רנו קפצ'ור
קשה להתווכח עם הטבלה – אנשים אוהבים רכבי פנאי. אפילו אם הם רק נראים כמו רכב פנאי. לא צריך הנעה כפולה, או מרווח גחון, אבל כן צריך עיצוב "כאילו-שטח", חישוקים קלים וישיבה מעט גבוהה. אבל בתמורה לתוספת הגובה, גם המחיר עולה מדרגה. קחו את רנו קפצ'ור למשל, שמבוסס על סופרמיני (קליאו), מקביל במחירו למשפחתית ממוצעת. על בסיס של מכונית משפחתית שעברה את השינוי הנ"ל תשלמו מחיר של מכונית "מנהלים" וכן הלאה. מה לעשות, להיות אופנתי זה אף פעם לא זול. אבל הלקוחות מוכנים לשלם, והיצרנים בטח לא מתנגדים, וכך עוד ועוד רכבי פנאי מצטרפים להיצע.
אופנה קונים עם העיניים – ובגזרה הזו הרנו הזה זורח. העיצוב הבסיסי אומנם פחות נועז מהג'וק המוכר והנמכר, אבל ה"איפור" נכון יותר, מדויק יותר ובולט יותר. הקפצ'ור "שלנו" הוא בגרסה הבכירה, והתייצב בצביעה דו-גוונית כאשר הגג והקורות צבועים לבן, ושאר הרכב בכתום-חלודה מטאלי. בפגוש תמצאו נגיעות בלבן, ובגג נגיעות בכתום, וכמובן שיש גם תאורת לד ליום וחישוקים בשני צבעים גם כן. אלא שגרסה זו עולה 140,000 שקלים לא ממש זולים. אין ספק שהקפצ'ור נראה פשוט מצוין, במיוחד במבט מלפנים ומהצד, ומושך שפע מבטים ברחוב. כדאי לשים לב כי הצביעה המיוחדת היא תוספת (3,000 ש"ח) בגרסת הבסיס, ובלעדיה הרכב בולט פחות.
צילום: אורי שר
החישוקים הצבועים מוסיפים למראה
יד המאפר החיצוני בולטת גם בכניסה לתא. על רקע בסיס שחור הוספו שפע נגיעות כתום – בהגה, במושבים, בפתחי האוורור ועוד – המוסיפות צבע ושמחה לתא. בקונסולה המרכזית שולט מסך מגע לתפעול מערכת הקול (חיבור USB ו-AUX, אין דיסק), הבלוטות' ומערכת הניווט המקורית. יש גם כניסה והתנעה ללא מפתח ובקרת שיוט – וזה בגרסת הבסיס מתוך ארבע. הגרסה הבסיסית עולה 127,000 שקלים, מעליה תמצאו גרסה שמוסיפה את הצביעה הדו-גונית בתמורה ל-3,000 שקלים. בשלישית תשלמו עוד 7,000 שקלים תמורת מצלמת רוורס וחיישני חניה מקוריים, חלונות כהים מאחור, חישוקי 17 אינץ' (במקום 16 אינץ') ובקרת אקלים. הגרסה הבכירה שכאן עולה, כאמור, 140,000 שקלים, ומציעה עיטורי צבע חיצוניים (מדבקה על הגג ברכב הספציפי) חישוקים צבעוניים, כיסויי מושבים שניתן להסיר בקלות (לניקוי או החלפה – סט מלא עולה 300 שקלים) ואת נגיעות הצבע החיצוני בתא.
איכות החומרים מעט מאכזבת, כאשר בכל מקום תמצאו פלסטיק נוקשה ופשוט למגע. בזכות הגובה, המרווח מלפנים טוב בכל המדדים, אבל פלטפורמת הסופרמיני בולטת בממד הרוחב הצר יחסית. המושב האחורי מרגיש קצת "ספסלי", עם מבנה שטוח ודק, אבל מציע נוחות סבירה, מרווח טוב לברכיים ובסדר לראש – אבל ממד הרוחב יהפוך נסיעה בשלישיה לצפופה. תא המטען שימושי ומציע נפח נאה למדי ורצפה כפולה.
אנחנו בגרסה האוטומטית, עם מנוע 1.2 ליטר מוגדש שמספק הספק ומומנט מכובדים (120 כ"ס ו-19.37 קג"מ) בסל"ד נמוך יחסית. הוא משודך לתיבה דו-מצמדית עם 6 הילוכים, עם מערכת יעילה למניעת התדרדרות בשיפוע. ביום-יום יחידת הכוח מספקת בהחלט, אבל בדומה למצב בקליאו, הרכב מרגיש פחות חזק מהמצופה, וחסרה הבעיטה שאנו רגילים אליה במנוע טורבו. תיבת ההילוכים עובדת יפה במרבית המקרים, אולם היציאה מהמקום מעט מהוססת (ולא ברור אם באשמת השהיית טורבו או התיבה), וכך גם ההיענות לקיק-דאון. המנוע מעט רועש בסל"ד גבוה, והיינו שמחים לתפעול ידני מההגה ולא רק מהבורר. בכל הקשור לדלק, בשיוט התוצאה הייתה נאה יחסית עם קצת מעל 16 ק"מ לליטר, אבל בכלל ימי המבחן הממוצע עמד על 10.5 ק"מ לליטר לא ממש מרשימים.
צילום: אורי שר
רנו קפצ'ור. אופנתי ומעוצב
הקפצ'ור מבוסס כאמור על הקליאו, כך שהיו לנו חששות מוקדמים לגבי נוחות הנסיעה, שבדרך כלל סובלת מתוספת גובה (בגלל הצורך בכיול נוקשה יותר לריסון המרכב הגבוה). אבל הקפצ'ור מצליח להיות טוב יותר מהאחות הנמוכה, ובפער מורגש, גם אם לא מבריק בפני עצמו. בעיר הוא מרגיש מעט נוקשה, אבל בדרך כלל לא מתרסק על שיבושים ומתקשה באמת רק על שיבושים רוחביים – בעיקר המתלה האחורי. מחוץ לעיר המצב קצת פחות טוב – על גלים ומהמורות הרכב מנתר בשל חוסר שיכוך החזרה, ושיבושים מגודל בינוני ומעלה כבר חודרים לתא. כאמור – יש גרועים יותר, אבל יש גם טובים יותר. ממוצע.
בכל הקשור להנאה מנהיגה, הקפצ'ור מציע הגה קל ומהיר מדי, שמכוון יותר לתמרוני חניה מנהיגה מלהיבה. הבלמים התעייפו מעט בנהיגה מהירה במורד, אך לא בצורה מוגזמת וזוויות הגלגול סבירות. כך שבסך הכול אפשר לנהוג בו מהר כל עוד לא מגזימים, אבל לא שווה להשקיע בזה את שעות הפנאי שלכם.
בשטח – כן, אנחנו יודעים שהוא לא באמת מיועד לשטח, אבל העיצוב מחייב – הקפצ'ור ממשיך להרגיש נוקשה. אם השביל מפולס כיאות לא תהיה בעיה, אבל רצף שיבושים ינער את הנוסעים ויפיק דפיקות "הצילו" מהמתלה הקדמי. בנוסף, השילוב של תיבת ההילוכים והטורבו מקשה על מינון מדויק של הכוח וגורר סחרורי גלגל בתנאי אחיזה נמוכה.
צילום: אורי שר
יחידת הכוח מספקת בהחלט, אך מרגישה פחות חזקה מהמצופה
נעלי עקב
מבחינה פרקטית, אין ספק שמשפחתית מין השורה תיתן שירות עדיף על פני הקפצ'ור. באותה מידה נעלי ספורט הרבה יותר פרקטיות מנעלי נשים מעוצבות – ועדיין לאשתי יש זוג אחד מהראשונות ויותר (הרבה יותר, אבל אל תגידו לה שאמרתי) מהסוג השני. וזה קהל היעד של הקפצ'ור – זה ששם יופי לפני שימושיות ומוכן לשלם על כך את פרמיית המחיר. עבור הקהל הזה הקפצ'ור מציע חבילה טובה למדי.
העיצוב החיצוני והפנימי (בעיקר בגרסאות הבכירות) מושך ועליז, האבזור טוב והשימושיות טובה (מלבד נושא הנוחות והרוחב לשלושה מאחור). אין בעיה להשתמש בו כרכב שני או אפילו רכב ראשון למשפחה קטנה. ואם לשפוט על פי אשתי, שמתעלמת באלגנטיות ממכוניות יקרות פי כמה שמבקרות בחניה אבל התלהבה מהקפצ'ור, הרי שהצרפתים עדיין יודעים לעשות את העבודה, לפחות בכל הנוגע לעיצוב ו'שיק'.
רנו קפצ'ור. מקונספט לגרסת הייצור