אחד הנאמברים החזקים שאפיינו את תערוכת פריז הדו־שנתית, היה הרכב החשמלי הזעיר שהוצג בה במגוון דגמים – מין מסורת צרפתית שכזו שהתפתחה במחצית השנייה של המאה הקודמת.
הדגמים האלה היו תמיד חביבים למראה, הפגינו יעילות ראויה לתנועה במרחב העירוני, ובכלל היו הדבר הנכון לתנועה של אדם או שניים, גם עם קניות לטווחים קצרים. וזאת לדעת: גם בישראל, הנסועה היומית הממוצעת לרכב בבעלות פרטית היא פחות מחמישים קילומטרים.
אלא שאותם ימים השאירו את סוג הרכב הזה בשולי התודעה והשימוש. סוללות לא יעילות ומאוד מאוד כבדות לא אפשרו לפרוץ את מעטפת מגבלות השימוש של רכב חשמלי אז. גם בשימוש כנ"ל.
צילום: יואל פלרמן
מליתיום־יון לחולון
סוללות ליתיום־יון שהוכנסו לשימוש ברכב מתחילת העשור הקודם שינו כידוע את כל מה שאפשר לעשות ברכב חשמלי, גם את מה שהסינים יכולים לעשות עם רכב כזה. תעשיית הרכב הסינית, הממריאה עם דגמים חשמליים ופורצת איתם לאירופה ולשאר העולם, עושה לעצמה שם עם אותם דגמים עתירי־הספק וביצועים, מורכבים ומאובזרים, מתוחכמים ועשירים.
העניין הוא שיש אנשים רבים שכל שהם צריכים זה רכב קטן, כזה שיאפשר להם תנועה במרחב עירוני, עם בן/בת־זוג, לקפיצה פה או לקניות שם. רכב חשמלי, ממש כמו אותם דגמים צרפתיים, הוא פתרון מצוין לצרכים כאלה.
צילום: יואל פלרמן
חברת ז'יהיואן (Jiayuan) הסינית שוכנת בעיר נאנג'ינג ופועלת מזה שלושים שנים בתחום הרכב החשמלי הקטן, ובהיצע שלה גם דגמים רבים שנועדו לאזור תפעולי, אבל לא רק, והדגם קומי מיועד לתנועה בכל סוגי הכבישים.
קומי הוא רכב חשמלי בממדים של קי־קאר (Kei-Car; דגמי מיקרו יפניים). יש לו שתי דלתות, יש בו מקום לארבעה והוא נועד לשמש כרכב עירוני. הממדים כמובן קטנים; בסיס הגלגלים של קומי הוא 200 ס"מ, אורכו 300 ס"מ, רוחבו 148 ס"מ, אך גובהו, כמקובל בז'אנר, רם ונישא: 156 ס"מ.
צילום: יואל פלרמן
למנוע החשמלי הקדמי תפוקה של 41 כ"ס ו-12.1 כ"ס, והמהירות המרבית המוצהרת היא 100 קמ"ש (ואנחנו נחזור לכך). הסוללה מליתיום־יון, יש לה אנרגיה של 31 קוט"ש והטווח המוצהר הוא 320 ק"מ. הטעינה ב־AC בלבד, ולפי היצרן נדרשות 6 שעות מ־0% ל־100%.
באבזור מפתח חכם, תפעול חשמלי לחלונות, לנעילה ולבלם החנייה, חיישני חנייה מלפנים ומאחור ומצלמת נסיעה לאחור. לקומי אין מערכות בטיחות מתקדמות ומותקנת בו מערכת התרעה בהרכבה מקומית. מחיר הרכב הוא 85,000 שקלים.
דגם זה מיובא לישראל על־ידי UDS הפועלת בחולון, המתמחה מזה שנים בציוד הרמה ובמלגזות, גם ברכב תפעולי. לאחרונה החל החברה לייבא גם דגמים חשמליים קטנים מסין, הקימה חטיבת רכב הנקראת 'UDS מוטורס' וזו מייבאת כבר מספר מותגים ודגמים, ביניהם קוודריסייקל ומסחרית קטנה.
צילום: יואל פלרמן
פגישה ראשונה
ובכן, כן – קומי הוא רכב קטן, וכבר במבט ראשון הוא מבטיח כי יש לו הרבה מה להציע בתחום החנייה. עיצובו החיצוני נאה ביחס והופעתו חייכנית כנדרש (עם קצת השראה מהסבכה של ג'יפ). הכניסה פנימה, למרות הממדים הקטנים, בגלל ממד הגובה המאוד נדיב, נוחה למדי.
המרחב הכולל סביר, מרווח הראש מעולה – אבל המרווחים לרגליים אינם טובים. ברך ימין פוגשת במכלול המרכזי הכולל את בורר ההילוכים העגול והגדול ועוד פקדים; כף רגל שמאל מונחת על בית הגלגל, מחייבת קיפול ברך.
צילום: יואל פלרמן
המושב עצמו סביר; הבסיס בינוני בתמיכה וחלקו האחורי קורס, המסעד גדול ונוח למדי. כיוון ההגה סביר, אך הוא נע רק מעלה/מטה. עם זאת, הראות ללוח המחוונים טובה מאוד. ובעניין זה: המראות יעילות, אך הכיוון שלהן נעשה באמצעות פקדים קטנים המוסתרים מהעין (מאחורי ההגה, משמאל).
האנשים שייצרו את קומי השתדלו. יש לכך ביטוי בגוונים הבהירים, בתפרים המודגשים, בעיצוב אותו מכלול מרכזי. החומרים נוקשים ופשוטים, אך איכות ההרכבה בסדר גמור.
צילום: יואל פלרמן
לוח המחוונים קטן, אך מפורט יחסית, כולל תצוגה אנלוגית יעילה וחיננית – כולל מהירות, הספק בפועל וטווח באחוזים – ורק חבל שאותם מרכיבי תצוגה קטנים אף הם.
לרכב כאמור מקום לארבעה נוסעים, ויש לו ספסל אחורי עם שתי חגורות בטיחות. קיפול המושב הקדמי כך שיהיה אפשר להיכנס פנימה אינו קל מאוד, ומחייב שתי פעולות.
צילום: יואל פלרמן
המקום מאחור יוכל לארח בקושי רב שני ילדים לא גדולים במיוחד, גם מבוגרים לא מגודלים – ובלבד שמדובר בהקפצה קצרת־טווח. ריתום תינוקות למושבי בטיחות בעייתי שם בגלל גישה לא נוחה.
תא המטען סמלי ממש, מאפשר לאחסן כבל טעינה ועוד פריטים דומים. עם זאת, בקיפול המושבים מאחור – פעולה הנעשית בקלות סבירה – מתקבל נפח הטענה נאה בהחלט. לרכב אין גלגל חלופי, גם לא ערכת ניפוח מקורית.
צילום: יואל פלרמן
נהיגה בעיר ומחוצה לה
כצפוי וכנדרש מרכב חשמלי, קומי מזנק ממקומו בחיוניות רבה, צובר מהירות בקלות, ומאפשר לשמור על קצב גבוה בנהיגה עירונית ופרברית. וגם יותר: ניתן להגביר מהירות באופן מוחשי גם ב־90 קמ"ש, אפשר לנהוג בקצב התנועה גם בכבישים בין־עירוניים והרכב מגיע, כך מד המהירות שלו, ל־129 קמ"ש. וכן, הוא יכול לשמר מהירות זאת לאורך זמן.
בנוסף למצב D, לרכב גם מצב E לחיסכון; זה מוריד 10 קילוואט מההספק ואפשר להשתמש בו גם להאטה מיידית.
צילום: יואל פלרמן
הרכב הונע כאשר מד הטווח מצהיר על 329 ק"מ. ואכן, לאחר נהיגה עירונית נינוחה הטווח הנותר אפשר כ־300 ק"מ נסיעה, ונתון זה לא השתנה בהרבה גם בכביש בין־פרברי, כל עוד הקצב היה מתון. לאחר נהיגה ממושכת בכביש מהיר ובמהירויות תלת־ספרתיות, הטווח ירד ל־200 ק"מ. המשמעות פשוטה: ככל שמדובר בשימוש רגיל, טעינה אחת תספיק לשבוע נסיעה שלם.
רכב קטנטן עם בסיס גלגלים כזה אינו מתכון טוב לנוחות נסיעה ראויה. קומי מטפל באתגרי תשתית רבים באופן ראוי, מספק נוחות טובה; על כביש מחוטט וטלאי אספלט גם עם מעבר על שיבושים בינוניים, הרכב נוח למדי, וסופג היטב. עם זאת, שיבושים גדולים או ירידה מעט מהירה מדי מפסי האטה, תגרום לבולמים להגיע לקצה מהלכם הקצר יחסית, והדרך לחבטה קצרה.
צילום: יואל פלרמן
שלא כצפוי ממנוע חשמלי, זה מפגין נוכחות ווקלית מורגשת בכל האצה, גם במהירות בינונית ומעלה. בנוסף, במעבר על שיבושים של ממש נשמעים בעיר גם רעשי בולמים וכביש, ואילו מחוץ לעיר בולטים רעשי רוח. בנהיגה בכביש הבין־עירוני במהירויות רלוונטיות, הרכב אינו שקט.
תחת עומס דינמי מתון, נראה היה שקומי שומר על קו הפנייה שלו כנדרש, ואותם בולמים קשוחים שמרו על המרכב הגבוה מפני זוויות גלגול מופרזות. גם באותה נהיגה מהירה היציבות הכיוונית נשמרה היטב. מי שפוגע בהתנהלות הרכב היה ההגה. טווח הפעולה שלו כמקובל, 2.8 סיבובים מנעילה לנעילה, אבל אין לו בכלל שטח מת, כך שכל הסטה שלו גורמת לסטייה מקו הישר, ודווקא במהירויות לא מאוד גבוהות היציבות הכיוונית עלולה להיפגע. בנוסף, המעבר להפניה חד מאוד, ההגה מפגין חוסר נכונות למרכוז עצמי ובפנייה במהירות גבוהה יחסית הוא מתקשה ומתנגד להפניה.
צילום: יואל פלרמן
הבלימה טובה, אבל הדרך לשם פחות. המהלך הראשוני של דוושת הבלם כמעט ואינו משפיע על העצירה, ורק באמצע הדרך הבלימה נעשית מוחשית. כמו עם ההגה, אפשר להתרגל ובמקרה הזה גם למנן את העצירה, ועדיין.
עניין זה משפיע על הקלות בה ניתן להחנות את קומי, עניין שהוא מצטיין בו בגלל ממדיו.
צילום: יואל פלרמן
הרכב והתמורה
ז'יהיואן קומי הוא רכב חשמלי קטן מאוד שייעודו תנועה יעילה בעיר, ומיועד לאדם אחד וגם לזוג, למי שנע בתוך העיר אך גם בסביבתה הקרובה, וגם הקצת־יותר רחוקה.
לזכותו ממדים מאוד מוצלחים לחנייה ולהשתחלות, איכות ראויה בתא הנוסעים, נפח הטענה נאה עם קיפול מושבים, ביצועים טובים בהחלט, נוחות נסיעה מוצלחת – וגם: טווח נסיעה יעיל ממש. לחובתו מרווחי רגליים לא טובים לנהג, מקום לא מוצלח מאחור ונפח תא מטען ממש זעיר, התנהלות רועשת, הגה לא טוב ודוושת בלם בינונית – וגם: ללא מערכות בטיחות עדכניות.
ועניין חשוב לציון: הרכב הזה עולה 85,000 שקלים – והוא הזול ביותר מבין הדגמים החשמליים המוצעים כאן.
צילום: יואל פלרמן
