), פשוט נמצא בליגה אחרת של זמינות כוח, עקיפות בטוחות, ותחושה של רכב שלא מתאמץ.

שני הרכבים חולקים את פלטפורמת N3 הקוריאנית עם בסיס גלגלים זהה של 2,815 מ"מ. המרווח בשורה השלישית זהה כמעט לחלוטין ומתאים בעיקר לילדים או בני נוער. עם זאת, לסורנטו יש יתרון קל בזכות הנדסת אנוש מעט שונה במושבי השורה השנייה, המאפשרת קיפול והחלקה קלים יותר בלחיצת כפתור אחת (One-Touch), מה שמשפר משמעותית את הגישה ליושבים מאחור.

הקיה סורנטו מנצח בסעיף זה עם נפח של 187 ליטרים כאשר כל 7 המושבים בשימוש. מנגד, היונדאי סנטה פה מציע כ-130 ליטרים בלבד במצב זה. היתרון של קיה משמעותי למשפחות, שכן הוא מאפשר להכניס עגלת טיולון קומפקטית או מספר תיקי גב לבית הספר, בעוד בסנטה פה המקום מספיק בקושי לתיקי קניות שטוחים.

לסורנטו יש יתרון הנדסי ברור בממדים: בסיס הגלגלים שלו עומד על 2,815 מ"מ, לעומת 2,791 מ"מ בקודיאק. הפער מורגש בעיקר במרווח הכתפיים ובמרווח הרגליים בשורה השלישית. בעוד הקודיאק מצוין לחמישה נוסעים וקצת צפוף במושבים 6 ו-7, הסורנטו מציע חוויית D-SUV אמיתית ומרווחת יותר עבור כל יושבי הרכב.

במצב של 5 מושבים פתוחים, הקודיאק מציע נפח ענק של למעלה מ-600 ליטרים עם יתרון ברור של פתח העמסה רחב מאוד ונמוך. במצב של 7 מושבים פתוחים (בקודיאק החדש), סקודה מציעה כ-340 ליטרים (נפח מרשים מאוד לקטגוריה), לעומת 187 ליטרים בלבד בסורנטו. אם אתם נוסעים באופן קבוע בהרכב מלא פלוס ציוד, הקודיאק מציע אריזה חכמה יותר מאחור.

בעוד האקסטרייל מציע דלתות אחוריות הנפתחות בזווית פנטסטית של כמעט 90 מעלות (נוח מאוד להכנסת כיסאות בטיחות), הוא עדיין רכב C-SUV מוארך (בסיס גלגלים 2,705 מ"מ). השורה השלישית שלו קלסטרופובית ומתאימה בקושי לגילאי 8. הסורנטו מציע דלתות אחוריות גדולות ובסיס גלגלים של 2,815 מ"מ, המעניק מרחב מחיה נעים יותר גם בשורה השנייה וגם בשלישית.

פיג'ו 5008 הוא האלוף הבלתי מעורער של הקטגוריה בסעיף זה. בשורה השנייה שלו יש 3 מושבים נפרדים ועצמאיים לחלוטין, שלכל אחד מהם עיגוני ISOFIX משלו. זה מאפשר להתקין 3 כיסאות בטיחות ברוחב מלא זה לצד זה ללא מאמץ. הסורנטו מצויד בספסל מסורתי בתצורה של 60:40 (או מושבי קפטן בדגמי הפרימיום), וקשה מאוד לחגור בו 3 כיסאות רחבים מאחור.

כיול המתלים של קיה סורנטו נוטה להיות מעט יותר נוקשה ואירופאי באופיו לעומת הסנטה פה. המשמעות היא שהסורנטו מרסן טוב יותר את זוויות הגלגול בפניות ומרגיש "מהודק" יותר בכבישים מפותלים. הסנטה פה, לעומתו, מכויל לרכות אמריקאית מקסימלית ומתעדף שיוט נינוח ובידוד מהמורות בעיר על פני יכולת דינמית.

הסורנטו (בגרסאות הבנזין וההייבריד) עושה שימוש בתיבה פלנטרית (אוטומטית רגילה) עם 6 הילוכים. היא מציעה אמינות גבוהה לאורך זמן, העברות הילוכים חלקות מאוד ותגובה חלקה בתנועה פקוקה. הקודיאק מצויד בתיבת ה-DSG הדו-מצמדית (7 הילוכים), שמציעה החלפות הילוכים מהירות יותר וחיסכון בדלק בשיוט, אך עלולה להיות מעט קופצנית במהירויות זחילה בעיר.

לפיג'ו מסורת ארוכת שנים של כיול מתלים אירופאי מעולה. ה-5008 מספק נוחות נסיעה יוצאת דופן, משכך מעולה פגמים עירוניים, ומרגיש זורם ונעים. הסורנטו אמנם משופר משמעותית מהדורות הקודמים שלו, אך מתליו מכוילים מעט נוקשה יותר כדי להתמודד עם משקלו הכבד (מעל 1.8 טון בגרסת הייבריד), ולכן הוא יעביר יותר שיבושים קטנים לתא הנוסעים לעומת הצרפתי.

במצב של 5 מושבים פתוחים, הקודיאק מציע נפח ענק של למעלה מ-600 ליטרים עם יתרון ברור של פתח העמסה רחב מאוד ונמוך. במצב של 7 מושבים פתוחים (בקודיאק החדש), סקודה מציעה כ-340 ליטרים (נפח מרשים מאוד לקטגוריה), לעומת 187 ליטרים בלבד בסורנטו. אם אתם נוסעים באופן קבוע בהרכב מלא פלוס ציוד, הקודיאק מציע אריזה חכמה יותר מאחור.

שני הרכבים מציעים רמת שקט טובה, אך הסורנטו מצליח לבודד טוב יותר את רעשי הכביש והרוח במהירויות של מעל 100 קמ"ש, בין היתר בזכות זיגוג אקוסטי (בדגמים הבכירים) וחומרי בידוד משופרים ברצפת הרכב. הקודיאק מעט יותר רועש מבחינת רעשי כביש (צמיגים), במיוחד בגרסאות בעלות חישוקי 19 או 20 אינץ'.

קיה סורנטו שייך לקטגוריית ה-D-SUV (רכבי פנאי גדולים), בעוד המיצובישי אאוטלנדר מבוסס על פלטפורמה מוארכת של סגמנט ה-C-SUV הקטן יותר (חולק בסיס עם ניסאן אקסטרייל). הפער בולט בבסיס הגלגלים: 2,815 מ"מ לסורנטו מול 2,706 מ"מ בלבד לאאוטלנדר. התוצאה: האאוטלנדר מציע שורה שלישית סמלית שמתאימה לפעוטות בלבד, בעוד הסורנטו מציע מושבים שמישים בהרבה.

האאוטלנדר מצויד במנוע בנזין 2.5 ליטר (ללא טורבו) המפיק 181 כ"ס ומשודך לתיבת הילוכים רציפה (CVT). התוצאה היא תאוצה ליניארית אך רועשת במאמץ. הסורנטו בגרסת ההייבריד (1.6 טורבו, 230 כ"ס) או אפילו בדיזל, חזק משמעותית, מאיץ מהר יותר ומרגיש חסר מאמץ בעליות עם רכב עמוס ב-7 נוסעים, תודות למומנט עדיף בהרבה (35.7 לעומת 24.9 קג"מ).

כאן היתרון נוטה לטובת מיצובישי. מערכת ה-S-AWC (Super All-Wheel Control) של האאוטלנדר היא אחת מהמערכות המתקדמות בסגמנט, המציעה חלוקת מומנט חכמה ו-6 מצבי נהיגה ייעודיים. היא מספקת אחיזה פנטסטית בשבילי בוץ, כורכר ושלג. מערכת ה-AWD של הסורנטו עושה עבודה טובה וכוללת בורר מצבי שטח, אך היא נועדה יותר לביטחון בכביש רטוב ופחות לטיולי שבילים מאתגרים.

האאוטלנדר, עם מנוע בנזין גדול ותיבה רציפה, יתקשה לחצות את רף ה-10-11 ק"מ לליטר בנסיעה מעורבת אמיתית. קיה סורנטו, במיוחד בגרסאות ההייבריד (HEV) או הפלאג-אין (PHEV), מנפץ את הנתון הזה בקלות, עם צריכה ריאלית של כ-14-15 ק"מ לליטר. לאורך שנת שימוש רגילה של משפחה ממוצעת, מדובר בחיסכון של אלפי שקלים בהוצאות הדלק לטובת הקיה.

טכנולוגיית ה-e-Power של ניסאן שונה מהותית מההייבריד של קיה. בניסאן, מנוע הבנזין משמש כגנרטור בלבד, וההנעה לגלגלים היא 100% חשמלית. זה מקנה לאקסטרייל תחושת נסיעה חלקה ומיידית ממש כמו רכב חשמלי מלא (EV). הסורנטו מציג היברידיות מקבילית קלאסית – שבה מנוע הבנזין מחובר לגלגלים דרך תיבת הילוכים. התחושה בסורנטו מוכרת ומסורתית יותר, עם העברות הילוכים מורגשות.

ה-5008 (הדור היוצא) שווק בישראל בעיקר עם מנוע 1.2 ליטר טורבו (130 כ"ס) או 1.6 ליטר (180 כ"ס). בעוד מנוע ה-1.6 סביר, גרסת ה-1.2 מתקשה לעמוד בקצב כשמדובר ברכב מלא בנוסעים. הסורנטו, המציע 230 כ"ס ומומנט מנוע חשמלי זמין (או דיזל בשרני עם מעל 44 קג"מ), פשוט נמצא בליגה אחרת של זמינות כוח, עקיפות בטוחות, ותחושה של רכב שלא מתאמץ.

הטיגו 8 פרו מצויד במנוע 1.6 ליטר טורבו קונבנציונלי המפיק 186 כ"ס, ומרגיש זריז למדי בזכות כיול תיבת הילוכים אגרסיבי. למרות זאת, הסורנטו (בגרסאות המקבילות בישראל, קרי הייבריד 230 כ"ס), מספק תאוצה חלקה יותר (0 ל-100 קמ"ש ב-8.6 שניות לעומת 9.1 שניות בצ'רי). היתרון האמיתי של הקיה הוא בפעולה העגולה והשקטה של מנועו תחת עומס.

בעוד האקסטרייל מציע דלתות אחוריות הנפתחות בזווית פנטסטית של כמעט 90 מעלות (נוח מאוד להכנסת כיסאות בטיחות), הוא עדיין רכב C-SUV מוארך (בסיס גלגלים 2,705 מ"מ). השורה השלישית שלו קלסטרופובית ומתאימה בקושי לגילאי 8. הסורנטו מציע דלתות אחוריות גדולות ובסיס גלגלים של 2,815 מ"מ, המעניק מרחב מחיה נעים יותר גם בשורה השנייה וגם בשלישית.

הנתונים בעולם האמיתי מפתיעים: למרות שהאקסטרייל עובד כחשמלי, בגרסת ה-e4ORCE (הנעה כפולה, 7 מקומות) צריכת הדלק הממוצעת נעה סביב 12-13 ק"מ לליטר. מנוע הגנרטור נאלץ לעבוד קשה במהירויות בינעירוניות. הסורנטו ההיברידי הסטנדרטי מתגלה כיעיל מעט יותר, ומשיג בקלות סביב 14-14.5 ק"מ לליטר בתנאים זהים, במיוחד בנסיעות שיוט בכביש המהיר.

פיג'ו 5008 הוא האלוף הבלתי מעורער של הקטגוריה בסעיף זה. בשורה השנייה שלו יש 3 מושבים נפרדים ועצמאיים לחלוטין, שלכל אחד מהם עיגוני ISOFIX משלו. זה מאפשר להתקין 3 כיסאות בטיחות ברוחב מלא זה לצד זה ללא מאמץ. הסורנטו מצויד בספסל מסורתי בתצורה של 60:40 (או מושבי קפטן בדגמי הפרימיום), וקשה מאוד לחגור בו 3 כיסאות רחבים מאחור.

לפיג'ו מסורת ארוכת שנים של כיול מתלים אירופאי מעולה. ה-5008 מספק נוחות נסיעה יוצאת דופן, משכך מעולה פגמים עירוניים, ומרגיש זורם ונעים. הסורנטו אמנם משופר משמעותית מהדורות הקודמים שלו, אך מתליו מכוילים מעט נוקשה יותר כדי להתמודד עם משקלו הכבד (מעל 1.8 טון בגרסת הייבריד), ולכן הוא יעביר יותר שיבושים קטנים לתא הנוסעים לעומת הצרפתי.

שניהם משתמשים באותה יחידת הנעה בדיוק (מנוע 1.6 ליטר טורבו-בנזין משולב מנוע חשמלי, המפיקים יחד 230 כ"ס ו-35.7 קג"מ). צריכת הדלק הרשמית והמעשית כמעט זהה ועומדת על כ-14 עד 15 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת בעולם האמיתי. הפערים (אם קיימים) נובעים מהבדלים זניחים באווירודינמיקה ומשקל האבזור, אך ברמת המאקרו – הם זהים ביעילותם.

האאוטלנדר, עם מנוע בנזין גדול ותיבה רציפה, יתקשה לחצות את רף ה-10-11 ק"מ לליטר בנסיעה מעורבת אמיתית. קיה סורנטו, במיוחד בגרסאות ההייבריד (HEV) או הפלאג-אין (PHEV), מנפץ את הנתון הזה בקלות, עם צריכה ריאלית של כ-14-15 ק"מ לליטר. לאורך שנת שימוש רגילה של משפחה ממוצעת, מדובר בחיסכון של אלפי שקלים בהוצאות הדלק לטובת הקיה.

המיצובישי אאוטלנדר נמכר לרוב בתמחור נמוך יותר, מה שהופך אותו לכרטיס כניסה אטרקטיבי לעולם ה-7 מקומות החדשים. עם זאת, התוספת הכלכלית עבור הסורנטו מתורגמת ישירות לאיכות: רכב מרווח משמעותית, יחידות הנעה חזקות וחסכוניות הרבה יותר, בידוד רעשים עדיף, וחומרי דיפון פרימיום בתא הנוסעים. למשפחה שבאמת משתמשת בשורה השלישית, הסורנטו שווה את הפער.

הנתונים בעולם האמיתי מפתיעים: למרות שהאקסטרייל עובד כחשמלי, בגרסת ה-e4ORCE (הנעה כפולה, 7 מקומות) צריכת הדלק הממוצעת נעה סביב 12-13 ק"מ לליטר. מנוע הגנרטור נאלץ לעבוד קשה במהירויות בינעירוניות. הסורנטו ההיברידי הסטנדרטי מתגלה כיעיל מעט יותר, ומשיג בקלות סביב 14-14.5 ק"מ לליטר בתנאים זהים, במיוחד בנסיעות שיוט בכביש המהיר.

הטיגו 8 פרו הסיני משנה את כללי המשחק בסגמנט עם תג מחיר נמוך בעשרות אלפי שקלים מהסורנטו, תוך שהוא מציע אבזור עשיר מאוד (ריפודי עור, חלון גג, מסכים עצומים). עם זאת, הפער בא לידי ביטוי בהנדסת הרכב: הסורנטו מציע שלדה קשיחה ובוגרת יותר, בידוד רעשים עליון, צריכת דלק טובה בהרבה (בזכות המערכת ההיברידית), שורת מושבים שלישית מרווחת יותר ומוניטין שמירת ערך ואמינות מוכח לטווח הארוך.

ההיילנדר של טויוטה גדול מהסורנטו (קבוצת E-SUV), עם אורך של כמעט 5 מטרים ומנוע היברידי ענק בנפח 2.5 ליטר המפיק 248 כ"ס. לטויוטה יש יתרון ענק באמינות נתפסת ובמרווח פנימי מעט משופר מאחור. עם זאת, הסורנטו מציע טכנולוגיית תא נוסעים מודרנית יותר, מערכת מולטימדיה עדיפה, ולרוב מוצע במחיר נמוך יותר, מה שהופך את יחס התמורה לכסף (VFM) של הקיה לגבוה יותר עבור המשפחה הממוצעת.

היסטורית, שני הרכבים נהנים מביקוש אדיר בשוק היד השנייה הישראלי, שכן הצרכן הישראלי מעריך מאוד את תצורת ה-7 מקומות עם אמינות קוריאנית. עם זאת, קיה סורנטו נוטה לשמור על ערכו באחוזים בודדים יותר מהסנטה פה, לעיתים בשל העדפה עיצובית של הקהל או מוניטין יבואן מקומי חזק. גרסאות הדיזל של שניהם כמעט שאינן מאבדות ערך ביחס לשוק עקב חוסר בהיצע וביקוש גבוה בקרב גומאי מרחקים.

עלויות הטיפולים השוטפים (פילטרים, שמנים, בלמים) במורשי היבואן של קיה וסקודה/פיג'ו די דומות. עם זאת, החשש מתקלות בתיבות דו-מצמדיות (DSG בסקודה) או רצועות תזמון (טיימינג) במנועי פיג'ו (במיוחד בדורות הקודמים), גורם לרבים לראות בסורנטו ההיברידי (עם שרשרת תזמון ותיבה פלנטרית אמינה) כאופציה שמרנית, זולה וצפויה יותר לאחזקה ארוכת טווח (4-8 שנים), במיוחד בשוק המשומשות. עלויות הביטוח של הקודיאק לעיתים גבוהות יותר עקב היסטוריית גניבות של מותג סקודה.

כאן היתרון נוטה לטובת מיצובישי. מערכת ה-S-AWC (Super All-Wheel Control) של האאוטלנדר היא אחת מהמערכות המתקדמות בסגמנט, המציעה חלוקת מומנט חכמה ו-6 מצבי נהיגה ייעודיים. היא מספקת אחיזה פנטסטית בשבילי בוץ, כורכר ושלג. מערכת ה-AWD של הסורנטו עושה עבודה טובה וכוללת בורר מצבי שטח, אך היא נועדה יותר לביטחון בכביש רטוב ופחות לטיולי שבילים מאתגרים.

התשובה היא לא. קיה סורנטו בנוי בשלדה אחודה המיועדת לכביש נטו. אין לו הילוך כוח או זוויות מתאימות. הגבהה לא תשנה את העובדה שמערכת ההנעה מבוססת מצמדים העלולים להתחמם בעומס טכני. לעבירות קשה יש לבחור רק ברקסטון או לנד-קרוזר, לא בקיה סורנטו.

שני הרכבים מציעים רמת שקט טובה, אך הסורנטו מצליח לבודד טוב יותר את רעשי הכביש והרוח במהירויות של מעל 100 קמ"ש, בין היתר בזכות זיגוג אקוסטי (בדגמים הבכירים) וחומרי בידוד משופרים ברצפת הרכב. הקודיאק מעט יותר רועש מבחינת רעשי כביש (צמיגים), במיוחד בגרסאות בעלות חישוקי 19 או 20 אינץ'.

הטיגו 8 פרו הסיני משנה את כללי המשחק בסגמנט עם תג מחיר נמוך בעשרות אלפי שקלים מהסורנטו, תוך שהוא מציע אבזור עשיר מאוד (ריפודי עור, חלון גג, מסכים עצומים). עם זאת, הפער בא לידי ביטוי בהנדסת הרכב: הסורנטו מציע שלדה קשיחה ובוגרת יותר, בידוד רעשים עליון, צריכת דלק טובה בהרבה (בזכות המערכת ההיברידית), שורת מושבים שלישית מרווחת יותר ומוניטין שמירת ערך ואמינות מוכח לטווח הארוך.

כן. בעוד בקודיאק וב-5008 יש חימום מושבים, קיה סורנטו (ברמת Signature) מספק בנוסף גם אוורור מושבים מקרר ונושם. באקלים הישראלי, הפיצ'ר הזה של הקיה, המנדף זיעה מגב הנהג, הוא שובר-שוויון אמיתי שלא מוצע במרבית הרכבים האירופאים באותו טווח מחיר.

קיה סורנטו (ויונדאי סנטה פה) מציעים מרמת הגימור האמצעית וילונות גלילה אינטגרליים לחלונות האחוריים הנשלפים מתוך הדלת. זהו שדרוג עצום לעומת סקודה קודיאק או אאוטלנדר שבהם זה לרוב נעדר או מגיע רק בקצה, ומונע מהשמש הקיצית להכות בילדים מאחור.