טל בן יוסף, 54, נהרג אמש בהתרסקות מטוס קל בגליל העליון. בן יוסף שימש בעבר כעיתונאי רכב במגזינים 'הגה', 'דרייב' ו'רכב', כתב על מכוניות ב'וואלה' ובעיתונות יומית, והיה עורך מגזין התעופה 'עם הרוח'.

ב-2011 התראיין בן יוסף ל-ynet בעקבות התרסקות מטוס קל במודיעין ואמר "בניגוד למקובל לחשוב, מדובר באחד הענפים היותר בטוחים - אבל יכולים להיות מקרים בהם כל הנסיבות נגדך, וכמו בכל רכב מכני, פה ושם עדיין קורות תאונות".

מדיווחים ראשונים עלה כי כשל טכני במטוס גרם לתאונה. בן יוסף, טייס חובב, ניסה ככל הנראה לשוב לשדה התעופה בראש פינה לנחיתת חירום, אבל איבד גובה מהר מדי ולבסוף התנגש בקרקע. טל הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. יהי זכרו ברוך.
 

החבר'ה הטובים

אם היה לכם מזל, יצא לכם לפגוש אדם כזה. אם היה לכם הרבה מזל, יצא לכם לעבוד עם אחד מהחבר'ה הטובים. קל לזהות אותם – הם תמיד מחויכים, הם לא מנסים להוכיח שהם הכי, או שאתם פחות. הם פשוט שם כדי לעשות את מה שצריך, ליהנות תוך כדי ולעשות את זה באופן הכי חברי.

טל בן יוסף, או טב"ס כמו שקראנו לו בעולם הרכב, היה לגמרי אחד מהחבר'ה הטובים. אחד שיכולת לסמוך עליו. שהיה כיף לצאת איתו למבחנים או להשקות, ויהיה זה בשיא הקיץ במדבר או ביום גשום וקר. ואגב קר - אחד הזיכרונות שלי מטב"ס הוא מהשקה שבה היינו יחד בארה"ב בינואר. עמדנו מחוץ לטרמינל, בטמפרטורה הנושקת לאפס מהצד הלא נכון, וחיכינו להסעה, כשפתאום אני קולט בין כל הדמויות המכורבלות במעילים דמות אחת בטישרט מהוהה, שעומדת על תלולית שלג נעולה בסנדלים. "לא קר לך?!", שאלתי, והוא ענה בקלילות "דווקא נעים. אני אוהב כשקצת קריר". ממש כאילו גזרו אותו מבדיחה ישנה על מושבניקים...

לצערי דרכנו נפרדו לאורך השנים, אבל העולם שלי יהיה מקום קצת פחות יפה ועליז עכשיו שאני יודע שהוא כבר לא מסתובב בו עם החיוך התמידי שלו.
-ניצן אביבי
 

מלח הארץ

אף אחד מהעיתונאים עימם עבד לא קרא לו טל, או בן יוסף. כולם קראו לו "טב"ס", כיד הקיצור הטובה על רבים מאתנו, והוא היה עוף חריג אפילו בברנז'ה הצבעונית שלנו.

פגשתי אותו ממש כשהתחלתי לעבוד בתחום, במגזין 'הגה' בשנת 2000. הוא היה בדרך החוצה, יחד עם רוב חברי המערכת הוותיקים, שעזבו כדי להקים את מגזין 'דרייב'. חלק מאותם חברי מערכת היו עסוקים מדי בענייני העזיבה והמגזין החדש כדי להכשיר את הצעיר שהייתי – אבל טב"ס היה חם, חכם ומצחיק כלפי כמו שהיה לכולם.

אני זוכר את הסיפורים על כך שאחרי לימודי המשפטים הוא עזב סטאז' כדי לעבוד במקצוע חסר ההיגיון שלנו - פשוט כי הוא אהב כלי רכב, ואת ההשראה שהוא נתן לי ככתב צעיר.

ביליתי איתו מעט זמן, ואחרי שעזב היינו נפגשים בכל כמה חודשים בהשקת רכב חדש כלשהו - השקות אליהן הוא הקפיד ללבוש סנדלים וטי-שירט, גם כשכולם היו חנוטים בחליפות.

השמועה אמרה שבסוף הוא שם את העיתונות בצד כדי להיות גנן בגן ילדים או לגדל תרנגולות. אולי גם וגם. זה לא הפתיע אף אחד, כי הוא היה מן מושבניק כזה בנשמה, מלח הארץ, שדאג לתת את כולו עם חיוך ואהבה לכל מה שעשה.

קיוויתי לפגוש בו שוב. הוא יחסר מאוד לי ולכל מי שהכיר אותו. 
-ניצן רז
 

האיש שכולם אהבו 

טל בן יוסף, "הטב"ס" בקיצור, בשם חבריו למקצוע – שם שהלביש עליו הטל"ש (טל שביט, ז"ל) –הלך לעולמו באופן טראגי ובהפתעה גמורה. הנחמה היחידה שמצאתי בדרך בה הלך היתה שזה קרה בתוך הדבר אותו הכי אהב – כלי תעופה.

זכיתי לעבוד לצידו במערכת העיתונים 'הגה' ו'דרייב' וממש מההתחלה תפקידו לא היה ממש ברור – אבל הוא עשה הכל. ותמיד מחייך בעצמו, כשהוא מעלה חיוך על פרצוף הסובבים אותו. לא נלחץ, מארגן, דואג שהפינות תהיינה סגורות ואומן המילים; כל פאדיחה שמי מחברי המערכת עשה, בעיקר מול יבואן כזה או אחר (ועשו...) היה מגיע לנוהל "טל יסדר את זה". טלפון, קצר או ארוך, והעסק נסגר תמיד לטובה. "מה לעשות – הם מתים עלי", היתה אמירה שתמיד צחקנו בגללה, אבל היא היתה כל כך נכונה...

טל היה בחור רב כשרונות, חובב רכב מכל סוג, מהיר למידה וצנוע. טיסה תמיד היתה בנפשו והוא ריכז את התחום במגזין 'דרייב'. הוא פשוט אהב את מה שעשה, ומהר מאוד הפך ממישהו – כאמור: בעל תפקיד לא מוגדר – לאחד שעשה הכל ושאפשר היה לסמוך על חוות דעתו. הוא למד במהירות ובשקדנות כל תחום, כולל את הנהיגה המקצועית כפי שכתב רכב צריך ליישם, ומהר מאוד הפך לחבר צוות שמילתו נחשבת. מאוד. כל נושא שהופל עליו, בין אם עניינים טכניים מורכבים, בין אם ארגון מבחן גדול, בין אם כתבה על נושא הזוי שאף אחד לא הכיר – תמיד הוא הצליח "תוך כדי תנועה" ללמוד אותו היטב, להבין מה הפואנטה ולהוציא תחת ידיו בסופו של דבר כתבה ראויה. ובעברית תקנית, גם לא ברור ומובן מאליו.

טל היה חבר צוות אהוב, מעולם לא רב או הסתכסך עם איש, ועומד בהגדרה שלו את עצמו – אכן, כולם אהבו אותו. יהיה זכרו ברוך. 
-דני שטיינמן