קרב מר ניטש בגזרה הירוקה באירופה בין החברות הדוגלות במנועי דיזל לבין אלו הדוגלות בהנעה היברידית. הראשונות טוענות כי מנועי הדיזל המודרניים פולטים פחות CO2 ממכוניות מקבילות בעלות הנעה היברידית, מסוגלות לספק ביצועים ראויים ללא הגבלת זמן או טווח וגם זולות יותר לייצור. אנשי המכוניות ההיברידיות, ובעיקר טויוטה והונדה, מצביעים מיד על כך שהמנועים ההיברידיים מראים יתרון גדול בצריכת הדלק, והזיהום, בתוך העיר (היכן שזיהום האוויר הוא קריטי במיוחד) וכי הנסיעה במכוניות היברידיות מעודנת כמו במכונית בנזין רגילה. ומערכות היבריד-דיזל? עתידן עדיין לא ברור, בשל עלות גבוהה מדי (מנועי דיזל יקרים משמעותית ממנועי בנזין מקבילים). אולם אם יתאמתו השמועות לגבי התוכניות העתידיות של הונדה, מי שהיתה הראשונה להביא מכונית היברידית אל אולמות התצוגה – ה^אינסייט^ יוצאת הדופן, תהיה בכך הוכחה כי ידם של אנשי הדיזל על העליונה. לפי אותן שמועות, הדור הבא של האקורד – המשפחתית הגדולה והמאוד פופולארית בארה^ב – לא יזכה לגרסה היברידית, בניגוד לדור הנוכחי. את מקום ההנעה ההיברידת יחליף מנוע דיזל חדש, גדול וחזק מהמנוע היחיד שקיים היום בהיצע של הונדה (ה-2.2 ל' המצוין, אותו ניתן לפגוש בארץ בסיוויק האצ'בק). פרטים מדויקים אין כמובן, מלבד ציון שנת 2009 כיעד להצגת המנוע החדש, אולם עריקה שכזו, ועוד מצד אחת מחלוצות התחום, בוודאי תעורר מחדש את הויכוחי סביב ההנעה ההיברידית – האם מדובר באמת בפתרון אמיתי, או צעד ביניים פופוליסטי אך חסר משמעות אמיתית בהמתנה להנעת תאי דלק (עוד תחום בו הונדה נמצאת בחזית הפיתוח).