אודי קוואטרו
הרצון של אודי להגיע לראלי נולד במקביל להחלטה לייצר את הקוואטרו. זו הייתה דרך מצוינת לקידום המוצר והתדמית. ה-FIA אישר, בעקבות בקשת אודי, שימוש בהנעה כפולה בראלי במסגרת השינויים של 1979, אך את המתחרים זה לא עניין. הם חשבו שהמערך יהיה כבד, מסורבל ולא אמין. באודי האמינו וקבלו חיזוק לכך כשב-1980 ניצח פולקסווגן אילטיס בראלי פריז-דקאר – אליו נשלח כדי לקדם מכירות. רולנד גומפרט – המהנדס הצעיר שגם הנהיג את חטיבת הספורט של אודי – הנהיג את המסע האפריקני ונבחר להוביל גם את מאמץ הראלי.
הופעת הבכורה לא הייתה תחרותית. הקוואטרו הגיע לראלי פורטוגל כמכונית פותחת מסלול, אך הזמנים שרשם האנו מיקולה, שסייע לאודי בפיתוח, היו רחוקים מהמנצחים בכ-30 דקות. בשנה שאחרי, 1981, היא יוצאת להתחרות ומיקולה יביא ניצחון ראשון באליפות בראלי שבדיה. באותה שנה תהיה מישל מוטון לנהגת הראשונה בהיסטוריה שמנצחת באליפות העולם בראלי כשסיימה ראשונה בסן רמו. אבל קבוצת הראלי שהורכבה מאנשי המפעל הייתה בלתי מנוסה, וזה התבטא בחוסר יציבות.

ב-1982 אודי כבר נמצאת בכושר, ועליונות ההנעה הכפולה הפכה ברורה. היא תזכה באליפות היצרנים הראשונה ומוטון תפסיד בנקודות בודדות את ההזדמנות להיות אלופה ראשונה בהיסטוריה. האליפות תיפול בידי וולטר רוהל שנהג באופל אסקונה ארכאית, ונתפס אומר שעם הקוואטרו גם קוף מאומן יכול לנצח. ב-1983 נכנסות לתוקף תקנות חדשות עם קבוצה B האגדית. מיקולה זוכה באליפות הנהגים עם קוואטרו משופרת בהתאם לתקנות (מנוע מוקטן ל-2.1 ליטר והספק שעלה ל-350 כ"ס).

בשנת 1984 מתייצבת אודי עם נבחרת שכוללת את מיקולה, מוטון, רוהל וסטיג בלומקוויסט, שיזכה באליפות הנהגים באותה שנה. באותה שנה גם מוצגת הקוואטרו-ספורט המקוצרת והחזקה עם כ-450 כ"ס ואודי זוכה באליפות היצרנים. אך הופעת הבכורה של פיג'ו עם ה-205 T16 הייעודית, מספרת על זן חדש של מפלצות תהילה שנבנו במיוחד לתחרויות. אלו כבר היו מכוניות מרוץ עם שלדות ייעודיות, מנוע מרכזי, ודמיון חיצוני קלוש למכוניות הכביש עליהן היו אמורות להתבסס. בתקציבי הפיתוח כבר נכלל הצורך לייצר רק 200 יחידות (שנמכרו במחירי הפסד) וברשימה היו מכוניות כמו לנצ'יה דלתא S4, פורד RS200 ואוסטין מטרו 6R4. אודי ובלומקוויסט סיימו את 1985 כסגנים לפיג'ו ולטימו סאלונן.
צילום: מנהל

ואולם למרות שהמבנה הבסיסי (התבססות על מכונית רגילה, מנוע קדמי) מגביל, באודי לא מוותרים ובסוף 1985 מציגים את ה-S1, אבולוציה לספורט שנחשבת לאחת ממכוניות הראלי החזקות בהיסטוריה עם יותר מ-500 כ"ס, שיצמחו ב-1986 (אודי קוואטרו E2) ל-600 כ"ס. לטובת חלוקת המשקל הוזזו המצננים לאחור (ולכן הכונסים הגדולים) והיא קיבלה שלל כנפיים אגרסיביות. חלק מהמכוניות כלל תיבה כפולת מצמד (שפותחה על ידי פורשה) שתבשיל בשנים הבאות ל-DSG והיא הציגה גם מערכת נגד השהיית טורבו. הכינוי S נתן את אות הפתיחה לשמות הקו הספורטיבי של ימינו.

הקוואטרו החזקה מכולן נצחה במרוץ הראשון שלה (סן רמו, עם רוהל מאחורי ההגה). אבל עונת 1986 נפתחת בצורה טראומטית. אחרי שלושה הרוגים בין הצופים בראלי פורטוגל ומותו של נהג לנצ'יה, הנרי טויבונן, בקורסיקה, מחליטים באודי לפרוש בשלבים הראשונים של העונה. מכוניות קבוצה B נתפסות כחזקות מדי, הקטגוריה מבוטלת והעידן המרתק בתולדות הראלי מסתיים.