הקונספט של גרסת ה-SW של ה-308 (וה-307 שקדמה לה) הוא פשוט ומאוד חכם:
סטיישן שגרתית ביום יום, עם כל השימושיות הברוכה שהתצורה הזו מביאה איתה
(כן, אנחנו נחזור על זה בכל כתבה על סטיישנים), אשר מציעה אופציה לצרף שני
נוסעים מזדמנים, ללא תשלום בממדים מופרזים, תמרון מסורבל וצריכת דלק גבוהה
של מיניוואן מן המניין. אבל האם באמת מקבלים את הטוב בכל העולמות, ומה
המחיר שצריך לשלם על כך?
המחליפה
באיחור קל אחרי גרסת ההאצ'בק, הציגה
פיג'ו את ה-308SW, מחליפת ה-307SW. צמד האותיות הנ"ל אומר שמדובר בגרסת הסטיישן, כך שתזכו גם לתוספת פח בהשוואה לגרסאות ההאצ'בק – 22.4 ס"מ התווספו לאורך (מתוכם 10 ס"מ התווספו לבסיס גלגלים) ו-5.7 ס"מ לגובה (כולל גגון מקורי שאחראי לרובה).
ה-SW מוצעת בארץ רק בגרסה בודדת, 1.6 ל' אוטומטית, בתמורה ל-155,000 שקלים. ה-SW מוצעת כסטנדרט עם 5 מושבים, ואם תרצו מושבים נוספים בתא המטען תצטרכו להוסיף כ-2,500 ש"ח למושב בודד וכ-4,900 ש"ח לצמד. בכל הקשור לבטיחות, כמו בכל גרסאות
פיג'ו 308, גם כאן תמצאו שש כריות אוויר, בקרת יציבות וציון ריסוק מלא של חמישה כוכבים ב-NCAP.
על הנייר, כאמור, אנחנו אוהבים את הקונספט של ה-SW, וכניסה לתוך תא הנוסעים ממשיכה את הרושם החיובי. אומנם הצבע השחור שולט כאן ביד רמה, אבל התא נעים ומודרני, כאשר לאווירה תורם יותר מכל הגג הפנורמי העצום שמכניס הרבה אור ואווריריות לתא הנוסעים. רמת האבזור היחידה שמוצעת עשירה למדי, ומעבר לגג השמש יש בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, מערכת קול קוראת MP3 עם שליטה מההגה, מחשב דרך ועוד. ברוב המקומות איכות החומרים טובה, אם כי פה ושם תיתקלו בפלסטיקים שאומנם נראים טוב, אך אינם נעימים למגע (בדלת, למשל). איכות ההרכבה, לעומת זאת, אינה אחידה, ומדי פעם נשמעו קצת קרקושים בנסיעה.
המרווח מלפנים מצוין, למרות הגג הפנורמי שגוזל מעט מהמרווח לראש, והמושבים נוחים למדי, אף שתנוחת הנהיגה לא מושלמת. מעבר למושב האחורי מגלה שהגג השקוף מרשים יותר משם, ושיש צמד פתחי מיזוג קטנים בין המושבים הקדמיים. המרווח גם לברכיים וגם לראש טוב, כאשר המושבים עצמם מחולקים לשלוש יחידות נפרדות הניתנות להזזה לפנים-אחור בנפרד. הרעיון נחמד, אבל כפועל יוצא המושבים צרים מדי ופחות שימושיים למבוגרים גדולי מידות. בגב המושבים הקדמיים ישנו מגש מתקפל עם שקע ייעודי לכוס, שאינו מתוכנן בצורה יעילה מספיק (כלומר, מהר מאוד הילד שלכם ישפוך את השתייה שלו על הריפודים).
צילום: תומר פדר
בתא המטען תמצאו כאמור עוד שני מושבים שהכניסה אליהם נוחה כמעט כמו הישיבה בהם – וזו לא מחמאה. מרווח הראש דווקא סביר, אבל המושב נמוך ומרווח הרגליים אפסי, גם כאשר המושבים בשורה האמצעית מוסעים עד הסוף לפנים. בקיצור, זה לא מיועד לבני עשרה ומעלה, ובמקרה הטוב ניתן לדחוס לשם ילדים קטנים בלבד. גם הם לא ייהנו שם יותר מדי, אבל לבטח יעריכו את האפשרות להעיף כאפות לאחיהם בשורה האמצעית.
נפח תא המטען תלוי באופן ישיר במספר הנוסעים שלכם. עם 5 נוסעים בסיפון ניתן לפרק את הכיסאות לחלוטין או לקפל אותם חלקית, ולקבל תא גדול מאוד ושימושי. כל הקלישאות על "לסחוב חצי בית" נכונות, ואם תקפלו גם את השורה השניה יש סיכוי להעמיס בית שלם (בטח אם אתם סטודנטים). עם שבעה מושבים בשימוש (אפשר גם שישה, כל מושב בנפרד), תא המטען נעלם כמעט לחלוטין. תוכלו לאכסן בו שלוש קופסאות נעליים, וזהו בערך. מצד שני, למי שצריך לנסוע עם שבעה נוסעים באופן קבוע,
פיג'ו 308SW היא ממילא לא התשובה.
בין הרים ובין סלעים
כאמור, ה-SW מוצעת בארץ רק עם מנוע אחד, ה-1.6 ל' הלא-מוגדש שמספק 120 כ"ס ו-16.3 קג"מ ומשודך לתיבה בעלת 4 יחסי העברה בלבד. את ה-308 הרגילה הוא לא ממש דוחף בהתלהבות, כך שעם תוספת המשקל של ה-SW (כ-180 ק"ג), לא מפתיע לגלות תוצאה מרנינה עוד פחות.
אצלנו ה-SW נבחנה ברובו הגדול של הזמן בתנאים מחמירים למדי – ארבעה מבוגרים וקצת מטען, ופה ושם גם עם איוש של המושבים בשורה השלישית. כל עוד הכביש היה מישורי, לא נרשמו טענות מיוחדות לקצב ההתניידות – לא זריז במיוחד, אבל בהחלט מספק ליום יום, כאשר דווקא הזינוק מהמקום הפתיע במיידיות שלו. אולם בכבישי הצפון מרובי העליות כבר נדרשה לחיצה בריאה על דוושת התאוצה כדי לשמור על קצב סביר – ואז גם נשמע קולו הצורם של המנוע באופן בולט. גם בשיוט רגוע ב-100 קמ"ש, ב-2,700 סל"ד, שאונו של המנוע נוכח מדי, וב-120 קמ"ש (3,300 סל"ד) הוא כבר מציק יתר על המידה.
את רוב הנהגים הביצועים העצלים לא יטרידו ברובו של הזמן – גם בעליות. הבעיה מתחילה כאשר רוצים לעשות משהו יוצא מן הכלל – לעקוף בעליות לרמת הגולן ואן שמשתרך ב-70 קמ"ש, למשל. במקרה כזה תצטרכו כביש פנוי וריק שיאפשר לכם את זמן העקיפה המצוי, שהוא ארוך בהרבה מהרצוי. לתיבת ההילוכים אומנם יש מצב "ספורט", שהופך את התגובות לעצבניות יותר (ולא פעם לעצבניות מדי), אך גם ממנה לא מגיעה ישועת הביצועים הנמרצים. לזכותה יצוין כי היא פחות מעצבנת מתיבות ה-AL4 הזכורות מהעבר (הכיול שופר במהלך השנים), אך היא עדיין חובטת בצורה אגרסיבית פה ושם, והמצב הידני לא מאפשר עצמאות אמיתית לנהג.
בצד החיובי, ה-SW הזו היא מכונית נוחה למדי. היא אולי לא מצטיינת על שיבושים קטנים בעיר (ובעצם, גם מחוץ לעיר), אבל עם שאר תחלואי הסלילה היא מסתדרת לא רע בכלל. בכל הקשור להתנהגות, מורגש מיד שהמנוע לא מצליח לאתגר את השלדה, וזו מסוגלת להתמודד עם תוספת כוח גדולה (מי אמר גרסת הטורבו?) בקלות. ה-SW מציעה תגובה מיידית להפניית ההגה, התנהגות ניטראלית ואחיזה גבוהה, כאשר בקרת היציבות הבלתי מתנתקת (מעל 50 קמ"ש) שומרת ממעל. ההגה בעל משקל טוב, וגם אם הוא לא ממש מתקשר וסובל מלוחמת שיבושים פה ושם, הוא בהחלט טוב מהממוצע בקבוצה. היא אולי לא מהנה כמו שה–WS307 הייתה, אבל היא בפירוש מתנהגת היטב ומאוד מאוזנת.
צילום: תומר פדר
סטיישן בין הכיסאות
פיג'ו 308SW היא פתרון ייחודי למשפחה ומכונית טובה למדי, אפילו טובה מאוד. אולם במפרט ובמחיר שהיא מגיעה לישראל, היא פשוט נופלת בין (שבעת) הכיסאות. בתמורה למחיר הזה היינו רוצים לקבל קצת יותר בכל הקשור ליחידת ההנעה, ומנוע ה-1.6 ל' המוגדש (שמוצע בארץ רק ב-308 האצ'בק, אבל לא ב-SW) היה פותר את הנקודה הזו בקלות. גם המחיר בפני עצמו – למרות רמת האבזור הגבוהה בה הרכב מוצע – קצת גבוה מדי עבור סטיישן משפחתית, אפילו אם יש לה שבעה מושבים.
במיצובה הנוכחי, היא פשוט חוטפת אש משני הכיוונים – מצד אחד הפוקוס והסיד סטיישן הזולות משמעותית (למי שמוכן לוותר קצת על אבזור ולא צריך שבעה מושבים), ומצד שני המיניוואנים הקומפקטיים (מאזדה 5 וסיטרואן C4 פיקאסו), שמוצעים במחיר דומה לשלה ומספקים יותר ביצועים והרבה יותר מרווח מחיה לשישה או שבעה נוסעים.
