יונדאי i30 החדשה
ה-i30 הייתה המכונית הראשונה של
יונדאי שבישרה את בוא הדור החדש, זה שבו לא היית צריך לתרץ במחיר נמוך את הבחירה במותג הקוריאני. אך מאז המשיכה החברה להתקדם, ועכשיו הגיע תורו של הדור השני של ה-i30 להפציע. האם שוב מדובר בקפיצת דרך?
עניין של צורהמבחינת המראה בהחלט מדובר בקפיצת דרך, ומול המראה הלא מגובש והסתמי, של
יונדאי i30 הנוכחית, כאן מתקבלת מכונית נאה בהחלט, גם אם לא כזו שנערים מתבגרים יתלו על קירות חדרם. ה"פיסול הזורם" של יונדאי, מיושם כאן היטב, עם מראה שמצליח לשלב אלגנטיות ודינמיות, בעיקר עם הגריל הכסוף (באופן יוצא דופן, היא מוצעת עם שני עיצובי חרטום נבדלים). הפנים גם הוא מצטרף למראה המשפחתי החדש, עם האוזניים הבולטות לקונסולה מרכזית מתוחמת בגווני כסף, אך המעצבים הצליחו במשימה של יצירת דמיון משפחתי מבלי לשכפל. נראה שגם איכות החומרים השתפרה – לפחות במכוניות ההשקה שהיו ברמת הגימור הגבוהה ביותר – עם חומרים רכים בשפע (אם כי לא בכל מקום). נחכה ונראה איך זה ירגיש ברמת הגימור שתימכר בארץ. גם לאבזור קשה להתייחס, מכיוון שבעת ההשקה עדיין לא נסגר המפרט הסופי של המכוניות שיגיעו לארץ – כך שלא ברור האם נקבל את בקרת האקלים המפוצלת, את מסך המגע הגדול או את יציאות המיזוג לאחור. אפילו לא הצלחנו להבין באופן סופי האם הגרסה האוטומטית תגיע לארץ עם מנוע ההזרקה הישירה (130 כ"ס) או ההזרקה הרגילה (120 כ"ס)...
צילום: ניצן אביבי, יצרן
ובכל זאת – אפשר לדווח כי המרווח מלפנים טוב (אבל קשה לנבא האם תתקבל אותה תנוחת נהיגה מוצלחת גם בלי המושב החשמלי רב הכיוונים), מאחור יש הרבה מקום לרגליים אבל קצת פחות לראש – מוטיב חוזר בדור החדש של יונדאי, כנראה קורבן של הפרופיל שמכתיב העיצוב – ותא המטען נראה ממוצע בגודלו, למרות הנתון הרשמי המכובד.
עניין של בגרות
ה-i30 החדשה מבוססת על פלטפורמת הדור הנוכחי (בניגוד לצפיות המוקדמות שהיא תתבסס על פלטפורמת יונדאי i35 / אלנטרה), ולמרות זאת דווקא בתחום המתלים נרשם השיפור המשמעותי ביותר – עד כמה שאפשר לשפוט מהכבישים הספרדיים – עם תחושה בוגרת, עמוקה ומוצקה יותר. אין כאן את יכולת הספיגה של מתלי הפוקוס או הפלואנס, לדוגמא, אבל המכונית לא מתרסקת על מהמורות. אומנם שיכוך ההחזרה מהיר מדי ועל גלים גדולים המתלה האחורי ייסגר, אך בזה תתקלו רק בעומסים כבדים יחסית. גם בתפקיד השני שלהם, שמירת הצמיגים במגע עם הכביש, הם עושים עבודה טובה מבעבר, וה-i30 מציגה התנהגות בטוחה מאוד, עם מעט תת-היגוי שמתפתח בצורה ליניארית וצפויה, והזנב דבק במסלול בקנאות של דוברמן רעב. בטוח מאוד – אבל חסר כל שביב של הנאה. גם ההגה המנותק לא מוסיף לחגיגה, למרות דיוק סביר ומשקל טוב במצב הספורטיבי (מבין שלושה – וגם זו אופציה שלא ברור אם תגיע לארץ).
צילום: ניצן אביבי, יצרן
התלונה המשמעותית היחידה לגבי מערכת היחסים שמפתחת ה-i30 החדשה עם האספלט נוגעת לתחום הרעש – על אספלט ישן ומחוספס, מהסוג שנפוץ מאוד בספרד אבל קצת פחות בארץ, רמת הרעש שחודרת מבתי הגלגלים בלתי נסבלת. על אספלט מודרני "שקט" רמת הרעש נסבלת, אבל עדיין גבוהה יחסית לקטגוריה. נצטרך לחכות למבחן על אספלט ישראלי – עם מידות הצמיגים הנכונות – כדי לראות עד כמה גרוע המצב באמת.
בזכות הישירות
ואם אנחנו בתחום הווקאלי, הרי שיש לציין לטובה את צליל המנוע בגרסת ה-GDI (הזרקה ישירה), שבשליש העליון של טווח הסל"ד מייצרת נחרה גברית נעימה, בלי שמץ לצליל השסתומים המעונים שהעיק על מי שהעז לדחוק במנוע ה-i30 הנוכחית. והעניין הוא שצריך להגיע לסל"ד גבוה אם רוצים ביצועים זריזים – ככה זה עם מנוע שמגיע לשיא מומנטו ב-4,850 סל"ד, ומתחת ל-3,000 סל"ד מרגיש אנמי למדי. הגרסה האוטומטית עליה גנבנו סיבוב קצר מצוידת בתיבה הפלנטרית המוכרת מה-iX35 (ומקיה פורטה), שמצטיינת בתפעול חלק אבל קצת פחות בזריזות.
כמה חבל שהמנוע המוצלח ביותר בהיצע – הדיזל – כנראה לא יגיע כלל לארץ לאור חוסר ההצלחה המסחרית של גרסה זו בדור הקודם...
צילום: ניצן אביבי, יצרן
בלי הימורים
אנשי יונדאי אומנם חוזרים ומדגישים כי הם כבר לא רואים בטויוטה את ה"אמת המידה" שלהם, וכי הם מבקשים לפנות יותר אל הרגש מאשר החברה היפנית, אולם נראה כי השאיפות הללו מוגבלות לעיצוב בלבד. משאר הבחינות נראה כי הם עדיין דוגלים באותה גישה פילוסופית של שיפור מתמיד של הקיים, וייצור כלי רכב שהגיון הוא הקו המנחה בהם.
יונדאי i30 החדשה היא שיפור גדול ומשמעותי מול ה-i30 הנוכחית. היא יפה יותר, נוחה יותר ומרגישה איכותית יותר – עכשיו נשאר לראות כמה היא תעלה ומה יכלול המפרט הישראלי.
עוד על יונדאי i30 החדשה במגזין הקרוב.
