גרוטאשטח 2016 - גרוטאות ללא גבולות - אוטו

גרוטאשטח 2016 - גרוטאות ללא גבולות

מסע הגרוטאשטח הזכיר לנו שאפשר להתאהב בכל מכונית, בכל גיל ובכל מצב

חודשים ספורים בלבד עברו מאז מסע הגרוטאות הישראלי הראשון בו השתתפתי. היה זה אירוע מהנה עד מאוד וכבר אז נדמה היה שמדובר בלהיט פוטנציאלי, אבל לא תיארתי לעצמי כמה מהר נזכה לראות מסע שכזה שוב.
חצי שנה עברה בלבד – והגרוטאשטח בפתח. גם בגרוטאשטח נוסעים בגרוטאות, אבל הפעם לא מדובר בתחרות, אלא במסע. אין כאן מקום ראשון או שני - יש כאן חוויה חברתית חזקה למדי, גם עבור אלו שאינם משתתפים. בסופו של דבר, מבטיחים המארגנים, כולם כאן יקיזו אדרנלין וייהנו מהצבע ומהאווירה הטובה - ואין כמו מסע גרוטאות בשטח בשביל ליהנות מכל אלו.

האופי והיופי
הגרוטאשטח תוכנן לנסיעה נינוחה וזורמת, עם פחות אתגרי עבירות ויותר יצירתיות, בניית צירי ניווט בשטח ולא פחות חשוב - הפקה מושקעת. עניין חשוב נוסף הוא שבגרוטאשטח ניתן סיוע לצוותים במקרה של תקלה טכנית – העזרה איננה מיידית (וטוב שכך, בשביל האתגר) והצוותים נדרשים להתמודד עם בעיות, אך בסופו של דבר, כולם מגיעים בשעה מוגדרת לנקודת הלינה – גם אם על גרר.
ההבדלים בין שני הפרויקטים מוצאים ביטוי גם בפעילויות הלוויניות (תרתי משמע) של הגרוטאשטח. כאן יש עמוד פייסבוק משגשג, עם תחרות "מלכת היופי" למכוניות המסע, בה מצביע הקהל באמצע לחצני ה"אהבתי". מעבר לכך, בין "אהבתי" אחד למשנהו, בני המשפחות והחברים יכולים לעקוב אחר מיקום הצוותים באמצעות אפליקציה בסמארטפון, הודות למערכות פוינטר שהותקנו ברכבי המסע – מדליק!

הבדל נוסף נוגע לרמת ההפקה הגבוהה – בגרוטאשטח אמנם עלות ההשתתפות לאדם גבוהה מאשר בגרוטראלי (1000 שקלים, לעומת 400 שקלים בזמנו לגרוטראלי), אבל ישנם רכבי סיוע, ערכת ציוד (חולצה, מטען USB, מגנט טלסקופי ועוד) ובעיקר – קייטרינג מעולה בבוקר ובערב (בצהריים ישנו כיבוד קל, בנקודות מוגדרות).
על מכוניות ואנשים
את כל הציוד הזה מכניסים לתוך רכבי המסע. בהגדרה, מדובר במכוניות של עד 5000 שקל, כולל ביטוח וטסט בתוקף, המהווים תנאי להשתתפות במסע. בתצורתן המקורית, שלושים ושלוש מכוניות המסע אינן מעניינות כלל ועיקר – משפחתיות בנות 17-20, אוטומטיות, במקרה הטוב עם מזגן... שום דבר מגרה. ביום יום הן שקופות עבור רובנו – מאזדה 323, מיצובישי כריזמה, דייהטסו אפלאוז וסובארו אימפרזה. הרבה סובארו אימפרזה – 14 מכוניות מתוך 33 (!) - והיו מי שהציעו להחליף את שם המסע ל"סובאראלי" ואפילו ל"סובארוביקון", למען השם!
צירוף מקרים? כנראה שלא. משתתפי הגרוטאשטח זכו לייעוץ צמוד מההפקה בנוגע לכלי הרכב המומלצים למסע – וכשאנשי ההפקה, רועי אלוני ועדי שפרן (המוכרת גם כ"כפרה"), הם גם אנשי שטח וותיקים ומוכרים בסצנת השטח המקומית – כנראה שהם יודעים על מה הם מדברים. ההוכחה הניצחת לחוסנה של האימפרזה הוא שהאימפרזה, שהשתתפה במסע הגרוטאות הקודם, עומדת להשתתף גם במסע הנוכחי.
מבט על מכוניות המסע בבוקר ההזנקה מראה כי מרבית המכוניות לא משופרות. יש פה ושם מכוניות מעט מוגבהות ופה ושם צמיגים מחוזקים – אבל נראה שהמשתתפים התמקדו בעיקר בשיפורי זיווד ופחות בשיפורים מכאניים - קצת מפתיע בהתחשב בכך שמרבית המשתתפים כן מגיעים מעולם הרכב והג'יפאות.
אבל בין כל המשתתפים ישנם כמה שהם מנוסים ממש, שהגיעו יותר מוכנים הן ברמת שיפור המכלולים והן ברמת הידע הטכני. ביניהם צדי מלר (סדנת רסטה), גיא רפאלי (פרוג'יפ), יובל שרון (אלוף הארץ בטרקטורונים), ג'וי בירן והפתעה – רז היימן והלל סגל, שבדרך כלל משתתפים במרוצי שטח "מעט" מאתגרים יותר, כמו ראלי דקאר למשל. פחות מנוסה הייתה תמר, בת השנתיים, שפיקחה על העניינים ממקום מושבה בספסל האחורי, בין מיני ציריות ושאר ירקות. זה הזמן לפתוח את ההרשמה לגרוטאשטח 2030...
אדוני השוטר, ככה קניתי
אותם ידועני-שטח אכן הגיעו עם שיפורים מעניינים; פגוש קדמי וכננת ברכב של גיא, בולמי FOX ברכב של רז והלל – ובשני המקרים מדובר באימפרזות. בעצם, כל המשתתפים שהוזכרו נהגו באימפרזות... אבל נדמה לי שהאימפרזה המשופרת ביותר הייתה זו ששירתה את רועי בגרוטראלי בזמנו – צמיגי 100% שטח של מקסיס, סט בולמי זעזועים של פדרס, קפיצי סליל משופרים (סובארו פורסטר מלפנים ו-B4 סטיישן מאחור), הגבהה של 7-8 ס"מ ובעיקר – מנוע 2.0 ליטר. כנראה שכל התוספות האלו היו עוברות בקלות את רף 5000 השקלים, אבל חלק מהאביזרים כבר משומשים מהמסע הקודם והשאר, מסתבר, זולים מאוד לקנייה – ככה שיש כאן זיכוי מחמת הספק...
תוואי הגרוטאות. בשטח
בכל אופן, הפעם רועי לא ישתמש בה – בכל זאת, עכשיו הוא מאחורי הקלעים – ולכן מי שישתמש בה הוא... אני! כלומר, הייתי יכול להשתמש בה אם הייתי בן 30 - כי זה מה שמרשה הביטוח – אבל מאחר ואני לא בן 30 אלא סתם בוגר לגילי, אאלץ לשבת בצד הנוסע. לפחות בצד השני, ליד ההגה, יישב יורמי ידין - מנהל מוסך "לנד רובר גבע" המיתולוגי, מוותיקי ענף השטח בישראל, נהג ונווט (ביחד!) בחסד עליון, מכין קפה-שחור משובח ובעיקר - איש חביב ולבבי ביותר. סלב שטח, בקיצור. אז אנחנו יחד ברכב.
המסע נמשך כשלושה ימים והוא התחיל באילת והסתיים בקיבוץ שניר – מרחק של 700 ק"מ, בשטח. התוואי היותר-מאתגר היה ביום הראשון, בדרך מנקודת הזינוק בנחל שחורת ועד חניון הלילה בצוק תמרור. יחד עם זאת, המסלול - שעבר בין השאר בנחל ברק, ציר המעיינות ונחל סדום – הציג תוואי קשה אך-לא-מדי לעבירות והנסיעה זרמה, בוודאי לאור מיומנות הנהיגה של יורמי. אהבתי מאוד את צירי הנסיעה שלנו - אין טעם במסלול מאתגר מכפי שהיה לנו, זה לא יוסיף למסע יותר אקשן, אלא רק יגרום להאטה במקרה הטוב, ולנזקים מיותרים במקרה הרע.
למרות התוואי הקשוח, כל המשתתפים סיימו בהצלחה. שתי תקלות ראויות לציון: מיכל דלק קרוע באחת המאזדות, ומענה יצירתי במיוחד בדמות מיכל פלסטיק ובתוכו משאבת הדלק, עם נשם היוצא מחוץ לרכב (!); ברכב אחר, בפולקסווגן גולף, נשבר ההילוך האחורי. בהתחלה ניסו להחליף גיר, אבל בסופו של דבר נבחר פתרון שיש לו הגיון רק בגרוטאשטח – לנסוע הביתה ולהביא, ובכן, גולף אחרת – אפילו באותו צבע.
היומיים הבאים כבר היו רגועים יותר – ככל שהתקדמנו צפונה, כך הוריקו השדות, השבילים הפכו מהודקים יותר ומאובקים פחות והמסלול נהיה זורם עוד יותר. השבילים הפתוחים הזמינו לחיצות הגונות על דוושת הגז – והחבר'ה נסעו מהר מאוד. העניין הוא שמספר התקלות גדל – אם כי בלא מעט מקרים היה מדובר רק בבולמי זעזועים קדמיים שנשברו. ייזכר במיוחד גיא מפרוג'יפ, שהשאיר אחריו אבק רוב הזמן, וכנראה המריא באיזשהו שלב (לא ידוע - אי אפשר היה לראות) - אחרת לכו תסבירו איך עפו שני הבולמים הקדמיים (!) ממקומם הטבעי...
באופן משעשע, במפגש היומי סביב המדורה, סיפר גיא שהוא הקפיץ באותו יום חבר שיביא לו בולמים חלופיים. עד כאן לגיטימי. העובדה שהחבר הגיע מקריית מוצקין לערבה, באמצע סעודת חג שני של פסח – מזכה אותו במדליה. זה שהוא הודיע לאישה, עת יצא את דלת ביתו, שהוא "כבר חוזר" – על זה כבר מגיע לו להדליק משואה.
אני, מצדי, נהניתי מאוד לאורך המסע מחברתו של יורמי. מעבר לשיחות הקולחות (על מכוניות, אלא מה) התמוגגתי מהשליטה של יורמי בהגה של האימפרזה שלנו ולא פחות חשוב – התמוגגתי מהאימפרזה עצמה. היא בנויה ומתוכננת למופת והצליחה לגהץ את פני הדרך ביעילות כזאת שלא חשנו בעייפות - גם במהירויות של 70-80 קמ"ש בשטח. עברנו (כמעט) בכל מקום שרצינו – כמובן שמדובר בהרבה טכניקת נהיגה, אבל אין ספק שהמתלים של הרכב הזה פשוט טובים. הגחון נשמר גבוה מעל לקרקע ולא התגרדנו אפילו פעם אחת - במקומות שאחרים זחלו על גחונם. אולם מעל לכל, המכונית הפגינה אמינות מופתית – עם אפס תקלות לאורך המסע. כנראה שהמוניטין המוצק - בהחלט מוצדק.
סופו של יום. בצהריים
בסופו של דבר, הגענו לקיבוץ שניר בשבת בצהריים. במגרש הכדורגל המקומי ניצבו שלושים ושלוש מכוניות גאות, שהתואר האחרון הראוי להן הוא "גרוטאות". מכוניות שמחירן מגוחך ובכל זאת העניקו לכל אחד מהבעלים שלהן חוויה לכל החיים. הן מעבר למחיר; "פרייסלס". רגע לפני ארוחת הצהריים חילקו עדי ורועי פרסים: לרכב המעוצב ביותר לפי בחירת הקהל בבית; לרכב בעל העיצוב היצירתי ביותר; לשלושה חבר'ה גדולים שנדחסו בתוך פיג'ו 205 קטנה; לחבר'ה עם הטרנזיט שעזרו לאורך כל הדרך; לחבר'ה עם טנדר האיסוזו שדבק בהם הנאחס לאורך כל המסע. כל כך הרבה כיף – ואפילו בלי "מקום ראשון" אחד.
הגרוטאשטח הייתה חוויה נהדרת – וקשה לחשוב אחרת. אמר אחד המשתתפים שהגרוטאשטח הוא חזרה לימים יפים, "חזרה למקורות, לזמנים של חברותא טובה". אני מסכים עם זה ובהחלט אפשר להגיד כי מסע הגרוטאשטח הגשים את ייעודו – מהנה, אוורירי ונינוח. ההתלהבות סביב הגרוטאשטח - לפני שיצא לדרך ואחרי שיצא לדרך - מעידה על כך שישנו קהל רב שצמא לפעילויות מסוג כזה. בהקשר הזה, מבטיחים עדי ורועי כי לגרוטאשטח מתוכנן סיבוב נוסף. אז זה הזמן לחשוב על רכב ועל חבר צוות - ולהתכונן למסע הבא, ככל הנראה באוקטובר.
בדרך חזרה הביתה, סיכם אריק אינשטיין את מחשבותיי – "תודה אנשים טובים, תודה".
מארגני המסע מבקשים להודות לנותני החסות של הגרוטאשטח:
חברת פוינטר
חברת ש. ונציה יבואנית מותג STIHL
הנפלד טכנולוגיות בע"מ
זוהרון
צמיגי בני משה ביטון עפולה
רסטה
מוסך קבוצת גבע
קייטרינג בשר נטו צ'ימיצ'ורי
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות