בכל שיחה בין וותיקי הראלי בשטח הפיטס של מרוץ באחה אשלים עלה אותו נושא – כמה מוזר זה שיש שוטרים בסביבה, ואף אחד לא חושב לברוח. קצין משטרה מצלם את כלי הרכב והמשתתפים לא בתור עדות במשפט, אלא לאלבום הפרטי ומספר כמה הוא נהנה ואיזה יופי של מרוץ זה. כולם מחויכים ורגועים – אף אחד לא קופץ בחופזה אל מאחורי ההגה או הכידון כדי להימלט לעומק השטח ואף אחד לא מנסה לפוצץ את האירוע. השוטרים הפכו להיות חלק מהארגון, בדיוק כמו במרוצי אופניים או מרתון.
כי זהו, יש סוף-סוף (שוב) מרוצים חוקים בישראל – ולא, אנחנו לא באמת מתייחסים לאירוע הבידור ההוא באילת. ספורט מוטורי לא יכול להיות עניין חד פעמי ונקודתי. ספורט מוטורי הוא ליגות שרצות עם משתתפים קבועים לאורך שנים – בדיוק כמו ליגת הבאחה ישראל שמפיק נועם הימן. אדם שקרוב לוודאי צריך להיות מוגדר חוקית כלא שפוי – הרי אף אדם שפוי לא היה מתעקש להמשיך ולהיאבק מול המכשולים הבירוקרטים והמנהלתיים בהם הוא נתקל, רק כדי להפיק מרוץ שרווחיותו מוטלת בספק. צריך כנראה איזה "ג'וק" שלא נותן מנוח ופשוט לא מאפשר להפסיק ולנסות – ולמזלנו יש לנו גם כמה כאלו...
מרוץ הראלי החוקי הראשון נערך בשטחי האש שמדרום לקיבוץ אשלים, במסלול של כ-20 קילומטר אותו היו צריכים המתחרים להקיף חמש פעמים. המסלול הורכב מישורות ארוכות של שבילים שטוחים יחסית, עם מעט במפים וקפיצות, מה שגרר תלונות מחלק מהמשתתפים על "מסלול משעמם" או "לא מאתגר". יובל שרון, הזוכה בקטגורית הרייזרים, פשוט אמר "חבל שלא התקנתי קרוז קונטרול"... אבל מהצד זה נראה הרבה פחות פשוט – על קטעי הבמפים היו לא מעט מתחרים שכמעט ועפו מהמסלול לאחר שרצף הקפיצות הביא את המתלים לסוף מהלכם והקפיץ את הרכב באופן לא נשלט. במקרים אחרים התקשו מפלצות הפרו-טראק האימתניות להתמודד עם כמה פניות חדות שבכל זאת נכללו במסלול, והנהגים מצאו עצמם נאבקים בנסיון להפנות את החרטום המרחף אל הכיוון הנכון. אז אולי בכל זאת המסלול לא היה כזה משעמם...
צילום: ניצן אביבי ושחר אלגזי
כשלושים צוותים התייצבו לארוע, מספר נמוך ביחס למקובל בארועי הבאחה בשנים עברו. רבים ממתחרי העבר עדיין לא סיימו את הליך הרישוי הנדרש להם ולכלים, ונקווה כי בארועים הבאים נראה מספר גדול משמעותית של מתחרים. למרות מספר המשתתפים הנמוך, אקשן וקרבות צמודים לא חסרו בראלי אשלים. שלושה צוותים חזקים התייצבו לקטגורית הטרופי טראק, בקטגורית ה-T1 התייצבו שלושת הטוענים הקבועים לכתר וניצן שאקל בכלי חדש מבית מדרשו של עדו כהן (שלמרות העיצוב שייך לקטגורית ה-T1 בגלל ההנעה הכפולה) ואליהם הצטרפו באגי אחד, שבעה צוותי רייזרים, ארבעה טרקטורונים ו-11 אופנוענים.
ראשונים הוזנקו הכידונאים – אופנוענים וטרקטורונים. הם מרחפים על הבמפים במצערת פתוחה לרווחה וערן וולנברג הוותיק מסיים את המסלול בשעה ושתי דקות בלבד. קצב מדהים. ואם חשבתם שהעדרו של יונתן לוי (שמחלים מפציעה) תיתן לו אפשרות לנוח קצת, כנראה שלא שמעתם על בר נוב הצעיר, שלמרות ששייך עדיין לקטגורית ה-"250" ולא ל-PRO, נשף מקרוב קרוב בעורפו של וולנברג, וסיים את המסלול רק 41 שניות אחריו. בטרקטורונים היה זה ניר אברמוביץ' שסיים ראשון לפני שגיא בורשטיין, שהוכיח שוב שיש הגיון וטעם בעריכת המרוצים דווקא ביום שישי, כדי לאפשר גם לשומרי המצוות להתחרות.
אחרי שכל האופנועים והטרקטורונים פינו את המסלול, הגיע תורם של מרובעי הגלגלים. ראשון זינקה לדרך ברעם מנוע וסחרור גלגלים ה"ליידי D" של אייל לביא ואיציק חמו. הם גם יקבעו את ההקפה המהירה ביותר מבין המכוניות (לא קיבלנו מהמארגנים זמני הקפה פרטניים לכידונאים, אלא רק זמן כולל) – 12:23. אולם תקלה טכנית בהקפה השלישית אילצה אותם לעצור לדקות ארוכות בפיטס ונטלה מהם כל סיכוי לניצחון. באותה הקפה סבל גם צוות רדימו מתקר שגרר עיכוב של כ-10 דקות, מה שחרץ את גורל הקטגוריה והפקיד את הניצחון בבטחה בידיהם של אנשי הצוות הוותיק "עידן הגז". אולם אין להסיק מכך כי הם זכו בגביע בחסד ולא בזכות – למרות צליל מנוע פחות דרמטי, הטרופיטראק הלבנה וארוכת המתלים ידעה לייצר קצב מהיר מאוד, ויכול מאוד להיות שהיתה מנצחת גם אילולא סבלו מתחרותיה מתקלות.
בקטגורית ה-T1 היה הקרב צמוד עוד יותר. הכי צמוד שיכול להיות. אומנם גל שחם נאלץ לפרוש כבר בהקפה הראשונה בגלל רצועת מנוע שנקרעה, וניצן שקל נמצא עדיין בשלבי הכרות עם הרכב החדש, אולם זה לא אומר שצוות הצוללת הצהובה ושי שמעוני לקחו את החיים בקלות. אומנם הילל הצהיר כי הם החליטו מראש "לשמור על הרכב" לקראת היציאה לראלי הבלקנים בחודש הבא, וטען כי המסלול הדגיש את יתרון הכח של מתחריו ועמעם יתרונות אחרים שלו – אבל טבלאות הזמנים מספרות את הסיפור. צוות "פוינטר" וצוות "כל גדר" ניהלו קרב חורמה תוך שהם קובעים זמנים קרובים מאוד לאלו של הטרופיטראק החזקות יותר, שמהלך המתלים האדיר שלהם תוכנן במיוחד לשבילים כמו אלו בהם נערך המרוץ. ובסיום – זמן זהה לשני המתחרים! שעה, ארבע דקות וחמישים ושתיים שניות (רק 20 שניות יותר מהטרופיטראק הראשונה!), אולם שי שמעוני נקנס על נהיגה במהירות גבוהה מדי באזור הזינוק, ועל המדרגה הגבוהה בפודיום מטפס, שוב, צוות פוינטר.
צילום: ניצן אביבי ושחר אלגזי
ברייזרים אין הפתעות – יובל שרון הנצחי מנצח שוב, אולם אפילו לצופים מהצד היה ברור כי המסלול הזה לא מתאים לכלים הללו, ורובם בילו את רובו במצערת לחוצה לרצפה, מייחלים לעוד כוח סוס או שניים או עשרים, שיצליחו לאתגר את יכולות השלדה והמתלים. יהיה מעניין לראות איך ישתלב בתמונה הקומנדר החזק משמעותית.
ובסיום, אחרי טקס ברכות קצר שבו כל העוסקים בדבר בירכו את כל העוסקים בדבר – ומתברר שלא מעט אנשים נרתמו למאמץ כדי לאפשר למרוץ להתרחש – טקס הגביעים המסורתי. אלא שהפעם כבר לא צריך להצניע את האמת, ואפשר לדבר במפורש וגלוי על זמנים – נועם היימן פתאום תפס את עצמו מתנסח בצורה העקיפה מכח ההרגל, התנער ודיבר בגלוי – ועם חיוך קטן של ניצחון – על שניות ודקות. אבל את עיני תפס פרט אחר דווקא – לרבים מאלו שטיפסו על הפודיום התלוו ילדים, גם לרב האחרים יש כבר ילדים – ובחלק מהמקרים אפילו נכדים. חסר לנו דור המשך של צעירים שהתחרות צרובה בנשמתם שיגיעו ויצרו את דור ההמשך. נקווה שגם זה יגיע.
תוצאות:טרופיטראקלירן דיכטר + יואב מנושביץ', 1:04:32
אייל לביא ואיציק חמו, 1:13:18
ירון כהן ויואב שיטאי, 1:17:25
קטגוריית T1רז הימן והלל סגל, 1:04:52
שי שמעוני ויובל מלמד, 1:04:52
ניצן שקל ודובי מילר, 1:15:38
קטגורית LUTV (רייזרים)יובל שרון, 1:16:29
רוני פישמן, 1:20:18
ניב שולמן ורענון בוקובסקי, 1:30:10
קטגורית LUTV סניוריםגיל תימור
דני פרל
אופנועים מקצועיתערן וולנברג, 1:02:18
שי עבדי, 1:12:29
אופנועים 250בר נוב, 1:02:59
איתמר מלכה, 1:18:35
איל ברלה, 1:19:02
אופנועים סניוריםדורון וינטר, 1:10:34
צליל וונדרהורן, 1:10:48
אלי אוחיון, 1:17:25
טרקטורוניםניר אברמוביץ, 1:08:12
שגיא בורשטיין, 1:09:45
דורון עידן, 1:11:32
