ברכב הפנאי הקטן של פיג'ו, ה-2008, פגשנו כבר באביב השנה. הרושם הראשון שעשה, ולא השתנה עד היום, היה חזק מאוד. אחרי ה-3008 המרשים, הוכיחה פיג'ו שאם היא רוצה, היא יודעת, ועם פיג'ו 2008 הפגינה כי זו לא הייתה הצלחה של דגם אחד.

גם ה-2008 עוצב באופן עכשווי וגם הוא זכה לנגיעות נוסטלגיות. כך למשל, שם הדגם, 2008, מופיע בגאווה על מכסה המנוע בעוד שהאריה המוכר מודגש בשבכה הקדמית – ממש כמו ב-404 ואחיותיה המיתולוגיות מסדרת "04". תאורת הלד בעיצוב כשל ניבי אריה, פרופיל ספורטיבי, ואחוריים מודגשים משלימים עיצוב מהטובים בקטגוריה, אם לא הטוב שביניהם. והקטגוריה הזו, כידוע, עמוסה ברכבים "חתיכים". 

גם תא הנוסעים הותיר רושם טוב מאוד. עיצוב, איכות ואבזור שאינם נופלים בשום פרמטר מרכבי הפרמיום. בלט לטובה לוח המחוונים המוקרן, שמציג בתלת-ממד ובעברית מידע עשיר ועושה זאת בצורה מרהיבה. גם מצלמות החנייה, הכוללות זום כאשר מתקרבים למכונית שמאחור, ומבט ממעוף הציפור, נדירות בקטגוריה הקטנה הזו, גם ברכבי פרמיום. 

1634493
צילום: רונן טופלברג

מספר חודשים אחרי השקת ה-2008 הרגיל, הגיעה לארץ, כמובטח, גם הגרסה החשמלית. במאמר מוסגר אציין כי לדעתי, נכון יותר להתייחס לגרסה חשמלית כאל דגם נפרד. זאת משום שבנוסף להנעה השונה, משתנה אופי הדגם לחלוטין: אופן הנהיגה, הנוחות, תכנון הנסיעה. עם זאת, הרצפה, הממדים, העיצוב החיצוני והפנימי אינם שונים.  

ל-2008 מנוע חשמלי המייצר 136 כ"ס (100 ק"ו) ו-26.5 קג"מ (260 נ"מ), וזה מסדר לרכב תאוצה של 9.8 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש. הסוללה היא 50 קוט"ש, הטווח המוצהר 320 ק"מ (WLTP), וניתן לטעון את 2008 עם מטען מהיר של 100 ק"ו. 

1634499
צילום: רונן טופלברג

פרטים מהכביש
ככל שזה נוגע לרכב חשמלי, ההספק, המומנט ואפילו נתוני התאוצה – מטעים. במנועי בנזין או דיזל, ההספק והמומנט בסל"ד ממש נמוך שואפים לאפס. מנועים כאלו חייבים לצבור מהירות סיבוב מסוימת, כדי שיגיעו להספק ולמומנט סבירים, שלא לדבר על מרביים. בנוסף, לא ניתן להפסיק את סיבובי המנוע מבלי שהמנוע יכבה. לכן, כל מנועי הבעירה הפנימית חייבים באפשרות הפרדה בין המנוע לבין הגלגלים (מצמד או ממיר מומנט) והם זקוקים גם לתיבת הילוכים. במנוע חשמלי (ממש כמו במנוע קיטור) המומנט המרבי נוצר ברגע בו המנוע מקבל חשמל, אין מצמד ואין תיבת הילוכים. 

לכן, כבר מיד עם הלחיצה הראשונה על המצערת, המנוע מאיץ את הרכב במהירות, והיציאה מהמקום מיידית. ואם תאוצה ל-100 קמ"ש תוך 9.8 שניות לא מרשימה אתכם, היכונו להפתעה. ה-2008 החשמלית מאיצה מהמקום היטב, יש לה תאוצות ביניים מכובדות, וקיים סיכוי טוב שתצאו מהמקום לפני מכונית שרירית שנוהמת לידכם ברמזור. כן, היא תשיג אתכם לאחר שהסוסים מתחת למכסה המנוע שלה יתעוררו – אך היציאה הראשונית של החשמלית הזו מהירה יותר. 

1634497
צילום: רונן טופלברג

גם תאוצות הביניים מרוויחות מהעובדה שאין צורך בהעברות הילוכים, אולם כאן, ההבדל בין החשמלית ללוגמת הדלק דרמטי פחות, אם בכלל, כי כאן מנוע הדלק כבר מספק את העוצמה. 

יתכן ובעולם אוטופי טווח הנסיעה אכן עומד על 320 קילומטרים. אולם, הכביש רחוק מאוטופיה. יש בו עליות וירידות, יש פקקי תנועה שמחייבים האצות והאטות, וישנה כף רגלו של נהג, שעושה את מרבית ההבדל.

ככל שיש יותר עליות, כך טווח הנסיעה יורד, נקודה. נכון שבירידה חלק מהאנרגיה הפוטנציאלית יתורגם לטעינה חלקית של המצבר, אבל הדגש הוא על חלקית. אף פעם בתאוטות או בירידות, לא תקבלו את מלוא כמות המטען ש"בזבזתם" בתאוצות או בעליות. וכאמור, הנהג הוא זה שמשפיע יותר. במהירויות הגבוהות מ-100 קמ"ש בערך, הרכב יתחיל "לשרוף" יותר מטען חשמלי מהמתוכנן. לפיג'ו מצב של בלימת מנוע קלה (הטענה עצמית איטית) ומצב נוסף של בלימה וטעינה חזקה יותר (B על בורר ההילוכים; B=בלימה...). 

1634502
צילום: רונן טופלברג

בפועל, בנסיעה "נורמלית" במהירות שנעה סביב המהירות החוקית, יגמע ה-2008 כ-265 קילומטרים. כאמור, נהיגה איטית יותר בכביש נטול עליות, תשפר את הנתון הזה ולהיפך. עוד נתון חשוב לבדיקה הוא ביכולת ההטענה המהירה. זו חשובה מאוד במהלך נסיעות ארוכות, בהן יש לטעון את הסוללה כך שתוכלו להגיע למחוז חפצכם, ומבלי להתעכב זמן רב מדי. ל-2008 יכולת טעינה במטען בהספק עד 100 ק"ו, כך שניתן לטעון 80% מהסוללה ב-30 דקות.  

אולם, אף פעם (אני מקווה) לא תגיעו לנקודת ההטענה עם סוללה שהיא כמעט מרוקנת, ומנגד, אין בארץ די מטענים כל כך מהירים. רוב המענים המהירים (DC) הם בהספק של 50 ק"ו, וכדי לעלות מ-80% ל-100% נדרש זמן רב יחסית. לכן, צפו עצירה של כרבע שעה להטענה של בין שמונים למאה קילומטרים, תלוי במטען. 

1634511
צילום: רונן טופלברג

דבר הנהג
ה-2008 החשמלית היא מכונית נהדרת, נקודה. היא יפה ברמות, תא הנוסעים הוא מהיפים בנמצא, מרווח מאוד לארבעה נוסעים ומאובזר מאוד. עם זאת, שלושה יאלצו להצטופף במושב האחורי.

הביצועים טובים. תגובת הדוושה כאן מתונה מזו שב-MG החשמלית למשל, גם במצב הרגיל; בנוסף, יש מצבי 'חיסכון', 'ספורט'. יש שיאהבו את זה, כי היא פחות תזזיתית, יש שלא (מאותה סיבה). הביצועים דומים, התחושות שונות. נוחות הנסיעה מצוינת, כמעט בכל כביש, והיא מהנה לנהיגה גם בדרך מפותלת.

שני דברים אהבתי פחות. הראשון, שנתקלתי בו בעוד מכוניות אירופאיות חשמליות, היא דרך הפעולה של מד הטווח הנותר עד שהמצבר מתרוקן. מד הטווח אינו מציג את הטווח האמיתי שבפניך, אלא מציג את זה הצפוי לפי אופי הנהיגה, גם אתמול ושלשום. זה עדיין מובן, כי אם אתה רגיל לנסוע במהירויות גבוהות, הטווח הפסימי יותר הוא המתאים עבורך. הבעיה היא שבמידה ובאותו רגע אתה נוהג בצורה מתונה – הטווח המוצג אינו משתנה בהתאם, אלא נשאר בתצוגה האחרונה ואינו יורד. כך למשל אתה יכול לנסוע לאורך שלושים קילומטרים וטווח הנסיעה כפי שמופיע במד הטווח לא ישתנה. בסופו של דבר, השתמשתי בצג המראה את כמות הטעינה הנותרת באחוזים, במקום שאשתמש במספר הקילומטרים שעברתי כדי לוודא כמה נותרו לי. עם זאת, זה אני, ונהגתי ברכב יומיים. בהחלט ייתכן שהמשתמש הקבוע ימצא את השיטה שמציעה פיג'ו כנכונה עבורו. 

1634495
צילום: רונן טופלברג

דבר נוסף שלא כל כך אהבתי הוא גודלן הקטן של שמשות הצד, התרומה של השימושיות למראה המצודד.

סיכום בתמצית
פיג'ו 2008 מביא יתרונות רבים בדמות עיצוב מרשים, אבזור עשיר, נוחות נסיעה טובה, והגרסה החשמלית שלו מוסיפה עליהם חיסכון עצום בהוצאות אנרגיה, הפחתה בעלויות טיפולים, וכמובן: נהיגה ברכב שאינו מזהם. בכלל. מנגד, מחיר הרכב, 165,000 שקלים, יקר בהשוואה לגרסת הבנזין, והדבר יכול לפגוע בסיכויי ההצלחה שלו בארץ.

1634516
צילום: רונן טופלברג