הכתבה המלאה פורסמה במקור בגיליון 237 - נובמבר 2005
את האלפא הזו לקחתי רחוק וצפונה כדי לתהות על קנקנה, לאחר שביליתי את כל הערב הקודם בהתמוגגות מצפייה בה בלבד. כל-כך קיוויתי וייחלתי לגירוי של בלוטות החשק כפי שמתגרים ממנה חוש הראייה וחוש השמיעה, אך בעת החזרה הביתה, בעודי משייט מעדנות לכיוון דרום, לא יכולתי שלא לחוש החמצה מסוימת. קווי המתאר האלגנטיים והספורטיביים – השבכה הקדמית היורדת עד לתחתית הפגוש, החלונות הצרים, הפנסים מאחור והצללית הכוחנית, הנראית כאילו היא מפלחת את האוויר גם ללא תנועה – יוצרים את הרושם שמדובר במשהו שהוא לחלוטין הארד-קור. לא "סתם" גרסת קופה ל-156, אלא מכונית ספורט אמיתית: עצבנית, חדה ומלוטשת. כזו שתנשוך אותך אם לא תתייחס אליה בכבוד.
ואתה רוצה שהיא תהיה כזאת, שתהיה שונה, שתיסע כמו שהיא נראית. אבל במהלך הנסיעה זה נעשה לך ברור שלפעמים על דברים יפים מספיק רק להסתכל. אבל בואו נתחיל מההתחלה.

התרשמות ממבט בוחן
בתערוכת ז'נבה 2003 הוצגה ה-GT לראשונה כקונספט, ורק בפרנקפורט אותה שנה הושקה רשמית תחת השם המוכר. הבסיס הוא ה-156 ומידות הרצפה נותרו זהות עם בסיס גלגלים של 260 ס"מ. אולם כיאה לקופה ספורטיבית, ה-GT נמוכה יותר מהמכונית עליה היא מבוססת (ב-6 ס"מ), רחבה יותר (ב-2 ס"מ) ואפילו ארוכה יותר (ב-6 ס"מ). המשקל גם גבוה בכ-35 ק"ג, ואולי זה מה שמסביר חלקית את חצי השנייה המפרידה בין שתי המכוניות בתאוצה מאפס למאה. על העיצוב חתומה סדנת ברטונה (דבר שיצר לא מעט כעס בסטודיו הפנימי של אלפא), וכבר במבט ראשון ברור כי לא הרבה עבודה נדרשה להפיכת ה-156 לקופה (ה-156 תוכננה מלכתחילה להיראות פחות-או-יותר, כקופה-4-דלתות).
מכונית המבחן נשאה בחרטומה את מנוע ה-2.0 ל' הזרקה ישירה המוכר, בעל 165 כ"ס ב-6400 סל"ד ו-20.4 קג"מ ב-3250. בגרסת הסלספיד הנבחנת תג המחיר המוצמד הוא 285 אלף שקלים, בעוד תיבה ידנית עולה עשירייה פחות, וגרסת 3.2 ל' (240 כ"ס) תעלה כחמישים אלף יותר. כציוד תקני מגיעה ה-GT עם מגוון פינוקים (ריפודי עור, בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע מבית Bose עם שליטה מההגה, בקרת שיוט ועוד) ואבזור בטיחות מלא (ABS, בקרת משיכה ובקרת יציבות).

לעמוד בפני הפיתוי
יום המבחן החל כאמור בנסיעה צפונה – והאלפא החלה להרשים מיד. נוחות הנסיעה בכביש המהיר נהנית משיכוך נוקשה-אך-יעיל של המתלים, אשר סופגים היטב את השיבושים הקטנים וחובטים רק בשיבושים גדולים. התחושה מהודקת וקשיחה למדי, אבל לא מציקה ביחס לייעוד הספורטיבי (בתוך העיר הקשיחות מפריעה הרבה יותר כמובן, אך עדיין טובה ביחס למכוניות מסוגה). רק רעשי הרוח המציקים מעל 100 קמ"ש מפריעים לשלווה.
תא הנוסעים עצמו כמעט זהה לזה של ה-147 דווקא, ורק נגיעות קטנות פה ושם – כדוגמת כיתוב GT בתחתית הקונסולה המרכזית – מבדילות אותו מהתא של האחות הקטנה. ככזה, הוא מזמין ונעים לשהייה, איכותי בחומריו ומעוצב להפליא. אולם גם כאן יש גם טרוניות לא מעטות: כתוצאה של מרכב הקופה מרווח הראש לוקה בחסר, ההגה והמושבים מתכווננים ידנית בלבד (ובהתחשב במחיר ניתן היה לצפות לכוונון חשמלי) ולזווית מוגבלת המקשה על סיפוק תנוחת נהיגה ראויה לכל נהג. המושב עצמו נהנה מתמיכה טובה מאוד לכל הגוף, אם כי אנשים גדולים בוודאי יתלוננו כי הוא צפוף מדי.
מיעוט תאי אחסון ואיכות הרכבה לא מושלמת מפריעים גם הם, ובמיוחד מאכזבת העובדה כי מערכת השמע מחוברת ברישול וניתנת להזזה בתוך התושבת שלה. המערכת עצמה טובה, אך תפעולה אינו נוח כלל: הכפתורים קטנים מדי ואינם נוחים ונעימים לשימוש, גם בקונסולה וגם על ההגה.
מאחור, כצפוי, המצב לא מרשים – מרווח הברכיים לוחץ, הפדחת צמודה לתקרה וגם משענות הראש אינן נוחות. גם הכניסה והיציאה מהמושב האחורי אינן פשוטות כלל. נפח תא המטען סביר ביחס לציפיות, אם כי סף ההטענה שלו גבוה, והחרך הקטן שנקרא כאן "חלון אחורי" מזכיר שוב שעל עיצוב משלמים בפרקטיות.

לזרום עם הרגש
ברגע שמגיעים לכביש המפותל הופכת התחושה האינטימית והצפופה ליתרון. הצליל המשכר חודר לתא הנוסעים בכל האצה ומפתה לשמור על מיקום גבוה במד הסל"ד, שם המנוע מספק את הסחורה המבוקשת. הבעיה היא שריבוי הקילוגרמים דורש ממנו להתאמץ ליצירת קצב נהיגה ראוי בפיתולים.
את נתון המאוץ הקלאסי היה קשה מאוד לאמת, אם כי האשם איננו על המנוע בלבד: תיבת הסלספיד הרובוטית לא מאפשרת יציאה מהמקום בשיא הכוח, גם לאחר ביטול בקרת המשיכה. זוהי גרסה בכיול מחודש וספורטיבי יותר של הסלספיד, אשר בניגוד למקובל ב-147 מספקת עצמאות אמיתית בבחירת ההילוך (אינה מורידה קיקדאון ואינה מעלה הילוך בקו אדום) ומאפשרת תגובות מהירות יותר במצב "ספורט". אולם היא עושה זאת תוך חבטה חזקה הפוגמת בנינוחות הנסיעה, גם בזמן נהיגה רגועה. התיבה אמנם תוריד מספר הילוכים בבת אחת ותעשה זאת תוך כדי גז ביניים משובב נפש, אבל חוסר העידון המאכזב רק מדגיש את יתרונות התיבה הידנית הקלאסית.
ההגה, לעומת זאת, מקבל (כמעט) רק תשבחות, עם 2.2 סיבובים קצרצרים בין נעילות, אפס שטח מת ומיידיות הפנייה היסטרית סביב המרכז. בשיוט הוא אפילו יותר רגיש מהזכור לנו מה-156, אך החדות שלו בכניסה לפנייה מספקת חווית נהיגה מערבת ומאתגרת ששומרת את הנהג מרוכז עד קצות אצבעותיו. גם משקלו טוב, אם כי עוד תקשורת דרכו הייתה מתקבלת בברכה. חבל רק שגם כאן, אורך (ובעצם קוצר) ההגה הצריך רדיוס סיבוב מופרך לחלוטין, שיחד עם המרכב הארוך עשוי ליצור כמה רגעים מביכים בפניות פרסה בתוך העיר.
ההתנהגות צפויה ובטוחה ברוב המקרים (לאחר פרק הסתגלות לתגובות המיידיות). האחיזה גבוהה ביותר וגם כאן מורגשת אותה ניטראליות יוצאת דופן והתנגדות מבורכת לתת היגוי. המתלים עובדים נהדר כל עוד לא יתקלו במהמורות בתוך הפנייה, שם מהלכם הקצר עלול לגרום לסגירת מהלך ולתנועה רוחבית שאיננה משרה בטחון. גם בבלימה חדה מורגש לעיתים חוסר איזון בציר הרוחב. ועם זאת, מצליחה ה-GT להעלות יותר מחיוך אחד או שניים על הכביש המפותל. לפחות כל עוד נוהגים אותה חלק ככל האפשר ומפנימים כי אינה מסוגלת להחליק. אחרת נכנסת בקרת היציבות הבלתי מתנתקת לפעולה, מתערבת מוקדם מאשר באחיותיה לדם ומונעת מהנהג כמעט כל משובת נעורים בה הוא חפץ. היא נותנת לזנב לצאת החוצה קלות ולתת ההיגוי להתפתח קמעה, אך לא מהססת להופיע ברעש וצלצולים מיד לאחר מכן. זה מאוד בטוח, כמובן, אבל במכונית כזו אני לא צריך בייביסיטר מסביב לשעון. במכונית כזו החופש לבחור בניתוק צריך להיות שלי.
בעודי מהרהר בכך, נכנסתי לפניה האחרונה בכביש המפותל ההוא. שני בליפים באחורי צדו השמאלי של ההגה והסל"ד קפץ בבת אחת לקרבת הקו האדום, עוד לפני שההילוך השתלב – ובתזמון מדויק עם הכפלת רמת האדרנלין בדם שלי. הפניית הגה קלה לקראת הסיבוב והמכונית החלה מתנגדת לתת ההיגוי שנוצר באחת. שנייה וחצי לאחר מכן כבר הייתי עמוק בתוך הפנייה, נלחץ אל צד המושב ומתפעל הגה ודוושות בתנועות קטנות ומדויקות עד כמה שניתן.
בדיוק אז הגיעה התהדקות-מע"צ-אופיינית של הקרוסלה, שאמורה הייתה להכניס אותי במאה-קמ"ש-פלוס אל הישורת, וכרגיל, גיליתי שאני מהיר מדי ברגע האחרון. עזיבת גז חדה, הפניית הגה חריפה, צווחת צמיגים מאחור וזנבה של האלפא מנסה לעלות על הדרך המהירה לפני חלקה הקדמי. מאיות שנייה בודדות לאחר מכן הוא נבלם בחדות וברעש על ידי שוטרת התנועה האלקטרונית, עשיריות שנייה מועטות לפני שאני קולט שוטר תנועה אמיתי לגמרי שעומד עשרות מטרים מהיציאה מהפניה ומנופף לכיווני במשהו אדום.
האם הוא ראה או שמע אותי? ואולי בקרת היציבות, אותה קיללתי לא פעם במהלך היום הזה, תקיים סוף-סוף את שנועדה לו, תהפוך מהשוטר הרע לשוטר הטוב ותציל אותי ממצב מאוד לא נעים?

הדרך להשלמה
הייתה זו שעת צהרים מאוחרת וחם, חם מאוד בחוץ. השוטר שנופף לעברי במשהו אדום בהתלהבות – ואני נשבע לכם שאני לא ממציא את זה – בעצם ניער את הקרטיב שלו בכדי שלא ילכלך את מדיו הנקיים. והאמת, שלא הייתי צריך את השוטר בשביל להבין שחוליגניות לא תוביל אותי לשום מקום עם ה-GT. כי האלפא הזאת אמנם מפתה אותך לצאת אל מרחבי האספלט הפתוחים, אך לא נותנת לך לבוא על סיפוקך. היא איננה נושכת ושורטת כנדרש, רק מגרגרת כחתלתולה סקסית ומלטפת לך את האגו בציבור. היא עושה חסד אחרון עם פלטפורמת ה-156 המזדקנת, מוציאה ממנה עוד זיק ספורטיבי שמוכיח כמה גאוני היה המתכון הבסיסי, אבל קשה שלא להרגיש שבאלפא לא הלכו רחוק מספיק. כי כן, היא יותר דינמית מה-156 (וזה מרשים מאוד כשלעצמו), אבל היא לא קיצונית ומרגשת כפי שרומז המראה הסקסי.


* המחירים בכתבה נכונים למועד פרסומה המקורי