הד"ר שלנו חזר מהשקת ה-911 טורבו הקודמת נפעם – ומאוכזב.
למרות היכולת האובייקטיבית הפנומנאלית, הוא הרגיש שהיא היתה חבילה פחות שלמה, פחות "עגולה" מהדגם האטמוספרי. בעיקר הפריעה לו השהיית הטורבו הארוכה ומערכת ההנעה הכפולה החדשה, עם מצמד מרכזי נשלט אלקטרונית, שהעבירה כוח קדימה בצורה לא ליניארית ופגעה בדיוק על המגבלות. "...ושים לב שבעומס גבוה הזנב קצת רוקד מצד לצד בגלל המנוע. זה לא ממש פוגע באחיזה, אבל מפריע לביטחון" הוא מוסיף בטלפון ערב ההשקה של מתיחת הפנים ל
פורשה 911 טורבו.
מה אני אגיד לכם – כנראה שמהנדסי
פורשה יודעים לקרוא עברית.
אני יושב עם מרקוס הופבאור, המהנדס האחראי לכיול הדינאמי במכוניות כפולות ההנעה של פורשה, והוא פורט באוזני איך בדיוק הם תקפו כל אחת מהבעיות שהעלה הד"ר, בכתבה ובע"פ – המצמד המרכזי זכה לתוכנת ניהול חדשה, שמעבירה את הכוח קדימה במקרה הצורך בצורה הדרגתית וחלקה יותר מבעבר; מערכת הבולמים האקטיבית זוכה למפת פעולה חדשה, המקטינה את טווח השינוי של הבולמים (וכך הם לא רכים מדי במצב הרגיל, כפי שציין אבוחצירא, ואמורים להיות שמישים גם בכביש הציבורי במצב הקשה) ויש גם מערכת חדשה של בולמים אקטיביים – אלו שבתושבות המנוע. כך התושבות יכולות להיות מבודדות וחלקות בשיוט המהיר וקשיחות כדי לרסן את תנודות המנוע בקטעים הדינאמיים. "זה לבד תרם לקיצוץ שתי שניות ברינג" הוא מתגאה.
אבל האמת? הוא דיבר ללקוח מכור ומשוכנע. כי בשלב ההוא כבר נהגתי כמה שעות בטורבו החדשה ולא הייתי צריך גרפים או טבלאות אחוזים כדי לדעת שהטורבו הזו מתנהגת כמו ששום 911 לא התנהגה אי פעם.
צילום: מנהל
ההתחלה דווקא לא היתה מבטיחה במיוחד – אנשי פורשה התעקשו משום מה לחכות להגעת כל העיתונאים – כולל אלו שהמטוס שלהם איחר בשעתיים – לפני שחילקו את המפתחות. השמיים הקדירו פנים והרטיבו כבישים והניסיון לנווט עם ספר
רכב בסבך הכבישים של ליסבון, במכונית שמגיעה למאתיים תוך 11.4 ש', התברר כחסר תוחלת בדיוק כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם. תוך שלוש פניות וחמישה קילומטרים מצאנו עצמנו חוצים את המפרץ על גשר ארוך ומרהיב – בדיוק בכיוון ההפוך מזה בו היינו אמורים לנסוע... ניסיונות לחזור למסלול המקורי בעזרת מערכת הניווט המובנית – שסבב העיתונאים הקודם כיוון לספרדית – התגלה כעקר לאחר שהאלקטרוניקה הלווינית נכנסה ללופ על אחד המחלפים, משאירה אותנו להסתובב שוב ושוב על אותו קטע כביש. וכשהשיטות המתוחכמות לא עובדות, חוזרים למקורות – ניווט 'דוך' למסלול באסטוריל, עליו היינו אמורים לבלות את החצי השני של היום – ואז כבר נסתדר. ואיך שהסתדרנו...
מהר מאוד מצאנו עצמנו בכביש צר המתפתל בתוך אחת משמורות הטבע המקומיות. מפותל כדבעי, חד נתיבי, ללא שוליים, ברמות רטיבות משתנות – ועם תנועה מקומית. איתרע מזלי והייתי דווקא במושב הנוסע כאשר הגענו אל הכביש הנ"ל, ועמיתי החל תוקף אותו בקצב מסחרר החל מהרגע הראשון. התאוצות שסיפק המנוע מאחור נאבקו בעוצמת הבלימה שנשכו הקליפרים האדומים על גרימת נזק לעמוד השדרה הצווארי שלי, ומעולם לא זכור לי שחסרה לי כל כך ידית אחיזה ברכב כלשהו... הקצב נראה פשוט לא הגיוני, בלתי אפשרי. לא על כביש צר כזה, לא כשהוא רטוב. ניסיתי להחליט אם שמע ישראל עובד גם במדינות נוצריות, או שעדיף לנהוג כרומאי ולשנן איזה 'הייל מריה' או משהו בסגנון. כי ללא ספק, משאלת המוות של היושב מאחורי ההגה בוודאי תתגשם בקרוב...
ואז החלפנו מושבים, ופתאום הכל נראה הרבה יותר הגיוני. זה לא רק ההגה שמסייע לייצב את הגוף בתוך המושבים (עמוקים, אבל לא אוחזים מספיק לטעמי – לא ברכב שיודע לייצר כאלו עומסי צד). זה החיבור אל האוטו שמבהיר לך כי מה שנראה מאוד מפחיד מהצד בעצם הרבה יותר הגיוני כשאתה יודע בדיוק מה עושה כל אחד מהגלגלים, וחשוב מכך – יודע שכל אחד מהגלגלים יעשה בדיוק מה שתגיד לו. אבל בדיוק. שלא תבינו לא נכון, אין כאן התנהגות של "משחק מחשב" עם אחיזה מוחלטת ומשעממת. ממש לא – תחזור לגז מוקדם מדי והחרטום ירחיב קו. אתה תדע על זה מיד כשזה יקרה, ואפילו תדע בכמה הקו יורחב – אבל זה יקרה. תחזור לגז חזק מדי – בעיקר על כביש רטוב – והזנב יצא. מהר, ובלי הרבה סימנים מוקדמים. בודק את זריזות הידיים שלך ומהירות התגובה. מזל שההגה קצר מספיק כדי שרבע סיבוב, אפילו פחות, הוא כל מה שנדרש כדי לתקן ולתפוס את הזנב בחזרה. או שאולי זו בקרת היציבות? אבל תעשה הכל נכון, או לפחות כמעט נכון, ותגלה שאתה צולח את הכביש הזה במהירות שלא היית מאמין שהיא אפשרית. גזעי עצים חולפים כל כך קרוב שאתה בטוח שישרטו את הצבע, ההגה רועד בידיך שוב ושוב כשקצה הצמיג נשען על אבני השפה שתוחמות את הכביש, והכל קורה במהירות מסחררת כל כך. גם המפגשים של מחט הסל"ד עם קצה הסקאלה מגיעים מהר מדי – לא משנה באיזה הילוך – מזל שתיבת ה-PDK הופכת את העלאת ההילוך להליך פשוט של משיכת משוט (לראשונה בפורשה יש אופציה להגה עם משוטים במקום הכפתורים הרגילים), אם כי לא היינו מתנגדים לתגובה מעט זריזה יותר. הנהיגה הזו דורשת כל שביב של ריכוז, עד שבסוף הכביש אני צריך כמה שניות כדי לשחרר את השרירים המתוחים ולתת לדופק לרדת – ואז חוזר לעוד סיבוב.
ליכולת הפנומנאלית הזו לעקוב אחר עיקולים בתנאים הללו מסייעת גם מערכת ה-PTV (ר"ת: Porsche Torque Vectoring). "היגוי וקטורי" קוראים לזה בפורשה, ובתכל'ס מדובר בשילוב של דיפ' מוגבל החלקה עם בלימה קלה של הבלם האחורי פנימי כדי לסייע לחרטום "להיכנס" לפניה. לדברי מרקוס, המערכת הזו אחראית לעוד שלוש שניות מתוך העשר שקוצצו ברינג. מבחינת הנהג היא שקופה לחלוטין – עוד פרט שעושה את החבילה הדינאמית הזו כל כך שלמה. אגב, מרקוס, למקרה ששכחתי להגיד לך – המצב הקשה בבולמים עדיין קשה מדי לכביש הציבורי. ובכלל, זו לא שייטת אוטובנים מפנקת. היא כמובן יכולה לעמוד בקצב בלי בעיה, אבל שקט או נוח זה לא יהיה. רעשי רוח בשפע, ויברציות מהמתלים הקשים והמנוע פוגמים בנוחות והתקשורת הישירה הופכת פתאום להיות "מדי" ופוגמת בנינוחות.
צילום: מנהל
באסטוריל חונה גם פורשה 911 מלפני מתיחת הפנים, ומדהים לראות כמה היא דומה. כן, יש כמה לדים חדשים שמחליפים נורות להט והאגזוזים טיפה גדולים יותר, אבל המראה הכללי זהה ובפנים ההבדלים אפילו קטנים עוד יותר. מתיחת הפנים הזו, כך אנו מגלים בהרצאה טכנית קצרה, הלכה והתבדרה לה לשינוי מאסיבי מאוד – אבל כולו מתחת לעור. המנוע חדש לחלוטין, למשל, ולא הגדלת נפח קלה של המנוע הקודם. הוא מבוסס על המנוע האטמוספרי מהדור האחרון, זוכה להזרקת דלק ישירה חדשה ויעילה יותר, סעפות יניקה חדשות, תיזמונים, מפות ושאר נגיעות שבסופן הוא מצליח להפיק הספק ומומנט מעט גבוהים יותר, למרות שלחץ הגדישה המרבי דווקא ירד, מ-1 באר ל-0.8 באר (מלבד מצב גדישת יתר, אך ורק עם חבילת ספורט 'כרונו', בו הוא מגיע ל-1 באר). מערכת ה-PVM, תושבות המנוע הדינמיות, ההנעה הכפולה המשודרגת וכמובן – תיבת ה-PDK כפולת המצמדים שמחליפה את התיבה הפלנטרית שבדור הקודם.
התוצאה הסופית? 3.4 ש' למאה (עם בקרת הזינוק שמשודכת לחבילת הספורט כרונו) ו-11.4 ש' למאתיים. כן, בזמן שמאזדה3 עדיין עסוקה בלחצות את סף המהירות המותר בכביש 1, הפורשה הזו יכולה לסדר לכם כותרת ראשית בעיתון של מחר...
אחרי המתנה ארוכה מדי במסלול מודיעים לנו אנשי היצרן כי נוכח התנאים המעט-לחים במסלול הם מעדיפים לא להסתכן ומבטלים את ההקפות המתוכננות לאותו יום – מזל שמחר יש עוד יום על המסלול. האבסורד הוא שבשם הבטיחות הלוקה על המסלול הם משחררים אותנו לעוד כמה גיחות התקפה בכבישי היער הצדדיים...
ה-911 טורבו החדשה היא מכונית מרשימה מאוד. מפתיע, נכון? היא לא מושלמת – לא הייתי מתנגד לקצת פחות השהיית טורבו וקצת יותר אגרסיביות בצליל המפלט. גם מעט יותר עידון בשיוט מהיר לא היה מזיק לה. אבל את המטרה העיקרית שלה היא ממלאת בצורה נהדרת – לכסות כבישים מפותלים ממש מהר, תוך הזרקת כמויות מסחריות של אדרנלין למחזור הדם של הנהג. עכשיו רק נשאר לחכות להשוואתי עם הפרארי איטליה החדשה והגאיירדו כדי להכניס דברים לפרספקטיבה (או בעצם, להוציא אותם לגמרי מפרספקטיבה). אנחנו עובדים על זה, באמת!
