דריפטינג מ-א' עד ת'. חלק ראשון: היסודות

"לזרוק תחת" זה הרבה יותר מסתם שריפת צמיגים. טל שביט עושה סדר בעולם הדריפטים – נהיגה בה דרך חלון הצד מביטים לפנים...

טל שביט 06.04.2009

עם כתבה זו אנו מתחילים סדרה של כתבות, סרטונים וגלריות סוחפות – תרתי משמע... – סביב עולם ה'דריפטים'.

לא מכירים? הנה התשובות לכל שרציתם לדעת על הנסיעה על הקצה ולא היה לכם את מי לשאול...

העולם על הצד: דריפטים כחול-לבן (וידאו)

מי מאתנו לא ניסה בשלב כלשהו בהתפתחותו המוטורית ללחוץ גז במכונית בעלת הנעה אחורית כדי לגרום לזנבה להחליק הצידה? גם אצלכם זה נגמר בספין מביך?

אוקיי, במחשבה שנייה יתכן שרבים מכם הם אנשים נורמטיביים שדווקא לא ניסו את התרגיל הזה אף פעם (בוודאי אם גדלתם בסביבה מוטורית בה כל המכוניות שפגשתם הן בעלות הנעה קדמית. אבל אלה שכן – ביצעתם דריפטינג, חברים. או לפחות את הצעד הראשון, ההתחלה.

למילה Drifting אין תרגום ישיר בעברית. הכי קרוב זה "סחיפות", אבל אין סיכוי שמישהו ישתמש בזה. אם ממש יכריחו אותי למצוא הגדרה עברית אציע אולי את המילה החלקות, עם ההטעמה על ההברה השנייה. לא משנה – בשבילנו המילה "דריפטינג" היא בסדר גמור, ובשנים האחרונות מדובר בספורט שהפופולאריות שלו מתפוצצת במספר מדינות בעולם.
ברמה הפשוטה ביותר, דריפטינג הוא סוג של היגוי-יתר מתמשך: נסיעה כאשר המכונית בהחלקת-זנב רצופה וארוכה ככל שאפשר, כך שהיא נמצאת בזוית לכיוון הנסיעה.
הדרך הבסיסית להשיג זאת היא הפעלת מספיק כוח בגלגלים האחוריים כך שיאבדו אחיזה, וזנב המכונית יחליק הצידה – ומכאן ואילך מתחיל החלק הקשה: לדאוג, באמצעות מינון מדויק של מצערת ופקודות הגה (אשר, כעקרון, שההחלקה לא תהפוך לסחרור, תוך שליטה על כיוון נסיעת המכונית. המטרה היא להגיע לזווית החלקה גדולה ככל האפשר מבלי לאבד שליטה, ותוך ייצור כמה שיותר עשן מהצמיגים האחוריים המסתחררים.

מכאן ואילך זה כבר עניין של אימפרוביציה אישית ו/או מענה לתקנות ספציפיות של תחרות כזו או אחרת. אם אתה טוב מספיק כדי לבצע דריפט סביב אדם אמיץ העומד במקומו – מצוין. שינויי כיוון חדים, ביצוע שמיניות, דריפטים במהירות גבוהות, הכל הולך. הוצאת אחת הידיים החוצה ונפנוף לקהל המריע היא טריק פופולארי. בהמשך נתאר כיצד מתנהלות תחרויות דריפטינג בליגות המקצועיות היותר-יוקרתיות בעולם. אבל לפני כן נחזור ליסודות.

ביצוע דריפטינג של ממש אינו אפשרי, מסיבות ברורות, במכוניות הנעה קדמית. אפשר באופן יזום לגרום לזנבה של כל מכונית להחליק, למשל על-ידי העברות משקל או שימוש בבלם היד, אבל רק במכוניות הנעה אחורית, או הנעה כפולה בה רוב הכוח עובר אחורה, אפשר להשתמש בכוח המנוע כדי לשמר את ההחלקה ולהמשיכה – תיאורטית כל עוד יש דלק במיכל, וכל עוד הצמיגים מחזיקים מעמד. נקודה זו האחרונה חשובה, כי על אספלט יבש אורך חיי צמיגים הנמצאים בהחלקה קבועה תחת כוח אינו גבוה, במלים עדינות. למעשה, סביר להניח כי זהו סעיף ההוצאה העיקרי עבור העוסקים בדריפטינג. אספלט רטוב מסייע לשמור על הצמיגים, שמחליקים יותר בקלות; ואכן, בפברואר השנה הצליח נהג הראלי הגרמני Uwe Nittel לקבוע שיא גינס חדש לדריפט הארוך ביותר בהיסטוריה, כאשר נסע על הצד עם מיצובישי לאנסר איבו X במשך כמעט שעתיים וחצי (!) ברציפות, על מעגל אספלט רטוב.

צילום: יצרנים/Mark Zubarev
הנעה אחורית (או, כאמור, סוגים מסוימים של הנעה כפולה) היא הסעיף הראשון ברשימת הקניות לדריפטר-לעתיד, אבל זה לא מספיק. יש צורך בדיפרנציאל מוגבל החלקה, כזה שיאפשר להוריד את הכוח לשני הצמיגים האחוריים – אחרת יסתחרר הגלגל הפנימי ללא תועלת וימנע את המשך ההחלקה. אם אתה מתכנן דריפטים ארוכים ו/או במהירויות גבוהות, יש צורך גם במנוע חזק. בליגות העולמיות ברמות הגבוהות עוברות המכוניות שורה שלמה של הכנות, שינויים ושיפורים, אבל באמת שאין זה הכרחי כדי ליהנות מדריפטינג; גם מכונית הנעה-אחורית צנועה וזולה יחסית כמו מאזדה MX-5 או ב.מ.וו סדרה 3 משומשת תעשה את העבודה כל עוד היא מצוידת באותו דיפרנציאל מוגבל החלקה. למעשה, רצוי ומומלץ להתחיל עם מכונית קטנה, קלה וחלשה יחסית, כדי לצמצם עלויות. עוד צעד מומלץ הוא ליצור יחסי ידידות עם פנצ'ריה כזו או אחרת, ולקבל ממנה אספקה שוטפת של צמיגים משומשים. אין בעיה עם צמיגים בלויים: ככל שהצמיגים מספקים פחות אחיזה, כך יהיה קל יותר ליזום החלקה ויהיה צורך בפחות כוח מנוע כדי לשמר אותה.

צילום: יצרנים/Mark Zubarev
שלא תהיה טעות: דריפטינג היא פעילות היוצרת עומס רב על מכלולי המכונית. המנוע עובד קשה במהירות תנועה נמוכה יחסית, מה שעלול להביא להתחממות בתוך דקות לא רבות בתנאי מזג האוויר הישראלי. פעילות דריפטינג לא תאריך את חיי המכלולים המכאניים, זה בטוח. דיפרנציאלים מוגבלי-החלקה מתבלים בפעילות אינטנסיבית ודורשים החלפה.
אבל בהנחה שעברנו את המכשולים המכאניים, מכאן ואילך זה עניין של כשרון בסיסי, תגובות מהירות, הכרה מדוקדקת של המכונית – ואימון, אימון ועוד אימון. צריך הרבה תרגול כדי להגיע לרמה גבוהה, וכאן אפשר ורצוי לנצל מגרשי חניה ריקים (ורצוי מאד שיהיו אלה רחוקים מעין ואוזן הציבור. רעשי צמיגים מחליקים נישאים למרחוק). מגרשי אימון של בתי ספר לנהיגה הם מקום טוב להתאמן בו (פעילות שכרוכה מן הסתם בתשלום), במיוחד אם הם מצוידים באפשרות הרטבה. תרגול על אספלט רטוב מהווה אמנם אתגר לא קל, שכן קל מאד לאבד את המכונית – אבל כדבר המשורר, קשה באימונים, קל בקרב. וזאת בנוסף ליתרון הגדול שכבר הזכרתי בקשר לתרגול על אספלט רטוב – שמירה על הצמיגים.

בפרק הבא נסקור את ההיסטוריה של ספורט הדריפטינג, ואת תמונת המצב הנוכחית בארץ ובעולם.

G-Power M5 – הסדאן המהירה בעולם ...על הצד