מרצדס V250: מבחן דרכים - אוטו

מרצדס V250: מבחן דרכים

V קלאס של מרצדס הוא דגם שיודע לעשות הרבה דברים, ויש לו הרבה דרכים לעשות אותם. מבחן למוביל נוסעים שהוא הרבה יותר מזה – וביותר ממובן אחד

ויטו, דגם מסחרי בינוני של מרצדס, היה – הוא ולא אחר – הדגם הראשון של החברה עם הנעה קדמית. ב-1996 התייצב הויטו לראשנה לעיון הציבור, ואנשים לא התעלפו; הסמל היה מרצדס – אבל הגימור, למשל, פחות. הדגם הבא (2002) היה הרבה יותר מאשר הזדמנות לשפר.
כמו עם מסחריות בינוניות אחרות (2.8-3.2 טון) שהפציעו אז, גם כאן הוצג דגם אחד, שני בסיסי גלגלים ושלושה אורכים. הבסיס הזה, יחד עם שפע הייעודים – מטען, נוסעים, ושימוש פרטי וארגוני – הוביל להיצע כביר של גרסאות. המפוארת שבהן הוגדרה כ-"V-קלאס" – חלק מהיצע דגמי הנוסעים של מרצדס. ההידור היה כדת וכדין, והרכב נועד למשפחות עתירות ילדים וממון וגם לישיבות הנהלה בדרכים.
והיה עוד שינוי: הדגם החדש, בניגוד לקודמו, היה גם יחיד במינו עם הנעה אחורית, מתבסס על רצפה של מרצדס E.
הדרך לעסקים
ב-2014 הציגה מרצדס את הדור השלישי לויאנו/V-קלאס. הדגם החדש מציע כמקודם שני בסיסי גלגלים (320 ו-340 ס"מ), כאשר לקצר שתי אופציות לאורך מרכב, לטווח כולל של 490-537 ס"מ. הרצפה נשארה כשהייתה (משמע על בסיס E קלאס מראשית האלף).
הדגם מוצע כ"ויטו" - רכב משלוח סגור, קומבי (מטען+נוסעים), מיניבוס - וגם כמוביל נוסעים מפואר, וכאן הוא שייך לאגף הנוסעים של מרצדס: V קלאס. ובל נשכח את גרסת המחנאות מרקו פולו; מיטה כפולה וגג נפתח עם אוהל מובנה.
הרכב מוצע עם מנוע דיזל אחד, 2.1 ליטר, המציע 4 רמות הספק, מ-88 ועד 190 כ"ס. התיבה ידנית (6 הילוכים) או אוטומטית (7 הילוכים; רק לגרסאות החזקות). ההנעה קדמית בגרסאות החלשות, אחורית או כפולה בחזקות. גרסאות הנוסעים למיניהן מוצעות במספר רמות גימור, ולא נפקד מקומה של AMG.
עושר ואווירה
הגרסה אותה קיבלנו היא בצד היותר מהודר ומגודל של הסקלה: V250 עם הספק של 190 כ"ס, בסיס גלגלים של 340 ס"מ ואורך 537 ס"מ – ומופע מפואר בפנים. זה כולל שני מושבי "קפטן" בשורה 2, ריפוד עור בכל המושבים ועוד אי אלה פריטי אבזור המכריזים: זה רכב המיועד לנוסעים מכובדים.
כך, למשל, תפעול חשמלי לדלתות הצד או לדלת תא המטען הוא לא רק יעיל, הוא גם מצהיר, וכבר עמד המשורר על חשיבותן של תכונות דומות: "הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן/אני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן" (טרמינל לומינלט; מאיר אריאל). ולעת ערב עולה תאורת האווירה, והיא אכן יוצרת אווירה עשירה – כאשר היא מבליטה את הריפוד הבהיר מאוד. מרגש, אבל אנחנו כאן כדי לעבוד.
הצד של הנהג
מרצדס לא רק עיצבה את הויטו החדש ב"התכתבות" עם סדרה S – היא גם מצהירה על כך. מרצדס היא יצרן היוקרה היחיד בעולם המייצר רכב לעבודה בכל הגדלים, כולל אוטובוסים ורכב כבד. ולא רק מייצר: מציין זאת בקול גדול. מה שהיה יכול לגרום לביעותי לילה קשים (שלא לדבר על אפשרות להתקף פסיכוטי) אצל כל יצרן יוקרה (משאית חלוקה של ב.מ.וו? מסחרית כבדה של לקסוס? סמי טריילר של אודי?), כאן הוא מובן מאליו - ויותר.
ואכן, מבחוץ היא נראית כבודה, עם לא מעט השפעות מה-S (במגבלות), והתאורה העדכנית, כולל הלד הכה-הכרחי, מדגישה זאת. העיצוב הוא נגזרת של הייעוד (FFF; ר"ת של Form Follows Function), שזה אומר שלמרות קווים מוצלחים בצד ועיצוב נאה לחלון האחורי, הויטו, הוא, ובכן, עדיין רכב מסחרי גדול שגם נראה א ר ו ך ; אבל נאה.
הכניסה היא לא כמו למכונית נוסעים של מרצדס – לשם לא מטפסים – אבל עיצוב סביבת הנהג שייך לאותה משפחה. לוח המחוונים, פתחי האוורור, מערך התפעול, השליטה במושבים וכמובן מסך הקומנד הגדול והדומיננטי במרכז. גם המושבים הם מאוד מרצדס: תפעול חשמלי, אוורור וחימום, שפע אפשרויות כוונון – וכמובן, בל נשכח את העור המהודר. אבל, איכות חומרי הדיפון אינה בדיוק ברמה המקובלת. הפלסטיק בחלק העליון, עד גובה הברכיים בסדר, לא יותר, ודק ונוקשה מטה עד הרצפה. עוד יצוינו לחובה היעדרם של תאי אחסון בקנה מידה מסחרי; 2-3 ממש לא מספיקים למי שעובד בתחום. תנוחת הנהיגה, חשוב לציין, מצוינת ומאפשרת נהיגה נינוחה למרחקים גדולים.
הגישה של הנוסע
החלק האחורי חשוב לא פחות. הכניסה אליו נוחה מאוד, ועם מפתן דלת ברוחב 90 ס"מ(!), הכניסה נוחה מאוד לשורה 2 – שם ממתינים שני מושבים מבטיחים למבט שגם מקיימים בישיבה. ניתן להזיח אותם בקלות לפנים/אחור, לסדר זווית מוצלחת לגב ובכלל להתארגן בנינוחות לנסיעה ארוכה. קיפול המסעד כדי להיכנס לשורה 3 קל מאוד, ואם שורה 2 ממוקמת ממש קדימה, ילדים ייכנסו לאחור גם בלי קיפול. גם המושבים של השורה האחורית נוחים מאוד (אבל פחות). שדה הראייה מעט פחות מרהיב לגבוהים, אבל מעבר לכך, מרווחי הברכיים, הראש והכתפיים מעולים.
כמובן, פתחי מיזוג בכל שורה יחד עם בקרת אקלים בשורה השנייה, מבטיחים רמת חיים נאותה, עניין חשוב למדי במדינתנו השוכנת על גבול המדבר ותחת שמי ים התיכון לעת "חום יולי אוגוסט" (ש. ארצי, בהקשרים אחרים). כמו כן יצוינו לחיוב תאורות אישיות ושקעי USB לטעינה.
למרות שיש לויטו שלוש שורות ובגלל שהוא מאוד ארוך, תא המטען גדול מאוד ויספק גם שישה נוסעים על כבודתם בנסיעה משדה התעופה למלון, למשל. הדלת האחורית כבירת ממדים, אבל התפעול החשמלי, המאפשר עצירת הדלת לעת רצון, עוזר. ההטענה נוחה מאוד. אין צורך לפתוח תמיד את הדלת, כאשר מדובר בפריטים מועטים או קטנים, וניתן לפתוח את השמשה בלבד. בנוסף, יש לציין את המשטח המסיבי מאחור, שיכול לשאת משקל מכובד מאוד.
המושבים ניתנים לקיפול, ואת המושבים במרכז אפשר לסובב בכיוון הפוך לנסיעה – לפעילות משפחתית תוך-כדי, או לפגישת עסקים יעילה. גם כאן יש לציין פעולה נוחה וקלה אגב תחושה שמדובר במשהו שעשוי היטב וידיעה שהוא מהונדס כראוי. הבעיה היא שהמשקל הכביר שלהם לא מתמרץ שליפה תכופה.
תכלית קיומו
ל- V250 יש יחידת הנעה עם נתונים נכבדים: הספק מאוד מספק של 190 כ"ס (ב-3800 סל"ד) ומומנט דשן של 44.9 קג"מ כבר ב-1400 סל"ד (ועד 2400). כל זה, עם תיבה אוטומטית 7 הילוכים מסדרים, כך הנתונים, האצה ל-100 קמ"ש ב-9.1 שניות – וזה בהחלט נאה.
ולא רק הנתונים. בכביש, המרצדס הזה משייט בקלות ובנינוחות, וכאשר צריך באמת את הכוח הוא ישנו: מיידי ויעיל. עקיפות יכולות להתבצע בקלות ובביטחון, קל לשמור על קצב מהיר גם בעלייה לא מתונה, וגם שם, אם צריך לעקוף סמי טריילר – יש על מי לסמוך. פעולת התיבה מהירה וחלקה, ובטוב לבכם בגז, תפעול ידני יתקבל בשמחה – ובמורד ארוך או בעלייה ארוכה זה גם יעזור.
המנוע אינו חרישי לחלוטין, אבל מה שנשמע הוא חלש מאוד ומרוחק למדי בשיוט רגיל. רק כאשר כל ההספק נקרא לדגל, הנוכחות הווקלית של המנוע מרימה ראש. צריכת הדלק של הכלי המגודל, כל עוד נוהגים בו בהתאם למטרתו, נאה ביותר, ועומדת של 14-15 ק"מ לליטר מחוץ לעיר – שם אמור הרכב להסתובב – ויורדת ל-10-12 ק"מ/ל' בתנועה כבדה. בנוסף למערכת דימום/התנעה,
נוחות הנסיעה היא עניין חשוב בכלל, בהקשר הפרופסיונלי של הרכב הזה בפרט. הויטו מגיע למערכה הזו עם בסיס גלגלים ארוך, מה שמאוד עוזר. ויחד עם כיול נכון לבולמי הזעזועים מתקבלת נוחות נסיעה טובה ומעלה. בנסיעה בעיר התחושה מעט, אבל מעט, נוקשה, ומחוצה לה משתפרת בהרבה, מחסלת כמעט כל מכשול מצוי. בקיצור: טובה מאוד – אם כי לא ברמה עילאית כמו זו שמתקבלת עם קפיצי אוויר מהסוג שיש למרצדס. נו, אז למה הם לא פה? בכל אופן, מה שכן פה הם בולמי זעזועים מתוחכמים בעלי שני מצבים. הספורטיבי שבהם מאפשר ריסון משופר בפניות ויימצא יעיל גם על סוג מסוים של כבישים פגומים.
המרצדס הזו אינה המילה האחרונה בעידון; זו לא S600 וזו כן מסחרית מגודלת. פעולת הבולמים מאחור תשתפר עם תוספת משקל, והחלל העצום שעושה את המיניוואן הזה מייצר אתגר לא פשוט בתחום התהודה ורעשי הרוח.
היכולת הדינמית של הרכב הלא קצר הזה טובה מאוד במסגרת המנדט שלו להולכת נוסעים; רמת האחיזה גבוהה, ההתנהלות בפניות בטוחה והמערכות ישמרו אותו בדרך הישר כאשר הנתיב מתעקם. תחת עומס אגרסיבי, מעבר למעטפת השימוש שלו, מורגשות בעיקר זוויות הגלגול. ההגה קל מדי עם שטח מת קצת גדול מדי לטעמי. הבלמים, גם לאחר מורד ארוך עם שימוש-יתר מכוון, שמרו על רעננות והביעו אופטימיות.
בכל מה שקשור לנהיגה, יצוינו לחוד מספר עניינים. אבזור הבטיחות נאה, וזה כולל אתרעת סטיה מנתיב, מערכת למניעת תאונה ומצלמות 360 מעלות. פטנט נפלא למי שנמצא שעות בתנועה עם הרבה עצירות בפקקים/רמזורים היא מערכת "עזר בעלייה"; לחיצה ממושכת על דוושת הבלם מעמידה את הרכב גם במצב D – ללא צורך בהנחת הרגל על הדוושה; לחיצה על דוושת התאוצה משחררת את הרכב.
מוציאים חשבונית
עקרונית, מרצדס V250 הוא מיניוואן, אבל לאור ממדיו ולחושך מחירו – כ-550,000 שקלים, לפי התוספות – לא נראה שהוא הבחירה הטבעית למשפחה ברוכת ילדים, גם אם התברכה בממון. ובכל זאת? – כן בהחלט.
הגרסה המפוארת שנבחנה מיועדת בעיקר להולכה בשכר של נוסעים מכובדים – והיא אכן ראויה בהתאם. כאשר מדובר במורי דרך או נהגי מוניות שיש להם עבודה רלוונטית, חשוב לזכור כי המחיר עומד על חצי – ואז מורידים מע"מ.
מרצדס V250 הוא מוביל נוסעים משובח, ראוי למי שעובד עמו, מכבד את מי שמוסע על-ידו.

     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות