ספ ויגנד, מנצח ראלי מונטה קרלו 2013 באליפות אירופה בקטגורית ה-S2000, מחמם צמיגים עם תנועות הגה מהירות, והימין-שמאל שלו מטיח את ראשי לצדדים. אני מרגיש כמו מתאגרף סוג ב' כאשר הקסדה נחבטת במסגרות מושב המירוצים. מעולם לא חשבתי שתפקיד נווט במירוצי ראלי הוא דבר קל, אבל כבר במטרים הראשונים אני מבין עד כמה זה קשה. כאשר אני מנסה למצוא דרך לייצב את הצוואר קשה בכלל לחשוב, אז איך אפשר לקרוא ספר דרך?! את ויגנד הפינג-פונג ראש שלי אינו מטריד, והוא לוחץ על המצערת. המנוע רועם, המכונית ממריאה, ואני מנסה, עם כיפוף לפנים, להיות מוכן לבלימה הבאה.
צילום: מנהל אוקטביה RS על המסלול. דרך לא רעה להעביר את הזמן...
גט-טקסילסוג ההדגמה שאני עובר קוראים ‘טקסי' וממקומנו בלבנט, קל יותר לקשר את הסקודה פאביה בה אני יושב למונית, מאשר לספורט מוטורי. אבל הפאביה הזו היא ווינרית אמיתית, ואחת ממכוניות הראלי המצליחות בעולם. היא מכוונת לאליפויות אזוריות, כמו זו של אירופה, וזוכה להצלחה אדירה. ב-2013, למשל, היא זכתה באליפויות של שלוש יבשות – אירופה, אסיה-פאסיפיק ודרום אמריקה, ובנוסף שש מדינות. יאן קאפצ'קי, שמתעלל ברגעים אלה ממש בקולגות שלי, זכה באליפות אירופה. בינתיים, כאשר ויגנד מבצע פניית 120 מעלות ויוצא מתוך המנהרה תוך דילוג על בורות, אני מתרשם מאיך שהמכונית בולעת שיבושים גדולים. "הכי חשוב" אני מזכיר לעצמי "זה להסתכל קדימה, על השביל, הכביש או איך שנקרא לדרך שלפנינו, ולא על המדרון". ויגנד הרי עשה זאת עשרים פעמים היום, אז הוא בוודאי כבר מיומן. גם הגוף מתאקלם אט אט לרכבת ההרים, ופנית ה-180 מעלות עם בלם היד דווקא עוברת בקלות.
"80%" מצהיר ויגנד, כאשר אני שואל אותו ליחס בין ההדגמה למלוא היכולת. זה משכנע אותי סופית שנווט כבר לא אהיה, אבל בהחלט אעריך מהיום עוד יותר את אנשי המושב הימני.
צילום: מנהל לקחו אותנו לסיבוב על הפאביה S2000
יום הולדתהמקום – מסלול המירוצים של ברנו, צ'כיה. הסיבה – חגיגות יום ההולדת ה-40 ל-RS של סקודה. הצ'כים החליטו שהגיע הזמן להפגיש אותנו עם חטיבת הספורט הוותיקה ולחזק את הקשר בינה למכוניות ה-RS (ראלי ספורט) החזקות של המותג.
סקודה רוצה להזכיר, שבניגוד לתדמית המשפחתית-שימושית, יש לה גם צד תחרותי, עם חטיבת ספורט מצליחה שפועלת כבר 113 שנים. אז למה היא לא משתתפת באליפות העולם בראלי (WRC)? הרי היא הייתה שם לפני פולקסווגן, ונראית מחוברת לכך יותר מהיצרן הגרמני. מיכאל רבנק, ראש החטיבה, מסביר שמבחינת הצ'כים, יחס העלות–תועלת הרבה יותר גבוה בהשתתפות בזירות המקומיות. "סקודה אינה יצרן גלובאלי, ואליפות העולם מגיעה למקומות בהם איננו מוכרים מכוניות. בהשתתפות באליפויות האזוריות אנחנו חוסכים בהוצאות. אנו מוציאים כ-10 מיליון אירו, פחות מרבע העלות של השתתפות באליפות העולם, ומתמקדים בנקודות החשובות לנו, כמו אירופה וסין, עם מכונית מאוד תחרותית. מכונית שאנחנו יכולים גם למכור ללקוחות (קבוצות מירוצים א.ש.)". אבל רבנק מסביר שההתפתחות של סקודה לכיוון הגלובאלי אולי תביא שינוי. "הכל תלוי בפולקסווגן".
צילום: מנהל ה-RS מלווה את סקודה כבר 40 שנה
אני האלופהבפאביה סופר 2000, בה הוסענו, יש יותר שונה מדומה לזו שאתם יכולים לרכוש בתצוגה. הן מתחילות מאותו מרכב, אך משם עוברת המכונית שינויים אדירים, ולמעט חלק מהפנסים ומבנה השמשה האחורית – כלום אינו דומה. מערך המתלים שונה לחלוטין, וכבר ממבט ראשון ברור שהם ייעודיים לגמרי (בייחוד המתלה האחורי העצמאי שמטפל כאן בהנעה כפולה). ממושבים אחוריים, דיפון ואפילו מחוונים רגילים ניתן כמובן לשכוח. הכל ערום, ואפילו הדוושות שונות כאשר בסיסן בכלל ברצפה. גם המנוע אינו TSI מוכר, אלא כזה שמבוסס על יחידת 2.0 ליטר FSI הוותיקה והאטמוספרית של פולקסווגן, שמייצרת כאן 280 כ"ס ב-8250 סל"ד ו-25.6 קג"מ ב-7000 סל"ד – בלי טורבו! לא רע למכונית ששוקלת רק 1200 ק"ג. ההזרקה הישירה בוטלה, כי יותר קל למכונאים להתמודד בתנאי מירוץ עם הרגילה, ולמכונית תיבה סיקוונסיאלית עם שישה הילוכים. בהתאם ליחסים בתיבה, המהירות המרבית תנוע בין 167 ל-180 קמ"ש. אגב, בשנה הבאה תוצג מתמודדת חדשה, הפאביה R5, שתשתמש במנוע 1.6 ליטר מוגדש, בהתאם לתקנות החדשות.
צילום: מנהל הדור השלישי של האוקטביה RS מרגיש טוב על המסלול
זמן מסלולואיך מעבירים את הזמן עד ההדגמות של מחלקת הספורט? בסקודה מציעים שנקיף עם האוקטביה RS את המסלול בברנו, ואנחנו לא מתנגדים. אחרי הכל מדובר במסלול שמארח את המוטו גרנד-פרי ואליפויות סאלון, וגם לו היסטוריה ארוכה. המסלול, שנקרא על שמו של תומאס מסאריק (הנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה), החל את דרכו בתחילת המאה הקודמת על כבישים ציבוריים. ב-1988 נחנך המסלול הייעודי החדש, שתפס את מקום הכבישים שמחברים בין הכפרים. זהו מסלול מעניין, עם פניות מגונות ושפע עליות וירידות. אורכו 5.4 ק"מ ויש בו תשע פניות ימניות ושש שמאליות.
ה-RS שלנו חמושה בחישוקי 18 אינץ' (225/40) – מידה שמתכנן השלדות של סקודה חושב שהיא האידיאלית מבחינת שילוב מראה ויכולת. לטעמו, אגב, חישוקי ה-17 אינץ' יציעו לרב הלקוחות יכולת יומיומית עדיפה, אבל הוא מודע לשיקולי היופי. ועל המסלול (שסלול היטב) המכונית הזו מרגישה נעימה ואפילו רכה משהו.
המסלול בברנו מתיישב היטב עם ההילוך השלישי באוקטביה RS, והיא מרגישה עליו נעימה ומאוזנת. כזו שמסוגלת להחליף החלקת חרטום עם פסיעה מאוזנת של האחוריים (לפני שבקרת היציבות מתערבת). אני מאיץ בירידה מפניה חמש ומספיק להגיע ל-180 קמ"ש כאשר בלימה חדה ופניה ימינה מחזירות אותי שוב לשלישי ולעובדה שכאן האוקטביה הזו מרגישה פרוגרסיבית, מתורבתת ולא תזזיתית מדי. על המסלול קל יותר לנהוג בגרסאות ה-DSG, אבל מהנה יותר להשתמש בגרסה הידנית.
מחוץ למסלול, בתרגילי התאקלמות, אנחנו יכולים לטעום מגרסת הדיזל החזקה, שמרשימה במסירת הכח אך דורשת במפתיע מצערת נחושה כדי לצאת מהמקום באופן חלק.
להתראותהייתי יכול להמשיך עוד זמן רב, אבל יום ההולדת הצ'כי מגיע לסיום, כמו שרומזת הסופרב-סטיישן-דיזל-ידנית שבאה לאסוף אותנו. כל כך אירופאית, ממש כמו המסלול המלהיב והעובדה שנחצה שלוש מדינות (צ'כיה, סלובקיה, ואוסטריה) בשעה וחצי הקרובות – כדי להגיע בזמן לשדה בוינה. למציאות הזו אפשר להתמכר.
צילום: מנהלסקודה ביום מסלול?!
RSTORY
לא הרחק מהפאביה ניצבת אחת המכוניות אשר הולידו את הצירוף RS. ה-180RS ו-200RS שהוצגו באביב של 1974 הובילו את המתקפה הראשונה של סקודה על הראלי. אגב, ה-180 וה-200 (מנועי 1.8 ו-2.0 ליטר) השתמשו בתיבות הילוכים של פורשה. אבל עבור 1975 הוחלט לפתח את ה-130, שבדומה לפאביה הנוכחית, כוונה להצלחה בקטגוריות עממיות יותר. לדגמי ה-RS של אותן שנים, כמו למכוניות הסדרתיות של סקודה, היו מנועים אחוריים לכן הן כונו "פורשה של המזרח". כאשר רואים אותה היום, ברור שהכינוי דרש הרבה דמיון. מנוע ה-1.3 ליטר של ה-130RS הניב 140 כ"ס, והיא השיגה תוצאות טובות בקטגוריות הנמוכות כולל ניצחון במונטה קרלו של 1977, והצלחה באליפות הטורינג של 1981 - השנה בה הופסק ייצור המכונית.
סקודה חזרה לאליפות העולם בראלי ב-1999, עם האוקטביה כפולת ההנעה, שב-2000 סיימה במקום השלישי בראלי ספארי הקשוח. אחרי שתי מהדורות איבו(לוציה), היא הוחלפה ב-2004 בפאביה WRC, שלמרות תקוות רבות לא הביאה תוצאות יוצאות דופן. סקודה נטשה את אליפות העולם ב–2005.
במקביל לפעילות הראלי, חזר לחיים הכינוי RS ב-2000 עם גרסה ספורטיבית לאוקטביה שצוידה במנוע 1.8 ליטר מוגדש (180 כ"ס, 7.9 שניות למאה) שאף היא הגיעה לברנו. ב-2005 הוצג דור שני ל-RS שצויד במנוע ה-2.0 ליטר (200 כ"ס) והוצע לראשונה גם במהדורת סטיישן ואפשרות לדיזל ולתיבת DSG. במקביל, החל מ-2003 הציעה סקודה גרסאות RS לפאביה (הדור השני הוצג ב–2010).
