ב.מ.וו i8: מבחן דרכים (השקה) - אוטו

ב.מ.וו i8: מבחן דרכים (השקה)

גם ספורטיבית - גם חסכונית (מאוד), גם בנזין - גם חשמל, גם הנעה קדמית - גם אחורית, גם הנעה כפולה - גם לא X דרייב, גם יפה וגם אופה, גם ירוקה וגם מתוקה... ממש דגדג אותי למצוא מה אין לה

אחת האטרקציות המרכזיות ב-X דרייב צ'אלנג' של ב.מ.וו בשוויץ (כתבה באוטו 349) הייתה, איך לא, ה-i8 המרהיבה. לכן מעניין שדווקא בה אין בכלל מערכת X דרייב. היא אומנם בעלת הנעה כפולה, אך בדומה למה שפגשנו כבר במכוניות היברידיות אחרות, מנוע הבנזין מחובר רק לאחד הצירים (האחורי במקרה הזה) בעוד הציר השני מונע בחשמל.
בניגוד לניסיון העבר, המכונית הסדרתית שמרה על העיצוב מפיל הלסתות של רכב התצוגה מפרנקפורט 2009, והתוצאה מהממת על הכביש כמו שהייתה בתצוגה. ב.מ.וו רצתה לגרום לעולם לשים לב לסדרת i החדשה ולהבהיר שלא מדובר בעוד מכונית שנולדה רק כדי לרצות מחבקי עצים – והצליחה. אין ספק שבקרב הכוחות העתיק בין מעצבים, מהנדסים וסופרי אפונים, המעצבים היו הפעם בצד המנצח.
על הנייר
והנתונים הטכניים הולמים את המראה. זו מכונית היברידית פלאג אין (אני מניח ש"היברידית-נתקעת" לא יתקבל באהדה...), שפולטת 49 גרם CO2 לקילומטר, כך שהיא כנראה תהיה זכאית להטבת המס של מכוניות היברידיות בארץ. בתרגום לק"מ לליטר מתקבל נתון רשמי של יותר מ-47 ק"מ לליטר – במכונית שיודעת להגיע ל-100 קמ"ש ב–4.4 שניות! גם ירוק וגם מתוק.
זה המקום להסביר איך היא עושה את זה. נתחיל בעובדה שהיא היברידית עם מצברים גדולים, אותם ניתן לטעון מרשת החשמל (מה ש"משגע" את מבחן צריכת הדלק, ואחראי לנתון המופלא), ואלה מאפשרים לה טווח חשמלי של למעלה מ-35 ק"מ. זה מספיק לרוב האנשים, ברוב הנסיעות שלהם. אגב, במצב אקו, היא מסוגלת להגיע ל-120 קמ"ש ולהאיץ ל-60 קמ"ש ב-4.5 ש' בלבד בכוח החשמל. כך שלא צריך להזדחל, ממש לא.
איך היא עושה זה? הסוד הוא בשלדה העשויה מחומרים מרוכבים וקלים. המכונית, על מערכת החשמל הכבדה, שוקלת פחות מ-1500 ק"ג. מפתיע. הגלגלים האחוריים מונעים על ידי מנוע הבנזין – 1500 סמ"ק וצמד מגדשי טורבו בגיאומטריה משתנה. זה מנוע חזק, חסכוני ומודרני. ומתי הוא נכנס לפעולה? זה יקרה באחד משלושה מקרים: במצב ספורט, המכונית תתחיל את נסיעתה עם שני המנועים גם יחד; במצב אקו, כאשר המצברים כמעט מרוקנים כליל; כאשר דוושת התאוצה נמחצת לרצפה.
ואם אכן תמחצו את הדוושה, תזנק המכונית קדימה במלוא עוצמת שני מנועיה ותאיץ מ-80 ל-120 תוך 3.4 שניות בלבד. זריזה. אגב, אני לא מזכיר כאן כוחות סוס או מומנט ולא בכדי. אין טעם לחבר בין כוח של מנוע אחד לאחר שאינו דומה לו. החשמלי מתחיל לספק מומנט בסל"ד אפס - מנוע הבנזין ממש לא, ולשניהם שיא הספק ומומנט במהירויות שונות לגמרי. כך שהמספרים פחות מעניינים והעיקר הוא התוצאות.
על השלג
התמזל מזלי, וזכיתי לנהוג במכונית בשני "סטייג'ים" בצאלנג'. הראשון כלל בעיקר נהיגה על כבישים מצוינים, בעוד השני התקיים למחרת, לאחר לילה מושלג במיוחד, בדרכים צדדיות בהן לא היה ניתן לראות אפילו פיסת אספלט אחת לרפואה. הכניסה לתא הנוסעים, דרך הדלת המכונפת העולה כלפי מעלה, היא לא פשוטה בעליל. המשקוף התחתון של הדלת מוגבה, ויוצר "חומה" קטנה מצידו של המושב. זה מחייב את הנהג (או את היושב לצידו), להרים את ישבנו מעל למכשול, ולהורידו בצד השני על מושב ורק אז להסתובב על ציר הישבן ולהתמקם כיאות. לא קל לאדם שעבר את... גיל החמישים, נגיד.
מאידך, כשהוא כבר ישוב בפנים, ומושך למטה את דלת הכנף הנטרקת וננעלת בצליל נאה, הוא רואה את אחת מסביבות הנהג היפות שיוצרו אי פעם. אני לא חושב שתיאורים יסבירו כמה תא הנוסעים ולוחות המחוונים יפים ומדברים לנהג, התמונות יעשו את זה טוב ממני. לחיצה על מתג ההפעלה מדליקה אורות רבים אבל לא את המנוע. מנסה שוב ושוב עד שהיושב לידי פולט "היברידי". כן, צריך להתרגל.
רגל על דוושת התאוצה ו...דממה. המכונית מתקדמת בשלווה מוחלטת. כן, היברידי. זה לא היה מבחן דרכים, לא מדדנו מרחקים וצריכות דלק, לא מיהרנו על כבישים מהירים – מאוד לא מומלץ למהר בשוויץ, שם סכום הדו"ח נקבע גם לפי סוג ומחיר המכונית. ברצינות, בשוויץ מי שנוהג במכונית יקרה יותר, משלם קנס גדול יותר. מאחר ולא רצינו לבדוק מה שופט שוויצרי חושב על מכונית חשמלית היברידית המגיעה ל-250 קמ"ש ללא מאמץ - שייטנו להנאתנו, נהנים מצליל המפלטים המסונטז.
הראש יודע שאין מצב שהמנוע הזעיר והמוגדש באמת משמיע צליל בס-בריטון בריא כמו V8 משנות השבעים, אבל לבטן לא אכפת, היא פשוט מתענגת עליו. המכונית חזקה וגם נותנת תחושה כזו. היא מאיצה עם דחף בריא בכל מהירות ובכל מצב, השילוב בין המנועים עובד מצוין, ואילולא ידעתי שהמנועים מניעים גלגלים שונים ודרך יחסי העברה שונים לגמרי – לא הייתי יודע על כך. הכל עובד חלק.
ההגה כמובן חשמלי, אך מדויק, חלוקת המשקל 50/50 טובה מאוד, מרכז הכובד נמוך מאוד (הסוללות מוטמעות ברצפה) ומשרה ביטחון, וגם הבלמים נושכים היטב. בקיצור, נחמד. מאוד. "אשמח מאוד לנהוג במכונית כזו בדרך הררית מהירה, כמו זו בה קינחנו את היום הראשון" חשבתי לעצמי "במקום על אוטוסטרדה רחבה".
למחרת קיבלתי את הפיצוי. בדרך המושלגת והחלקה מאוד, העברתי את המכונית למצב בו שני המנועים פעלו כל העת (מי רוצה לשקוע, קר בחוץ). המכונית חצתה את השלג כמו הייתה ג'יפ מסוקס, עם בונוס בדמות החלקות כיפיות. אין כמו נהיגה על שלג (כל עוד לא נתקעים כאמור). ברור שלא ניסיתי להכניס את האף לשלג קצת עמוק יותר – לא עם מרווח גחון של מכונית שלספורט נולדה.
מצאתי מה אין לה!
אין לה כניסה ויציאה נוחים, זה עשוי להגביל את גיל הנהג. אין לה גם מקום אמיתי מאחור, ואין לה תג מחיר זול. אבל דווקא המיסוי הגבוה בישראל, או יותר נכון הטבת המס הגדולה שמקבלות מכוניות היברידיות, עשוי לסייע לה ולהפוך את מחירה לסביר בהשוואה למתחרות הקונבנציונאליות. אם רק יחליט היבואן להביא אותה אלינו.
והיי, שווה להביא אותה ולו רק בתוך מקדמת תדמית. למי עוד יש מכונית שהיא מסובבת ראשים אולטימטיבית, חסכונית בדלק וגם לא פראיירית של אף אחד בביצועיה?
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות