רנו פלואנס חשמלית - אב-טיפוסהיא נראית כמו עוד מכונית לבנה בחניה אבל אני קצת מתרגש לפתוח את הדלת ולהציץ פנימה. כי זו לא סתם מכונית ואפילו לא סתם רנו פלואנס; זו הגרסה החשמלית הכל-כך מדוברת וחשובה עבור שוק הרכב הישראלי. המכונית שתהפוך את ישראל לשותפה בניסוי החשמלי הגדול מסוגו בעולם, שמאיימת לשבור שיאי מכירה לכלים חשמליים, ולשנות את עולם הרכב שאנו מכירים. והמכונית הזו, בניגוד למה שראינו בתערוכת פרנקפורט, כבר אינה 'תצוגתית' אלא אב-טיפוס שהינו הדבר הקרוב ביותר לרכב הסדרתי המדובר.

אב טיפוס או לא, חיצונית נראית המכונית, שכיכבה בפסגת איכות הסביבה בדנמרק (אותה גם בחנו נשיא המדינה, שמעון פרס והשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן), כמו גרסה מהודרת לפלואנס המוכרת, זו שכבר משווקת כאן על-ידי חברת קרסו יבואנית רנו. מבפנים היא אפילו מהודרת יותר, ומציעה אוירה נעימה בהרבה בעיקר הודות לשילוב גוונים בהירים וחיים יותר בתא הנוסעים. איך שהוא היא גם נראית איכותית יותר. גם המחוונים מעט שונים, ולא רק בגלל שהספרות עליהם מדברות בסל"ד שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים, אלא גם בגלל רקע נעים יותר ושילוב גוון ירקרק. בורר ההילוכים שונה לחלוטין, ונראה פשוט יותר ונטול אפשרות לתפעול ידני (למכונית החשמלית אין הרי הילוכים). ומחשב הדרך? טוב, נראה לנו שהוא כבר איבד כיוון עם המעבר לחשמל. ואם מבחוץ אומרים לנו אנשי רנו שיהיו עוד שינויים – כמו תוספת אורך של 10 ס"מ בחלק האחורי לטובת אכסון (ופירוק) המצברים ותא מטען קטן יותר (380 ליטר) – הרי שמבפנים המכונית הזו מאוד דומה לדגם הסדרתי שיגיע אלינו מטורקיה בעוד שנה וחצי. המכונית הזו, מדגישים אנשי רנו,יוצרה בצרפת, במחלקה המיוחדת לבניית אבות טיפוס.

בהתחשב בהילה העתידנית שמקיפה את הרכב קצת מפתיע שסיבוב מפתח (כן, יש כאן מפתח שנראה רגיל למדי) הוא שמעיר את הפלואנס לחיים. אבל זה כמעט בלתי מורגש. מערכות האוורור הן אלה שרומזות שאכן יש כאן חיים. במצב זה של עמידה היא הרבה יותר שקטה מאשר הלגונה החשמלית שהוסבה על-ידי חברת FEV האמריקנית וגם בה נהגנו בעת פתיחת מרכז המבקרים של בטר פלייס. מסתבר שיש דברים שרנו יודעת לעשות טוב יותר. "זה היה רע מאוד אם זה לא היה כך" מזכירים לי אנשי רנו.
לחיצה עדינה על המצערת והפלואנס עושה מבחינתי מטרים היסטוריים. היציאה העדינה מגלה רעד קל בזחילה, אך ביתר הדברים היא מרגישה הרבה יותר שלמה מהלגונה שהסבו אנשי בטר פלייס.
צילום: פרג' סיון, יצרן
עתיד המדרכות בערים? צי מכוניות (הפעם הלגונות של בטר פלייס) בטעינה
מטעמי ניצולת המנוע החשמלי, וכנראה שגם קירור יחידת המצברים, הפלואנס תהיה מוגבלת-מהירות לאזור ה-135 קמ"ש. איך זה יסתדר עם מהירויות הנסיעה של אירופה? "אנחנו מקווים שציבור הנהגים יפתח גישה יותר רגועה ושלווה עם המכוניות האלה" אומרים לי אנשי רנו. התאוצה למאה קמ"ש תעמוד על בין 12-13 ש'. המסלול הקצר שאני יכול לעבור עם המכונית חושף יכולת האצה נאה למדי המקבילה, כך נראה לי, למשפחתית יפנית ממוצעת. קצת קשה להבין את מלוא האפקט בגלל הצליל השונה, שמגיע יותר מכיוון הצמיגים (עדיין לא הצמיגים החסכוניים שתלבש המכונית הסדרתית) והרוח, והרבה פחות מיחידת הכוח השקטה. זה מקשה להבין את המהירות האמיתית ללא מבט למחוונים. אבל ההרגשה סבירה, גם אם לא תזזיתית. בכל זאת יש ארבעה מבוגרים על הסיפון כרגע – אני מזכיר לעצמי. בניגוד למכוניות חשמליות אחרות בהן נהגתי, כאן חטיבת הכוח נקייה מנקישות ומגובשת יותר ובכלל המכונית מרגישה סדרתית למדי. לפי רנו חטיבת הכוח הזו קרובה מאוד למה שתהיה בגרסה הסדרתית (בסביבות 90 כ"ס). ההגה עם זאת מרגיש קל וכמו הבלמים – גם מלאכותי.

אבל השאלה של מיזם בטר פלייס אינה נמצאת כאן. אמנם מדובר באב טיפוס מרתק וקרוב מאוד למכונית שתשווק כאן תוך שנתיים, אבל בסך הכל הוא מראה את מה שתמיד ידענו: מכוניות חשמליות היו ויהיו. השאלה היא כיצד תסתדר כאן כל קומבינציית הטווח, תשתית הטעינה וההחלפה, ונוחות השימוש? בינתיים אני מזכיר לעצמי שהטווח במכונית כזו (160 ק"מ במצב אידיאלי שכנראה עוד ירד במציאות עירונית עם מזגן) דומה לזה שיש כשנדלקת הנורית שמצביעה על מחסור בדלק ברכב רגיל. זה הזמן שאנשי רנו גם מבקשים ממני לדומם מנוע ולסיים את המפגש המרתק...