חגי תשרי מסמלים את תחילתה של שנה עברית חדשה וגם את סופו של הקיץ, וחובבי המדבר כבר לא חוששים להפנות את חרטום הרכב לכיוון הדרום הלוהט. עבורם, אנו חוזרים הפעם אל הציר המדברי בה"א הידיעה. למרות איכויותיו הוא החל להיחשב בנאלי ונדוש, "כי כולם כבר מכירים", אבל למטיילים הצטרפו רבים וטובים שלא מכירים, ויש גם ותיקים שפשוט שכחו וישמחו להיזכר, ויהיה לי לעונג גדול להזכיר להם.
כי הרבה נכתב על הצבעים המשוגעים לקראת שקיעה (שרק לכבודם שווה ממש להישאר כאן ללילה באחד החניונים שלאורך הנחל), ההוד וההדר של המצוקים האדירים ההולכים וסוגרים על האפיק הצר המתפתל ביניהם ככל שאנו מעמיקים לנסוע אל תוך הנחל, רחש החצץ מתחת לצמיגי הרכב, אותו "דשדש" מפורסם שעלול לאתגר בהתחפרות את הלא מנוסים. וגם רוחם של הנבטים הקדמונים, אדוני המדבר, שמרחפת מעל לשרידים המשוחזרים של המצדים והחאנים לאורכו של הנחל שהיה חלק מ"דרך הבשמים" ההיסטורית, אינספור "בתי הקפה המדבריים" שלאורכו, שממש מבקשים שתעצרו בהם ותכינו קפה ואז תיקחו את הזמן שלכם.
לנקרות יש גם פרצוף אחר, קצת פחות נחמד, בימי אמצע השבוע כשהוא משמש כשטח אימונים צה"לי פעיל והכניסה אליו אסורה. אבל בעיקר בדמות סכנת השיטפונות הפתאומיים בחורף... אבל לא משנה מתי תגיעו, יופיו יעצור את נשימתכם בכל פעם מחדש.
צילום: דרור ברלי
למרות שסקירת המסלול בוצעה בסוזוקי ג'ימני החדש – קטן-קטן, אבל ממזר-שטח קשוח ורב-יכולות – את המסלול רקחתי הפעם באופן שיהיה ידידותי ואפשרי גם לרכבי פנאי כפולי הנעה "רכים" ללא הילוך כוח, ופוסח על קטעי עבירות קשה שלמעלה מיכולתם (כגון מעלה קצרה, גן הסלעים ומדרגת נקרות). המסלול מתחיל בערבה, בצומת עין יהב שעל כביש 90, נע לכיוון כללי מערב ומסתיים על כביש 40, למרגלות "מעלה המישר".
לאן מטיילים: הערבה התיכונה, הנגב המזרחי.
אבני דרך במסלול: כביש 90, תחנת דלק עין יהב, צומת עין יהב, נחל נקרות, "רגל הפיל", הר יהב, מפגש עם שביל ישראל, נחל גלד, גב חולית, הר נקרות, "שבירה" מנחל נקרות לכיוון הר משא, טיפוס לחרבת קצרה, חזרה לנחל נקרות, מצד נקרות, בור נקרות, נחל מישר, הר חדב, נחל חדב, סיום על כביש 40 למרגלות "מעלה המישר", מול גבעת אגודל.
אורך המסלול בק"מ ובזמן: כ-60 ק"מ. 5-8 שעות, תלוי במספר ואורך ההפסקות. המסלול מתאים בהחלט גם ליומיים בניחותא, עם הפסקות ארוכות ולינת לילה/קמפינג באחד מחניוני הלילה המאושרים שלאורכו.
עונה מומלצת: סתיו, חורף, אביב. החורף כמובן היפה ביותר אולם יש לקחת בחשבון שהשמש שוקעת בשעה מוקדמת יחסית. כמו כן יש לברר ולהתעדכן מראש לגבי סכנת שיטפונות.
עבירות: קל לרכב שטח של ממש עם הילוך כוח. בינוני עד בינוני+ לרכב פנאי עם הנעה כפולה וללא הילוך כוח. רוב המסלול ברמת עבירות קלה ונע על תוואי חצצי רך, אבל כולל כמה אלמנטים שעלולים לאתגר את רכבי הפנאי. מעט "עבודת מע"צ" והכוונה מבחוץ יפתרו את הבעיה. וכמובן הכי טוב – עוד רכב חזק עם הילוך כוח שיוכל לסייע במשיכה קלה.
צילום: דרור ברלי
אזהרות: שימרו על השלמות של צמיגי חתך נמוך!!! המסלול עביר בהחלט לרכב פנאי כפול הנעה דוגמת סוזוקי ויטארה, סובארו פורסטר/XV ודאצ'יה דאסטר, אבל לא יזיק אם לכלים הרכים יצטרף גם רכב אחד "קשוח" עם הילוך כוח, שיוכל לסייע במקרה ויתקשו באתגרים נקודתיים.
ניווט: קל. לכל אורכו, המסלול נע על שבילים ברורים ומסומנים בצבע. הסימון בשטח ברור וקל לאיתור. הניווט במסלול התבצע באמצעות תוכנת "עמוד-ענן" ומפת טיולים וסימון שבילים מס' 17 ("הערבה התיכונה ומזרח הנגב")
נקודות להפסקה/מנוחה: לאורך כל המסלול תמצאו עצי שיטה רחבי נוף, מצוקי ענק מצלים וגם חניוני לילה מורשים למי שהחליט להתנחל ללילה רומנטי.
שמירת טבע: המסלול נע בחלקו בתחום שמורת הטבע "מצוק הצינים". לא להשאיר אשפה! לא לרדת משבילים! גם בהפסקות מנוחה, החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל לנקודת ההפסקה/מנוחה. תכננו את שעות הטיול מראש! אסור לנסוע בשעות החשיכה בתחום המוגדר כשמורת טבע.
צילום: דרור ברלי
מגבלות צה"ל: יש. כל איזור נחל נקרות, נחל מישר ונחל חדב הוא שטח אימונים פעיל בימי אמצע השבוע, חלקו גם ב"רטוב"! לכן הטיול אפשרי רק בשבתות וחגים.
תדלוק אחרון לפני כניסה למסלול: תחנת דלק עין יהב על כביש 90 היא הקרובה ביותר לנקודת התחלת המסלול. אפשר לתדלק גם בדלק צומת הערבה או פז-עין-חצבה.
ציוד נדרש: רכב שטח/פנאי עם הנעה כפולה, תקין ומתודלק, גלגל רזרבי תקין + כלי החלפת גלגל, טלפון סלולרי תקין עם סוללה מלאה, ציוד חילוץ (רצועות, שאקלים, קומפרסור, ערכת תיקון תקר, את חפירה) אוכל ושתיה/מים, קרם הגנה, כובע, נעלי הליכה.
סיפור הדרך
מגיעים מכביש 90 (כביש הערבה) לתחנת דלק עין יהב לתדלוק. במקום גם חנויות נוחות ומזון מהיר. מתחנת הדלק אנו יוצאים לכביש 90 ופונים שמאלה בכביש, לכיוון צפון, ונוסעים 3.1 ק"מ עד לצומת עין יהב. כאן פונים שמאלה לשביל רחב, מסומן בשילוט "נחל נקרות". זו נקודת ההתחלה. אלה שתדלקו בצומת הערבה או חצבה ומגיעים מצפון, נוסעים עד צומת עין יהב ונכנסים ימינה לשביל המסומן "נחל נקרות". הנקודה למשתמשי WAZE: "צומת עין יהב".
0.0 ק"מ. בצומת עין יהב על כביש 90. נכנסים לשביל רחב מסומן בשלט "נחל נקרות" ובסימון שבילים אדום.
איפוס ספידומטר.
צילום: דרור ברלי
0.2 ק"מ. פיצול. פונים בשביל הימני, עם הסימון האדום.
0.3 ק"מ. פיצול. פונים בשביל הימני, עם הסימון האדום.
2.0 ק"מ. פיצול. פונים בשביל הימני, עם הסימון האדום.
2.4 ק"מ. פיצול. פונים בשביל הימני, עם הסימון האדום.
2.5 ק"מ. פיצול. הפעם פונים בשביל השמאלי, עם הסימון האדום.
2.8 ק"מ. פיצול. פונים בשביל השמאלי, עם הסימון האדום.
3.0 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת אדום/שחור. איפוס ספידומטר. השביל המסומן בשחור החוצה מצפון לדרום הוא "ציר המעיינות". אנחנו ממשיכים מערבה על הציר האדום, אל תוך נחל נקרות, שלאט-לאט מתחיל "לקבל צורה" כמו שאנחנו אוהבים ולשם כך הגענו....
נחל נקרות. מהגדולים בנחלי הנגב. אורכו כ-60 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו כ-1000 קילומטרים רבועים. בניגוד למה שחושבים, רוב הנחל מישורי מאוד ורק חלק קטן יחסית ממנו הוא הצר והקניוני המפורסם והאהוב בקרב חובבי הטיולים. בסמוך למכתש רמון, קיים בנחל עיקול המכונה "פרסת נקרות" שבו תחום הנחל בין קירות מצוקים של סלעי גיר ובסיומה של ה"פרסה" נדחס הנחל למעוק צר שאורכו כ-200 מטרים, עומקו כ-10 מטרים ורוחבו מטרים ספורים. קרקע המעוק מוצפת לעיתים במים עמוקים מאוד לאחר שיטפונות החורף. אולי זו גם הסיבה שהוא נקרא בערבית "ואדי אל ג'ריר" ("הנחל הגורר") בשל הגומחות הרבות שנחצבו על ידי מי השיטפונות בדפנות הערוץ הקניוני.
הנחל מתחיל בקרבת שפתו הדרומית-מערבית של מכתש רמון, כ-2.5 ק"מ צפונית מערבית לפסגת הר עודד. הנחל זורם בקער שבין קמר רמון וקמר עריף, ערוצו רחב וכלי רכב יכולים לעבור בו עד למקום שבו הוא חוצה את כביש 40. בהמשך, נחל נקרות זורם דרומה, מזרחה ולבסוף צפונה, חוצה את קו השבר של רמון ואת כביש 90 ונמשך כ-4 ק"מ עד התלכדותו עם נחל הערבה.
צילום: דרור ברלי
2.2 ק"מ. פיצול. פונים בשביל השמאלי המסומן באדום (השביל הימני "לבן", כלומר לא מסומן בצבע, ומתחבר בהמשך לשביל הראשי המסומן באדום).
2.6 ק"מ. משמאל, שביל הפונה לנחל צבירה ובהמשך מסומן בירוק, אבל אנחנו ממשיכים ישר ישר על השביל הראשי, המסומן באדום.
1.1 ק"מ. מימין – "עץ קפה" ראשון מני רבים מאוד לאורך הנחל ושאר פינות חמד מוצלות ומומלצות שמתאימות מאין כמותן לעצירות קפה/תה, מנוחה והסתלבטות מדברית בטלה וכיפית מאין כמוה....
4.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. פיצול. נקודת ציון חשובה – מפגש צירים אדום/שחור. איפוס ספידומטר. השביל השחור מימין מוביל לנחל מרזבה ובהמשך לכיוון שלוחת צלמון ו"דרב-אל-סולטן" דרך "מעלה מרזבה/שלוחת צלמון" הידוע לשמצה (עבירות קשה גם לג'יפים גיבורים ומשופרים, מסוכן!!!). אנו פונים כאן בשביל השמאלי, המסומן באדום. שימו לב – אפיק הנחל הרחב מתחיל "להיסגר" – עדיין לא צר וקניוני, אבל מתחיל להיתחם על ידי מצוקים משני צדדיו
4.4 ק"מ – מימין אטרקציה ראשונה ומפורסמת של נחל נקרות - "רגל הפיל" המפורסמת. חריץ פתוח בסלע שמאפשר מעבר רכב מתחתיו. המקום הזה משתנה ללא הרף בעקבות שיטפונות החורף. לעתים הוא בלתי עביר בשל היערמות סחף, או שהשיטפונות גורפים את כל הסחף ותשתית החצץ ומותירים בור עמוק. ביום סקירת המסלול לקראת סוף ספטמבר, הוא היה כמעט מיושר ולכן גם עביר לחלוטין לכל רכב 4X4. נקודה מפורסמת לצילום.
11.6 ק"מ. משמאל – הר יהב ושביל ישראל המסומן בכתום-כחול-לבן שמצטרף משמאל ומתאחד עם השביל האדום עליו אנו נוסעים לכברת דרך קצרה, עד לכניסה לנחל גלד.
12.3 ק"מ. פיצול. אנחנו נוסעים בשביל הימני, הקרוב יותר למצוק.
13.0 ק"מ – 0.0 ק"מ. פיצול/צומת. מימין – חניון הלילה נחל גלד/גב חולית. כאן נמצאת גם נקודת הטמנת בקבוקי מים עבור מטיילי שביל ישראל ברגל. איפוס ספידומטר. פונים ימינה על השביל המסומן בכחול לתוך הנחל.
צילום: דרור ברלי
0.7 ק"מ. סוף השביל לרכב. הסימון הכחול ממשיך כשביל רגלי. משמאל – גב חולית והמפל. החנו את הרכב ליד העצים וצאו להליכה רגלית קצרה וטפסו לכיוון הגבים והמפל לתצפית יפה. בחורף גשום יש מצב לגבים מלאים במים. לאחר הביקור, שבים על עקבותינו ונוסעים לכיוון נק' 18.
1.3 ק"מ – 0.0 ק"מ. ושוב אנו בנק' מס' 18, ליד חניון הלילה. איפוס ספידומטר. פונים ימינה לציר הראשי של נחל נקרות המסומן באדום. מקטע ארוך יחסית, במהלכו נחלוף על פני הר נקרות שמשמאל.
9.1 ק"מ – 0.0 ק"מ. פיצול/צומת חשוב. איפוס ספידומטר. נחל נקרות והשביל האדום ממשיכים ישר, כלומר "ימינה". אבל אנחנו פונים כאן שמאלה בשביל השחור וחותכים זמנית ממסלול הנקרות להקפת הר משא הגדול והמרשים מצידו הדרומי, דרך חציית ערוצוני נחל צרורות ונחל אבוס, בכיוון מזרח, לצורך טיפוס לחרבת קצרה שבהמשך השביל.
3.3 ק"מ. משמאל – הכניסה לחניון הלילה הר משא. אנחנו ממשיכים ישר בעליה לכיוון חרבת קצרה. עד מהרה העליה (בתוכנת עמוד-ענן היא נקראת "מעלה נועה") הופכת לטרשית ודרדרתית מעט – קצת הצלבות, קצת בורות, פה ושם דרדרת, מדרגות סלע קטנות. העליה בפירוש אינה קשה, אבל ייתכן ונהגי רכבי-פנאי נטולי הילוך כוח ימצאו אותה כמאתגרת במידה ראויה וידרשו מילוי הבורות באבנים ואולי גם הכוונה מבחוץ. עבורם, הדרך הנכונה לעלות בהצלחה היא פשוט לשמור על מומנטום ולא לעצור. בסיום הטיפוס, השביל הופך למפולס ונוח ונע על קו רכס, לכיוון חרבת קצרה.
5.5 ק"מ. ליד חרבת קצרה. מקום גבוה שמעניק תצפית פנורמית מרהיבה של 360 מעלות על מרחבי המדבר. נחל עומר מדרום ונחל קצרה מצפון, הר עומר מדרום, הר משא מצפון מערב והר דרגה מצפון מזרח, וכמובן – חרבת קצרה עצמה, שעל "דרך הבשמים" הנבטית והסיפור שמאחוריה. לאחר הביקור במקום, שבים על העקבות ויורדים לכיוון מערב בדרך בה הגענו, היישר לנק' מס' 21.
צילום: דרור ברלי
חרבת קצרה ודרך הבשמים. מצד (מצודה/מצדית/עמדת שמירה) על דרך הבשמים הנבטית, שהוקמה על הרכס שבין נחל קצרה לנחל צרורות, כדי להגן על הדרך מפני שודדים. לאחר התפשטות האימפריה הרומית לממלכת הנבטים ולנתיבי המסחר שלהם, נעזבה המצודה וננטשה. עם השנים המקום נהרס, והחורבה שאנו רואים כיום משוחזרת למחצה.
דרך הבשמים הנבטית הייתה אחד מנתיבי המסחר החשובים והידועים ביותר בעת העתיקה. הדרך נמתחה מדרום חצי האי ערב אל חופי הים התיכון והיוותה חלק מרשת של דרכי מסחר בין אירופה למזרח, שבהן הובלו מוצרי מותרות (בדרך כלל בעלי ערך גבוה ונפח קטן) דוגמת בשמים, משי, תבלינים, אבנים טובות, צבעים, בעלי חיים נדירים ועוד.
קטע דרך הבשמים הרלוונטי לישראל מתחיל מפטרה ויורד ממנה דרך ואדי נמלא לכיוון מערב אל הערבה ואתר מואה, דרך מצד קצרה ומצד נקרות ומטפס לרמת נקרות דרך מעלה דקלים אל חאן/מצד סהרונים. משם הדרך חוצה את מכתש רמון ומטפסת במעלה מחמל לכיוון העיר עבדת. ממנה, דרך הערים חלוצה (ח'ליסה) ורחובות בנגב (רוח'ייבה), לכיוון נמל עזה.
צילום: דרור ברלי
מקורותיה של דרך הבשמים הוכרו כאתר מורשת עולמית על-ידי אונסק"ו בשנת 2005 וההכרזה כוללת ארבעה אתרים בעומאן שזכו לכינוי "ארץ הלבונה" ולאחר מכן גם אתרי הערים הנבטיות בנגב ומספר אתרים נלווים כגון מצדים וחאנים שהוכרזו כאתר מורשת עולמית בשם "דרך הבשמים – ערי מדבר בנגב".
11.0 ק"מ – 0.0 ק"מ. בנק' 21. צומת T שחור/אדום. איפוס ספידומטר. פונים שמאלה לשביל האדום – נחל נקרות, בכיוון מערב.
3.6 ק"מ – 0.0 ק"מ. בצומת אדום/שחור של נחל נקרות ונחל מישר. משמאלכם – משטח חניון הלילה "בור נקרות". איפוס ספידומטר. החנו את הרכב וצאו לשתי הליכות קצרות: הראשונה – אל מיצד נקרות שנמצא מימין לשביל האדום, מעט מאחוריכם. השניה, אל בור נקרות שנמצא מעבר לחניון הלילה ומצריך טיפוס קל. לאחר הביקור במקום, אנו נפרדים לשלום מערוץ נחל נקרות (שפונה כאן ימינה) וממשיכים ישר בצומת – סימון השבילים משנה צבע לשחור, ואנו נעים בערוצו של נחל מישר. בכמה נקודות לאורך השביל, מעברים טכניים שיאתגרו כלי רכב "רכים" – מעט "עבודות מע"צ" והכוונות מבחוץ, והמכשולים מאחוריכם.
צילום: דרור ברלי
מצד נקרות ובור נקרות. המצד הוא מבנה אבן רומי ששימש כעמדת שמירה ושוכן על גדתו הצפונית של נחל נקרות. העמדה הוקמה במקור על ידי הנבטים כדי להגן על דרך הבשמים ונעזבה לאחר השתלטות הרומאים על דרכי המסחר. בתקופה הרומית הקדומה שימש כתחנת שיירות ובתקופה הרומית המאוחרת חזר לשמש כמיצד ונקודת שמירה.
האתר כלל ארבעה מבנים – מבנה נבטי בחלק המזרחי של הגבעה. כ-20 מטרים ממנו, נמצא המבנה הרומי. על פסגת הגבעה שכן מגדל תצפית קטן והמבנה הרביעי הוא בריכת מים בנויה הנקראת "בור נקרות" ונמצאת במעלה ערוץ הררי מדרום לערוצו של נחל נקרות.
חורבות המיצד שאנו רואים כיום, משוחזרות חלקית. לעומתו, הבור לאגירת מי גשמים ושיטפונות שהובלו אליו באמצעות תעלת אבן (שניתן להיכנס לתוך המבנה) שוחזר בקפדנות במלואו. קל להתרשם מטכניקות שימור המים של הנבטים ומתקרתו הנתמכת בשלוש קשתות מאבן.
צילום: דרור ברלי
7.4 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת. איפוס ספידומטר. הנסיעה ישר בהמשך הדרך דרומה אסורה (קיים סימון עם תמרור אין כניסה). אנו פונים ימינה עם השביל השחור, לכיוון מערב ונחל חדב. מימיננו – הר חדב וגם כאן – פה ושם מכשולים נקודתיים לרכב פנאי "רך" שתתגברו עליהם באמצעות הכוונה חיצונית ומעט הזזות אבנים ומילוי בורות.
0.6 ק"מ. זהירות!!! לא לחלום!!! בור עמוק מצידו הימני של השביל כתוצאה מהתמוטטות. מסומן בחביות, אבל עדיין מצריך זהירות מרובה.
6.3 ק"מ. עדיין לא רוצים הביתה?.... משמאל – "עץ קפה" אחרון, פינת חמד לזכרו של ישי שוטן ז"ל והאטרקציה שלו – מעין "שולחן" אבן גדול ויפה שמתאים לארוחה של ממש.... שמרו על כבוד המקום ואל תשאירו לכלוך.
7.0 ק"מ. לכל דבר טוב יש סוף – גם לטיול הזה. מולנו כביש 40 שעובר על גשר מעל לערוצו של נחל חדב. השביל שובר ימינה וחוצה את הערוץ, ומטפס לכיוון הכביש. ימינה – לכיוון צפון, מעלה המישר ומצפה רמון. שמאלה – לכיוון דרום, המישר, נחל פארן, צומת ציחור ואילת.
סוף מסלול.
