טויוטה ראב4 (מימין) והונדה CR-V
טויוטה ראב4 זכה בעבר להצלחה אדירה, אך בדור הנוכחי היה יקר מדי והפך למחזה נדיר יחסית למתחריו, יונדאי ix35 וניסאן קאשקאי למשל. כיום, אחרי הורדת מחיר של כ-50,000 שקל ועם מנוע ותיבת הילוכים חדשים, הוא חוזר לתחרות אך עדיין נמצא בקצה העליון של הקטגוריה מבחינת מחיר, בעיקר כי אין לו גרסת הנעה קדמית. אז הפגשנו אותו לרכב פנאי יפני יקר אחר, הונדה CR-V.
שאלת הפוזה
טויוטה המציאה את רכב הפנאי הקומפקטי עם הראב4 הראשון, והוא נראה הרבה יותר קרבי ו"שטח" מה-CR-V. מתיחת הפנים מסייעת ליצירת חזות של מיני לנד-קרוזר. תחושת השטח בולטת בחרטום ובפרופיל, ומודגשת על-ידי הצמיג החליפי המורכב על הדלת האחורית – שנפתחת הצידה, כמו ברכב השטח "של פעם".
ה-CR-V נראה יותר כמו שילוב בין רכב פנאי למיניוואן. העיצוב אולי משדר תפיסה מודרנית יותר וחזות יוקרתית, אבל לא נראה כמו רכב שטח. לטעמנו, הוא גם פחות נאה בייחוד בגלל החרטום המוזר. ועל כך אפילו החישוקים הנאים והחלק האחורי המעניין לא יכולים לחפות.
פתיחת הדלת חושפת את ההבדל הבולט ביותר: ה-CR-V נראה כמעט יוקרתי, עם התאמת גוונים נאה וחומרים הרבה יותר איכותיים למגע ולמראה. הראב4 נראה "טויוטה קלאסיק", ומזכיר את שאר המכוניות של החברה בתקופה האחרונה. כמוהן הוא סובל מאותה תחושה פשוטה, שנובעת בעיקר מאיכות החומרים. התחושה חלולה, וגם אם החומרים אינם באמת נחותים המרקם יוצר רושם זול יותר. זה בולט בסביבת הנהג, בתאי הכפפות ואפילו בפתחי האוורור. זה גם מורגש בירידה לפרטים קטנים כמו תאורת הפנים. מנגד, גם כאן ה-CR-V חף כמעט לגמרי מאזכורי שטח, בעוד לראב4 יש גם מבפנים יותר תחושת שטח. זאת גם בזכות מתגים שמאפשרים נעילת דיפרנציאל מרכזי, ומערכת לבלימה במורד שיש בראב4 ואין ב-CR-V.
ה-CR-V בגרסת הספורט (רמת הגימור האמצעית, 233,000 ש"ח) שנבחנה, מציע ריפוד משולב עור נאה ביותר, מחוונים אלגנטיים יותר ותאורת פנים עשירה יותר. ל-CR-V תנוחת נהיגה נמוכה יותר מאשר בטויוטה, וכיוון גובה המושב שלו מוגבל. בטויוטה כיוון גובה המושב לא נוח ולא איכותי. מצד שני, למרות המראה הראשוני, דווקא מושבי הראב4 נוחים יותר לאורך זמן. מאחור מציעים שני כלי הרכב מרחב טוב, כאשר לראב4 מרחב גדול יותר לראש ואילו להונדה מרווח עדיף לרגליים.
בשניהם יש אפשרות לכוון את המושב האחורי, אך ל-CR-V פיצול מלא בין כיוון המרחק והזווית (בראב4 זה משולב) וזה נוח יותר. ה-CR-V לא רק נראה גדול יותר, הוא באמת כזה, מה שבא לידי ביטוי גם בתא המטען המרווח יותר.

יוצאים לקרב
שני הרכבים חמושים במנועי 2.0 ליטר חזקים למדי, עם 150 כ"ס להונדה לעומת 158 לראב4. ובכל זאת קיים הבדל מהותי במבנה ובתחושה, והסיבה היא תיבת ההילוכים. מול האוטומטית השגרתית של ההונדה, אימץ הראב4 את התיבה הרציפה המוכרת מהאוונסיס, עם מצב ספורט ומצב ידני עם תכנות לשבעה הילוכים ואפשרות להעברת הילוכים נוחה מההגה.
צילום: תומר פדר
על הנייר מכה הראב4 את ה-CR-V בהאצה למאה קמ"ש, עם 11 שניות לעומת 12.2 שניות. גם המהירות המרבית עדיפה (185 לעומת 180 קמ"ש). אבל הסיפור כרגיל מורכב יותר: כמקובל בתיבות רציפות, התגובה הראשונה ללחיצה על המצערת מהוססת, בין היתר בגלל שה"הילוך" הנמוך ביותר עדיין ארוך, ורק כאשר המנוע מגיע לסל"ד האפקטיבי הוא מתחיל לתפוס תנופה.
המנוע ב-CR-V שקט יותר משמעותית, וגם כאשר עולים לסל"ד גבוה הצליל נעים בהרבה. חבל שיחידת הכוח הנעימה הזו מסתפקת בבורר רגיל, ללא אפשרות לתפעול ידני וללא מסילה ייחודית. אפילו את ההילוך הרביעי אין למשל אפשרות לנעול.
באופן מעניין מבחינת צריכת הדלק, ההבדלים בין כלי הרכב השתנו בהתאם לאופי הנהיגה. בשיוט רגוע הראב4 חסכוני יותר (11.2 ק"מ לליטר לעומת 10.6 בהונדה), אך בנהיגה מאומצת התמונה הפוכה (ה-CR-V עם 7.6 ק"מ לליטר מול 7 בראב4).

גם מבחינת התנהגות מציעים השניים אופי שונה. הראב4 מרגיש קל וחד מה-CR-V, עם זוויות גלגול מינימליות. גם הבלמים חדים ונושכים יותר, וההיגוי נהנה ממשקל עדיף. בכבישי אספלט ה-CR-V מהנה יותר, עם נטייה פחותה לתת היגוי והתנהגות כמעט ספורטיבית.
צילום: תומר פדר

בשבילים, הראב4 מרגיש הרבה יותר דינאמי ומחובר. הוא מבין טוב יותר את העפר, והתחושה היא שמערכת העברת הכוח שלו מגיבה מהר ונכון יותר. הוא בפירוש מהנה יותר לנהיגה בשבילים ומרגיש חסון בתיקול בורות ומפגעים, מבלי לפחד מתנודות המרכב.התחושה טובה יותר גם בתיקול מכשולים קלים. מנגד, הוא פחות נוח מה-CR-V (כמו בכל תנאי הדרך).

הרהורים בשקיעה
כמו במערבון עשוי היטב, קרני השמש הממהרות להיעלם נתנו תפאורה מושלמת לסיומו של דו-קרב נוסף בין יריבים ותיקים. וכאשר ענני האבק המזהיבים החלו לשקוע באיזור הגלבוע, הלכה והתבהרה תוצאת המבחן.
בסופו של דבר, למרות האופי הצעיר יותר של הראב4, לא היה לנו ספק שה-CR-V הוא רכב עדיף. הוא בוגר ורהוט יותר, יוקרתי ועשיר יותר וגם נעים יותר כמעט בכל מצב. לחובבי הז'אנר הוא מציע נסיעה נעימה ונינוחה, גימור איכותי ומהודר (גם בגרסה הפשוטה) והתנהגות טובה. באיזשהו מקום מדובר בכלי ייחודי שמנסה להציע משהו יותר יוקרתי בתחום הפנאי הקטן והמוגבל לחמישה מושבים.