מאיפה להתחיל? מזה שאני תמיד אוהב לקרוא כל מה שאתה כותב? מזה שאני תמיד אוהב לשמוע אותך מספר סיפורים? מזה שאני תמיד אוהב את חוש ההומור שלך? מזה שאני אוהב את סגנון הנהיגה שלך? מזה שאני אוהב את התמונות שצילמת? מזה שאני אהבתי אתרים מיוחדים ששלחת לי? מהרעיונות שחשבת שאף אחד לא המציא עדין? מזה שחשבת שזה פתרון ממש פשוט לאתר האינטרנט שלך 'דוגרי' שהקדשת לו מחשבות ושעות של סקיצות ותכנונים?

למעלה מעשור אנחנו חברים טובים, חווינו הרבה חוויות ביחד: מבחני דרכים, נהיגות מאתגרות, התכנסויות עם חברי מועדון ובאירועים שונים ומגוונים. גם צפיתי בך בתוכניות טלויזיה, משדר עם בועז מרוצים, בסרטונים משעשעים ומעניינים באינטרנט וקראתי טורים וכתבות מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה.

במהלך השנה האחרונה זכיתי לבלות הרבה שעות במחיצתך, עבדנו ימים ולילות ביחד והייתי שותף בבניית מפעל חייך – אתר האינטרנט 'דוגרי' שכה רצית.
לא סתם קראנו לו 'דוגרי', כי כזה אתה היית – דוגרי – ישר, מהיר במחשבות, תמיד נותן תשובות ענייניות, מקצוען אמיתי. גם שפת הסלנג אפיינה אותך ותמיד דיברת בגובה העיניים – עם כל אחד ואחד.
עם כל סיטואציה אתה יודע לזרום. עם תקלות, עם אילוצים, עם זמנים, רק על שני דברים אף פעם לא ויתרת: על עברית תקנית במהלך השיחה במשרד גם אם מדובר בעולה חדש, ועל דיוק בפרטים הקטנים; אפילו אם זה קו לא מיושר לקו שמולו, טבלה שצריכה לזוז בפיקסל אחד או תמונה שלא תהיה מיושרת לתמונה מנגד. הכל חייב להיות פלס.
צילום: תומר פדר וגיא רוטקופ
יום לפני התאונה הארורה היית אצלי במשרד, לא זזת בגלל שריר תפוס ברגל ואמרתי לך שאולי תלך כבר לרופא או שאולי אתה מזדקן לנו פה מול העיניים ושאין לך יורש... צחקת ואמרת שיש את דן בנך ועניתי לך "ברור לא התכוונתי לזה… התכוונתי שאין עוד טל שביט". אחר כך דיברנו מעט על בנך ופועלו בצבא וסיפרת שדאגת לו לאייפון חדש. גם לא שכחת לספר שבזמן ההמתנה האין-סופית בתור לקבלת המכשיר, הלכת לחנות סמוכה ומצאת – פעם ראשונה בחייך בישראל – מכנסי ג'ינס שמתאימים לך בדיוק באורך. הראית לנו אותם ושאלת: "יפה?" עם חיוך ענקי. אמרת ביי אחי, לחצת לי את היד ואמרת שלום לכולם. מי חשב שזאת תהיה הפעם האחרונה שניפגש? שעה לפני שנהרגת עוד עדכנת את האתר. דאגת לשים תמונות וכתבה, הקפדת על סדר יומי של תמונות שאתה אוהב או נגעו בך מבחינת צילום וקומפוזיציה. עוד הספקת לכתוב לי מייל שתדבר איתי מאוחר יותר וגם הבטחת שתכין לי כתבה על האודי. הבטחת ולא קיימת!!!

זהו… האורך נגמר. אני עדיין בהלם, יושב ומסתכל על רשימת המטלות שהשארת לי ורוצה לבעוט במחשב. אני מתגעגע אליך מאוד ובסתרי לבי מקווה שזו אולי בדיחה שלך, אולי אתה מותח אותנו בתרגיל בטיחות וזה בכלל תרגיל שיווקי לטובת הנהגים.