בא מהשוליים 479 / שלא יספרו לכם תירוצים

זה כביש כל כך גרוע, בו ישנם שברים, תיקונים ואם יש משטח אחד חלק, אז הוא גלי למדי. בקיצור, מושלם למבחני רכב שאנחנו מבצעים כאן במגזין. וכאן בכביש השבור אותה בווארית ישנה, עם כיול בהתקנה מקומית – או אם תרצו: אישית – פשוט גיהצה את האספלט ברמה ששום רכב חדש לא הצליח. וכאן מדובר על מכונה מוקשחת, ממש לא אחת רכה, עם פוליאריטן בכל חלק נע ואנטירולים עבים מאשר במקור. 

הפער היה גבוה כל כך, שצמד הנשים, הן הגדולה והן הקטנטונת, הביעו פליאה וציינו כמה פתאום נוח בכביש הזה. עכשיו, אני לא קוסם ואם אני הצלחתי לגרום למכונה שלי לגהץ כך את הקרקע ובו־זמנית לשמור על זוויות גלגול מתונות – אז אין סיבה שיצרנים לא יעשו זאת עם הרכבים שלהם.

שלא יספרו לכם תירוצים.

הוזמנתי למפגש חיפושיות שנערך בצפון. חבר ילדות של אשתי, השיק שם חיפושית ששיפץ שנים מספר. השיפוץ תואם־מקור, ההקפדה על הדקויות מבטאת תסמינים מתחום הנפש, אבל התוצאה מדהימה. לא פחות. כאילו המכונית ירדה הרגע מפס הייצור אי־אז בשנות השבעים. כאחד שראה שיפוצי מכוניות לא מעטים, זו ללא ספק אחת המרשימות ביותר שראיתי. 

זה לא שאנחנו לא יודעים שחיפושית הייתה מהמכוניות הנמכרות בישראל בשנות החמישים והשישים, לכן, לא מפתיע שיחסית לרכב אספנות, כנראה וזה הדגם הנפוץ ביותר. גם אי אפשר להתעלם שהעיצוב הלא־שגרתי שובה את עינם של לא מעט צעירים ומבוגרים כאחד וזה שהיא הגיעה בשלל צבעים, רק תורם לעניין. 

ובמפגש  ההוא, בקרית מוצקין, הופתעתי ממספר החיפושיות שהיו שם, כשכל אחת הייתה בצבע אחר – ומעבר למובן הרגיל, כי כל אחת הייתה מעניינת לכשעצמה ולא דמתה לרעותה שחנתה בצמוד. האחת מונמכת, אחרת עם חישוקים רחבים מאשר במקור, בשלישית יש דובי על מנשא גג, באחרת מנשא עם מעין מטוס צעצוע ענק מאמצע המאה הקודמת. חלק מוגבהות, חלק עם מנועים חזקים במיוחד, חלק עברו דיגיטליזציה וחלק כאמור, נאמנות למקור.  

היו שולחנות אוכל, הייתה מוזיקה בווליום הגיוני שתרמה לאווירה ובעיקר אווירה ביתית. היה נחמד שם במפגש ובאמת ששווה לכם לבקר שם, בימי חמישי בערב. תרבות מוטורית רגועה וממלאת.