אנחת האכזבה שנשמעה ברחבי המערכת עם חשיפת הנתונים של
רנו קליאו ספורט החדשה, הייתה רמה במיוחד. היה נראה שההוט-האצ' שהתחבבה עלינו כל כך בזכות היותה מכונת נהיגה תובענית אך מתגמלת, השליכה את המגבת ונכנעה לזרם הרכרוכי שפושה בתעשייה. במקום מנוע אטמוספרי תאב סל"ד קיבלנו מנוע טורבו מתורבת, שמתגאה בזמינות מומנט בסל"ד נמוך במקום להשוויץ בכושר נשימה סטאטוספרי. תיבה ידנית? אפילו לא מוצעת כאופציה! רק דו-מצמדית, שתתווך בינך לבין המנוע. במקום שרירים, גידים ונוירונים, יעבירו הילוכים מנועים חשמליים ומשאבות הידרואליות, כשעל הכול מפקח אוסף אלקטרוני של סיליקון ונחושת (או זהב. אני לא בטוח. אבל בואו לא נהיה קטנוניים), שתכנת איזה צרפתי. האם באמת אפשר לסמוך בנושא חשוב כל כך, על מי שחושבים שרגלי צפרדעים זה אוכל לגיטימי?!
ספרד היא יעד השקות חביב במיוחד על יצרני הרכב בשל מזג האוויר הנוח בו. נוח יחסית לאירופה, הכוונה. וגם זה בעירבון מוגבל. את פנינו מקבל בשדה התעופה של גרנדה מזג אוויר אפור במיוחד, עם שמיים שלא מפסיקים לדלוף. המסלול המתוכנן דווקא כולל כביש הררי ארוך ונחמד – דמיינו את בית אורן קצת יותר רחב, הרבה יותר ארוך וסלול טוב – אבל עם אספלט רטוב, שוליים צרים ושום דבר שמפריד ביננו לבין תהומות בעומק של עשרות מטרים, זה לא בדיוק המקום הנכון ללמוד בו מכונית ספורט חדשה. אחרי כן הדברים עוד התדרדרו, עם מבול בקנה מידה תנ"כי, שגרם לי בעיקר לייחל לזה שגם למגבים יהיה טורבו, והזכיר לי שצמיגים ספורטיביים רגישים יותר להידרו-פלנינג. יוסטון – יש לנו בעיה...
צילום: ניצן אביבי, יצרן כל מה שיכולתי לכתוב בפסקנות בפנקס בסוף היום הזה הוא שלמנוע יש צליל מגניב (מתברר שלא במקרה – יש צינור מיוחד שמחבר בין סעפת היניקה לתא הנוסעים במיוחד בשביל זה); המתלים קשים אבל "הרייד" נעים כשבנוסף הם לא מתרסקים גם על כבישים משובשים באמת; שהמושבים אוחזים אבל עם בסיס קצר מדי וזהו בעצם. כל השאר היה בעירבון מוגבל.
ואז מישהו החליט שאולי בכל זאת הגיע הזמן להפסיק עם השטויות, סילק את העננים וארגן לנו יום יבש ושמשי בחצי השני של ההשקה. החצי שכלל קצת זמן מסלול על גרסת הקאפ ועוד קצת זמן כביש עם ה-RS הרגילה.
קליאו RS קאפ נשארת עם אותה יחידת הנעה – מנוע 1,618 סמ"ק שמגיע מניסאן (הבסיס זהה לזה שבג'וק טורבו, אך עם לא מעט שינויים) ותיבה דו-מצמדית עם שישה הילוכים. היא מקבלת מתלים מוקשחים ומעט קצרים יותר ואת מערכת ה-RS לינק: מערך טלמטריה מקיף שמובנה ברכב, שיחד עם גיבוי של אתר אינטרנט יעודי מאפשר לנהג המרוצים החובב, לערוך השוואת "למי יש יותר גדול" מדויקת מאי פעם עם חבריו (בתנאי שגם הם נוהגים ב-RS קאפ, כמובן). כל פריט מידע שרק תרצו נמדד ומוצג לפי דרישה – מלחץ גדישה, דרך זווית הפנית ההגה, רמת ההחלקה של כל אחד מהגלגלים הקדמיים ועומסי הצד וכלה בעוצמת הבלימה בכל נקודה על המסלול. הגאדג'ט המושלם לחובבי המספרים.
הדרך אל המסלול – מקטע אוטוסטראדה פשוט ונטול אתגרים – מוסיף לפנקס הערות לגבי רעשי כביש מודגשים (עניין מוכר ברגע שנועלים צמיגי סופר-ספורט כמו הדנלופ ספורט מקסס שיש כאן) ורעשי רוח; והערה על כך שלמנוע חסר קצת מחץ, מה שגורם לו להרגיש פחות חזק מ-200 כ"ס. גם תגובת התיבה המעט איטית לא עוזרת; לא משהו קריטי, אבל גם לא ברמה של ה-DSG מהדור האחרון. משוטי השליטה בה דווקא תענוג – ארוכים, ממוקמים טוב ואיכותיים למגע. יחד עם נגיעות הכאילו-אנודייז כתום ברחבי התא, ונגיעות תפרים אדומות, מתקבל תא נעים ומזמין בהחלט, גם אם הוא לא זועק "ספורטיבי!".
צילום: ניצן אביבי, יצרן המסלול עצמו הוא מהסוג שפזור בכל רחבי אירופה – ואנחנו יכולים רק לחלום עליו בינתיים. בערך 2.5 קילומטרים של אספלט איכותי עם משטחי חצץ רחבים בכל המקומות החשובים למקרה שהגזמת. שפע פניות, מהרפינים חדים וכלה בקשתות ארוכות וקומבינציות שמאל-ימין שדורשות תכנון קו מדוקדק. מסלול לא מהיר מדי – שתפור בדיוק למידות הקליאו קאפ.
ואם היו לכם ספקות לגבי היכולת של הקליאו ספורט החדשה לספק את הסחורה – הסירו אותן מליבכם. המהנדסים בחטיבת רנו-ספורט אולי נכנעו לקול ההמון בנושא מספר הדלתות וסוג התיבה, אבל לכייל שלדות הם עוד יודעים. כי על המסלול – ובעצם גם על הכביש – השלדה משתלטת על החגיגה, גורמת לך לשכוח את זה שההגה החשמלי פחות טוב מזה ההידראולי שבדור הקודם, או כמה זה יותר כיף לסחוט ידנית מנוע אטמוספרי מאשר לתת לתיבה אוטומטית למצות מנוע טורבו. כי כשאתה מגלה כבר בקשת הראשונה שהשלדה לא סתם מהדקת את הקו בהרפיה מהגז, אלא ממש מוציאה זנב בעדינות ומאפשרת לך לבטל את תת ההיגוי ולתפור את הקשת כולה בסחיפה אחידה – אתה שוכח מהשאר. הוסיפו לזה בלמים בשרניים, שדורשים לחץ בריא, אבל מאפשרים מינון מדויק; את ההורדה היעילה של הכוח ביציאה מהפניות; את ההגה המדויק ובעל המשקל הטוב, וכמובן, את צליל המנוע – וקיבלת כיף אמיתי. המתלים מספקים ריסון טוב של המאסה גם ב-S המהירה, ורק בכניסה לפניה ימנית מהירה, בקצה הישורת ותחת בלימה חריפה, גילה הרכב אי-יציבות קלה, כשהזנב מגלה חוסר החלטיות בנוגע למערכת היחסים שלו עם האספלט.
אחר כך, דקה לפני שמחזירים את המכוניות בשדה התעופה, הצלחתי למצוא עוד כביש צדדי אחד, הפעם יבש כדת וריק כדין, כדי לראות את הקליאו RS הרגילה מצליחה לשחזר בכביש הציבורי את הכיף שהקאפ נתנה על המסלול. וכן, היא בהחלט מצליחה. היישורות הארוכות יותר אולי מדגישות את העובדה שלא היינו מתנגדים לעוד איזה סוס או שניים באורווה, אבל הזנב מגלה כאן את אותה עליזות, במיוחד כשבקרת היציבות, נהיית ליברלית בהשפעת כפתור ה-RS. זה בורר בין שלושה מצבים (רגיל, RS ו-RACE שבו הבקרה מתנתקת לגמרי והשליטה בתיבה ידנית לחלוטין), ומאפשר בדיוק את המינון הנכון של משחקים מבלי להיכנס לצרות.
צילום: ניצן אביבי, יצרן החדשה היא
מקרה קלאסי של הכוס החצי מלאה או החצי ריקה. מצד אחד, אין ספק שמנוע הטורבו והתיבה האוטומטית פוגעים בכיף באותם רגעים של אקשן טהור. זה הרבה פחות מתגמל למשוך משוט – נאה ככל שיהיה – מאשר לתזמן כראוי בין רגל שמאל ליד ימין. וכל צינורות הצליל שבעולם לא ייצרו את אותה צמרמורת שמייצר צליל מנוע שמטפס הרחק מעבר לסל"ד המוכר.
אבל החצי המלא הוא אותה התנהגות כביש מתמסרת ומענגת שנשארה ב-DNA מהדור הקודם, ושומרת את הקליאו גבוה בצמרת הקבוצה מבחינת ההנאה מנהיגה.
