"אם לא עושים טסט - למה לשלם אגרה"?

במהלך הדיון תקף ביטן את הטענה כי מדובר בבשורה משמעותית לציבור ואמר לנציגי הממשלה: "אם אתם רוצים לדאוג ליוקר המחיה - תורידו אגרה". בהמשך אף תהה מדוע המדינה ממשיכה לגבות אגרה שנתית מלאה כאשר היא עצמה מבקשת לצמצם את תדירות מבחני הרישוי. "למה צריך לשלם אגרת רכב אם לא עושים טסט?"

האמירה הזו הפכה במהירות לכותרת המרכזית של הדיון, ולא במקרה. בעוד שהחיסכון הפוטנציאלי מרפורמת הטסטים נאמד בעשרות או מאות שקלים לאורך שנים, אגרת הרישוי היא חובה שכל נהג בישראל פוגש מדי שנה, בד"כ בצמוד לביטוחים, טיפולים, וכל אלה מצטברים להוצאה לא מבוטלת.

חולבים את הנהגים

במשך שנים נתפסה אגרת הרישוי כתשלום קבוע עבור רישום ופיקוח על כלי רכב. אלא שבפועל מדובר גם במקור הכנסה משמעותי עבור המדינה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך הייתה ההחלטה לבטל את ההטבה באגרת הרישוי לרכב חשמלי. כאשר המהלך הוצג לראשונה, המדינה העריכה כי הוא צפוי להוסיף מאות מיליוני שקלים בשנה לקופתה. בהמשך כבר נרשמה קפיצה חדה מאוד בהכנסות מאגרות רישוי של כלי רכב חשמליים, מ-104 מיליון שקלים ל-566 מיליון שקלים בשנה.

הנתונים הללו מסבירים מדוע האמירה של ביטן שנויה במחלוקת עבור המחוקקים. מבחינת הנהגים מדובר בהוצאה שנתית גדולה. מבחינת המדינה מדובר במסחטה שאסור לעשות בה שינויים. 

האם המדינה באמת תוותר על הכנסות מאגרות רכב?

זו בדיוק השאלה שעלתה השבוע במסגרת הדיון. כאשר המדינה מבקשת להגדיל רווח מענף הרכב, היא יודעת לקצר תהליכים. כך קרה עם הטבות המס לרכב חשמלי, כך קרה עם שינויים שונים במיסוי הרכב, וכך גם באגרת הרישוי. אבל כאשר מדובר בהפחתת נטל מהנהגים, פתאום כל המעורבים מפתחים סימפטומים של דחיינות כפייתית.

לכן, גם אם דבריו של ביטן לא יהפכו להצעת חוק, הם מחייבים דיון יסודי על סוגיה שכמעט לא זוכה לתשומת לב: האם אגרת הרישוי מטרתה בעיקר לכסות עלויות של רגולציה?

ומה לגבי בעלי הרכבים המבוגרים

בזמן שהדיון השבוע התמקד ברכב חדש ובמבחני הרישוי, יש קבוצה גדולה של נהגים שכלל לא הוזכרה בדיון: בעלי הרכבים הוותיקים. עבורם, אגרת הרישוי היא הרבה יותר מעוד מכה בכנף. במקרים רבים מדובר בהוצאה של אלפי שקלים בשנה עבור כלי רכב שערכם נמחק לאורך השנים. רכבי פנאי, מכוניות מנהלים ודגמי יוקרה שעלו בעבר מאות אלפי שקלים, עשויים להימכר כיום בעשרות אלפי שקלים בלבד. למרות זאת, אגרת הרישוי ממשיכה להתבסס על מנגנון שאבד עליו הכלח, ואלה נפרדים מסכומים שנעים בין 2000 ל-3000 שקלים.

דווקא משום כך, אם כבר פותחים מחדש את השאלה מהו תפקידה של אגרת הרישוי, אולי מוטב שהדיון הבא לא ידון אודות גורלו של רכב בן שנתיים או שלוש, אלא על מאות אלפי מכוניות בנות 15 ו-20 שנה שעדיין משלמות לפי כללים שנקבעו בימי הביניים.

נרשה לעצמנו להיות תמימים שמישהו ידאג לזה?