רנו זואי
במובנים רבים רנו זואי היא מכונית היסטורית. זו מכונית אמיתית ראשונה בתוכנית החשמלית של רנו, אשר פותחה מהיסוד ככזו ואינה הסבה של דגם מוכר, כמו הפלואנס Z.E המוכרת. ההבדלים בולטים כפי שנראה מיד. לטענת החברה, כאשר עושים זאת כך, יש הרבה פחות פשרות. ולכן כאשר מתאפשר לי להתרשם ממנה במהלך ביקור בפרנקפורט אני לא מהסס, גם אם ברור שלא אצליח לבדוק את הטווח האמיתי שלה – אחת השאלות המהותיות ברכב חשמלי. למעשה, כאשר אני בא לקחת אותה מבקשים ממני שאחזור בעוד שעה וחצי, כי היא יצאה להפסקת צהריים – ארוחת חשמל היא פרט חשוב בתפריט...

המראה
את הזואי ראינו לראשונה ב-2009 בפרנקפורט כמכונית תצוגה, ובפאריז 2010 כבר קיבלנו משהו הרבה פחות הרפתקני שהיה בעצם בקרוב לדבר האמיתי. ב-2012 היא כבר עלתה על הכביש. הזואי נראית טוב, סופרמיני צעירה ונאה, שאינה חוצפנית. היא מיוחדת גם אם בברור עדיין לא שייכת לקו החדש והמרהיב של רנו, שהוצג בקליאו. לחלק מהרושם המעניין אחראי מראה השלוש דלתות, כאשר ידית הדלת האחורית מוסתרת בדופן החלון.
הצצה פנימה מגלה תחושה ייחודית, כדי להבהיר שזה אינו רכב רגיל אלא חשמלי. וזה בהחלט צעד נכון. האחראים לכך הם בעיקר המחוונים המעניינים שבאים לתת תחושה שמדובר ברכב שונה. אלו נראים טוב ויודעים לשנות גוונים בהתאם לאופי הנהיגה בו בחרת – הם הופכים ירוקים (כמה מפתיע) במצב חסכוני. הם גם יכולים לשנות רקעים, אם כי את זה ניתן היה לקחת רחוק יותר. המחוונים מאפשרים לחזות באנרגיה הרגעית שבזבזת או שהרווחת בטעינה בכל בלימה. מה שמזכיר שגם הבלמים טוענים כאן את הרכב. מצד שני, התחושה שלהם מוזרה.
צילום: מנהל

מנגנון בקרת האקלים מוכר מהקליאו, אבל הזואי מרגישה מעט בסיסית בפרטים מסוימים, כגון המושב שמרגיש רך ונטול תמיכות נחוצות או העדר כיוון גובה.
מאחור אין המון מקום לראש (כנראה בגלל מיקום המצברים מתחת למושבים הגבוהים), אך המצב סביר יותר לרגליים. אחרי מה שהורגלנו מבטרפלייס, מפתיע לגלות תא מטען אמיתי ושימושי. אני לא בטוח שהוא גדול מהפלואנס Z.E, אבל הוא בוודאי נוח יותר.
בנסיעה
כאשר אנחנו יוצאים מהדרכים התפעוליות לכביש אמיתי, מבקש ממני המארח לעצור בצד ולהאיץ מהמקום במצערת מלאה. אני מופתע. הזואי יוצאת מהמקום באופן זריז למדי והתגובה למצערת היא ברמה כמעט אינטואיטיבית. צבירת המהירות ממש מצוינת, בטח כאשר לוקחים בחשבון שמדובר במכונית עם 88 כ"ס. הסיבה לכך היא 22.7 קג"מ שמגיעים כבר מסל"ד אפס. כשאנחנו מגיעים לאזור ה-60 קמ"ש העסק הופך רגוע משמעותית, ולמעשה הדחף שמייצר המנוע החשמלי הופך מתון ככל שעולה המהירות. הזואי מוגבלת ל-135 קמ"ש, אך בגלל "זיוף הספידומטר" היא מוכנה להראות גם 140 קמ"ש. כמובן שמבחינת חטיבת הכוח מדובר בשקט די מורגש, למעט "צרצור" לא חזק מכיוון המנוע. אלא שרעשי הכביש שמתפתחים עם המהירות אומרים שהיתרון החשמלי אובד בשלב מסוים.
צילום: מנהל
לזואי מצב חיסכון (מגביל לכ-60 כ"ס) שפוגע בקצב באופן מורגש אבל יכול להוסיף כמה קילומטרים – ובכלים כאלה כל מטר משמעותי. בניגוד לחשמליות אחרות שבחנתי בעבר מד הטווח אינו משתולל, אלא יורד בקצב הגיוני וגם כשמעכתי את המצערת לא הייתה לנו נזילת קילומטרים. לגבי הטווח, רנו מדברת על 140-160 קילומטרים ריאליים, כאשר ביום קר זה יכול לרדת ל-100 קילומטרים.

הזואי מיועדת לעיר, ולכן כנראה כיול מתלים רך למדי, שלא תמיד מצליח להתמודד עם מלוא השיבוש, בייחוד על פגמים גדולים. ובכלל בעיר היא מרגישה מעט עסוקה מכיוון המתלים. זו לא ממש בעיית נוחות, כמו העובדה שעבודת המתלים נשמעת ולעיתים הנקישות חודרות פנימה. בגלל המצברים, הזואי אינה קלה והעובדה שכיול המתלים רך, רומזת על רכינת מרכב מורגשת בפניות ותחושה לא מאוד קלילה בניהוג. לכך, כמו להגה המלאכותי, ניתן להתרגל.

סיכום ביניים
רנו זואי איננה המכונית הכי מעודנת או נוחה, וגם ההיגוי והבלמים יכולים להיות מדויקים יותר, אבל כל זה לא מפריע לה ליצור חווית נהיגה נעימה בעיר. כי גם אם הזואי מרגישה מעט פשוטה, היא עדיין מייצרת תחושה מיוחדת. כמכונית חשמלית היא מרגישה שלמה ומגובשת ועם הרבה אמירה. זה מספיק כדי להרגיש שאתה נע במשהו מיוחד ויחד עם מחיר זול מחשמליות אחרות, מדובר בצעד חשוב לתוכנית החשמלית של רנו. השאלה כרגיל במקרה החשמלי נותרה המחיר, שתלוי בהטבות שניתנות בשוק היעד (בלעדיהן היא עדיין יקרה משמעותית מהקליאו), הטווח שלא יתאים לכל אחד והתשתית שעדיין בשלבי ארגון.