כזה אני רוצה: המכוניות שנבקש מהיצרניות לבנות לנו

"מקבוצות מובחנות של מכוניות בקטגוריות ותצורות הנגזרות משימושים, צרכים ואילוצים טכניים, היא הפכה למפלצת מסועפת קטגוריות"

ההנחיה הייתה פשוטה, על בסיס דגם קיים או לכל הפחות דגם היסטורי, מה הייתם מבקשים מהיצרנית לבנות לו יכולתם ללחוש על אוזנה. ויותר מאשר רעיונות, יש פה גם הצצה לתפיסות, רעיונות וגישות שונות למוצר התחבורתי הזה בעיני כל אחד מהכתבים. אז קבלו אותן: המכוניות שחברי המערכת היו רוצים לראות על הכבישים. יש לכם רעיונות משלכם? כתבו לנו בתגובות, את הטובים ביותר אולי נהפוך לאייטם הבא בסדרה. 

משחקת על כל המגרש: הסופר אאוטבק של ניר בן טובים

בכדורסל יש חמישה שחקנים בכל קבוצה: שני גארדים, רכז, פאוור פורוורד וסנטר. גארדים, או שחקני חצי פינה יכולים להיות קצת גדולים או בינוניים במידות שלהם, אבל פעם בכמה שנים צומח כוכב שקולע להגדרה "all around player"', או שחקן שעושה הכל: קולע, קולט ריבאונדים, מחלק אסיסטים, מסדר את ההתקפה וההגנה; סקוטי פיפן, לשעבר שיקגו בולס, היה סוג כזה של שחקן - וכך אני מסתכל על המכונית האולטימטיבית. 

מי היא אותה מכונית? מהרבה מאוד בחינות זו יכולה להיות סובארו אאוטבק או גרסאות הקרוס קאונטרי של וולוו V60, V90 או XC70, אפשר גם אודי A4 אולרואד - מכוניות סטיישן מוגבהות עם הנעה כפולה. הבסיס של כולן מצוין, אבל אם הייתי צריך לבחור באיזו מוטציה אני מניח שהייתי מגשר בין הפונקציונליות העיצובית של האאוטבק וההנעה הכפולה הסימטרית, תא הנוסעים של וולוו, מערכת השמע של וולוו, איכות השיכוך של אודי, יחד עם מנוע 5 צילינדרים של אודי. 

סיטרואן DS : האלה של יואל פלרמן

סיטרואן DS הייתה מכונית שעוצבה על-ידי פסל, פלמינו ברטוני, שעבד על יצירתה 18 שנים, ונוצרה ב-1955. לכבודה נכתבה ב-1957 מסה על-ידי רונלד בארת', שהלך מאותיות הסימול, DS (דֶּה אֵס), למילה בצרפתית déesse הנשמעת כך ומשמעותה אֵלָה; "נפלה מהשמים", כזאת המאופיינת בשלמות. לאחר תום האלף נבחרה לא רק כמכונית השלישית בחשיבותה, אלא בעיקר "היפה ביותר". מעבר לעיצוב שלא היה שני לו עד אז, מעטים התקרבו אליו מאז, DS התעלתה טכנולוגית עם מתלים הידרו-פנואמטיים ופנסים עוקבי-פנייה, גם זכתה במרוצי ראלי וגם הייתה לרכב שרד של נשיאים. 

ואין כמו מכונית כזאת ושכזאת הראויה גם לעיצוב עדכני יותר, קצת כבד יותר, נמוך יותר, רחב יותר ובקיצור: פרופורציות עכשוויות בהופעה כוחנית קצת יותר. כמו המקור, גם היא תישא בקרבה את המיטב שיש לטכנולוגיה להציע, ממנוע חשמלי, מתלי אוויר רוחפים, תאורה מתקדמת ובעיקר תהיה שונה, גם אם רק לשם ההכעסה שבדבר.

משחק 7 בום: הסופר ב.מ.וו X7 של יוסי צרפתי

מה חשבתם שיקרה כשנותנים משימה כזאת לחובב שטח? ובכן, אני פונה לב.מ.וו בשאלה פשוטה, לא הגיע הזמן שתתחילו להעמיד מתחרה ראוי ל-G קלאס של מרצדס ולריינג' רובר? נכון, ככל הנראה קטגוריית רכבי השטח היוקרתיים היא הרבה יותר ״יוקרת מדרכות״ מאשר שטח באמת, אבל בכל זאת: קחו את הפלטפורמה של ה-X7 וה-X5, שתומכת בהצלחה בהנעה כפולה ומגיעה עם מתלי אוויר, תעשו קצת התאמות, תוסיפו מכלולים כמו נעילות, הילוך כוח, אפשרות לצמיגי שטח צפונית ל-33 אינץ', הוסיפו תיבול של הופעה אגרסיבית כולל שלל התקנים שלעולם לא ייעשה בהם שימוש - והופ - יש לכם מתחרה ראוי בקטגוריה שהייתם צריכים להיות בה כבר מזמן. ואל תדברו איתי על כסף.

משפחה על שניים: הסופר סקוּטר של יואל שוורץ

מי לא מכיר את הסצנה ממדינות העולם השלישי בה משפחה שלמה אורזת את עצמה על קטנוע. צפוף, דחוק, ומעט בעייתי כשהילד המנומנם שם את הראש על הכידון והיתר מפוזרים מאחור ולצדדים... עבורם ועבור אלו שחושבים שקטנוע עם סירה זה פאסה, ומיניוואן הוא פשוט כניעה סופית לבורגנות, יצרנו את הפלא ההנדסי הזה – קטנוע בננה.

שלדת 'עמוד שדרה' קשיחה תאפשר להושיב משפחה של 5 נפשות בטור עורפי מושלם שגם פותר סופית את זעקת "אמא, הוא נוגע בי" שכל כך מוכרת לכולנו מהמושב האחורי במכונית משפחתית. נכון שכדי לבצע פנייה, על כל חמשת הרוכבים להטות את הגוף בתיאום מושלם של נבחרת שחייה אמנותית. טעות קטנה בתזמון והמשפחה כולה תמצא את עצמה בתוך חלון ראווה של מאפייה. אבל היי – לפחות המבנה הצר יעזור לכם לחתוך את הפקקים – כך שלא תצרכו להתייבש בדרך לארוחת החג וספק רב אם תתבקשו להקפיץ את סבתא בדרך חזרה.

קטנה עד הגג: הפיקנטו הפתוחה של שרון ביידר

קיה פיקנטו היא אחד מלהיטי המכירות בישראל. לפעמים הייתה להיט בזכות המחיר שלה, לפעמים בזכות החזות הלא מאיימת שלה כרכב שמיועד לצעירים וצעירות שרוצים את האפשרות לנהוג ברכב חסכוני, כזה שנדחק לחניות צפופות ושומר באופן יחסי טוב על ערכו בזכות מכלולים אמינים. אני הייתי רוצה לראות בייצור את גרסת הקבריולה שלה, גם ככה המושב האחורי הוא לגמישים מאוד ולא מאותגרי נפח ואם כבר הפיקנטו היא מכונית שנייה או שלישית בבית, למה שלא תהיה כזו שמאפשרת גם לאב המשפחה לאוורר את הקרחת בנסיעה ללא גג? האופציה הזו יכולה להיות תחרות לפיאט 500 זכרה לברכה, שהלכה למחוזות חשמליים מוגבלי טווח שלא בהכרח מתאימים לכל אחד.

ילדותו השנייה: הסוזוקי ג'ימני פתוח של קינן כהן

בראשית היה הג'יפ, הרכב שיכל לנסוע גם בעולם של תוהו ובוהו. ובאמת עד הגעתו של הסמוראי לישראל ב-1984 (אבל שיווק בהיקף משמעותי רק מ-1986) – במשעולי הנגב, שדות העמק, דיונות החוף, נחלי הגליל וסלעי הרמה רעו המוני סיקסים אמריקנים. 

היו שזלזלו בסמוראי הקטן, שיערו שיתהפך בנקל בשטח (בפועל הוא היה מתהפך בנקל דווקא בכביש). אבל צחק מי שצחק אחרון. על אף מנועו הצנום, ביצועיו העלובים ומידותיו הזערוריות, לא היה מקום שהוא עצר בו. 
מאז הפך הסמוראי לג'ימני, שגם הוא כבר לא איתנו בשל אי עמידה בתקנות זיהום אוויר באירופה. 

אבל להתגעגע מותר, ואני מתגעגע ומייחל לחזרתה של רוח הסמוראי הפתוח, זה שאצלי בזיכרון ילדות צרוב בצבעי חברת ההשכרה באדג'ט שאיתו טיילנו. הוא לא צריך להיות חזק, גדול, מפואר, או נוח. הוא צריך לגרום לנו לחפש סיבות לחתוך החוצה מהאספלט, מהערים המקומטות, גם אם ייקח זמן עד שנגיע לאילת.