ניסאן והונדה חוזרות לשולחן

בתעשייה קוראים לדור הזה SDV, או Software Defined Vehicle, מכונית שבה חלק הולך וגדל מהיכולות נקבע ומנוהל באמצעות תוכנה. במקום עשרות מחשבים נפרדים שכל אחד מהם אחראי על מערכת אחרת, היצרניות עוברות בהדרגה לארכיטקטורה מרוכזת, עם מחשבים חזקים ותוכנה שמנהלת מגוון מערכות במקביל.

עבור ניסאן והונדה, שיתוף כזה יכול לחסוך סכומי פיתוח גדולים ובעיקר זמן. פיתוח תוכנה לרכב, מערכות הפעלה, שבבים ויחידות בקרה הפך בשנים האחרונות לאחד התחומים היקרים והמורכבים בתעשייה, בדיוק בזמן שבו יצרניות סיניות מצליחות לקצר מחזורי פיתוח ולהוציא לשוק דגמים חדשים בקצב מהיר.

פעם שנייה גלידה?

החיבור המחודש מגיע אחרי שהרעיון למיזוג מלא בין השתיים על על שרטון. ניסאן והונדה בחנו בשנים האחרונות אפשרות להרחיב מאוד את הקשר ביניהן, בין היתר על רקע הלחץ מצד היצרניות הסיניות, המעבר לחשמל והצורך להשקיע סכומים גדולים בפיתוח תוכנה וסוללות.

בסופו של דבר המיזוג לא הבשיל, אבל הסיבות שהובילו אליו לא נעלמו. ניסאן מתמודדת כבר תקופה עם לחץ כלכלי ועם הצורך להאיץ את חידוש היצע הדגמים שלה, והונדה נאלצה לצמצם חלק מתוכניות החשמל שלה ולהתאים מחדש את ההשקעות לשוק שמשתנה לאט מהצפוי.

כפי שנהוג בהרבה מקרים של בריתות והסכמים, שיתוף פעולה טכנולוגי מאפשר לקבל חלק מהיתרונות של מיזוג בלי לוותר על עצמאות. במקום שכל חברה תממן בנפרד פיתוח של מערכות מחשוב ותוכנה דומות, הן יוכלו לחלוק הוצאות ולהשאיר לעצמן את פיתוח המכונית, העיצוב ויחידות ההנעה.

התוצאות הראשונות אמורות להגיע לדגמים שיושקו החל מ-2029.