תרבות מוטורית: מפגש וורטרסי - אוטו

תרבות מוטורית: מפגש וורטרסי

כינוס הרכב בוורטרסי, אוסטריה, שנערך ממש בימים אלו. מביא שלל אוהדים מרחבי היבשת. בשנת 2015 גם לנו היה שם אוהד, אוהד אלגוב

היה זה בשלהי האלף הקודם, 1997, אם לדייק. הדייט הראשון שלי עם מפגשי הרכב, הפעם הראשונה בה פגשתי אנשים שמכורים לבנזין. היינו מגיעים בכל שישי בערב, פעם בחניית קניון הזהב בראשון לציון, פעם בחניית אצטדיון רמת גן, לעיתים מגוונים בחניון רידינג. דיבורים עד לשעות הקטנות של הלילה, או עד שהגיעה משטרה. מה שבא קודם. מספר השעות הבודדות האלו בכל סוף שבוע הניעו אותנו ונתנו לנו דלק להמשיך עד לסוף השבוע הבא. תרבות מוטורית במדינה האוסרת על כך.
GTI Treffen 2015
אז למה אני מספר לכם את זה? עכשיו, כמעט עשרים שנה אחרי, כשאת ראשי מפארות לא מעט שערות לבנות, הציעו לי ללכת ולסקר את מפגש הרכב הגדול באירופה. יופי, עכשיו נזכרו. מפגש הרכב בוורטרסי, אוסטריה, מתמקד בעיקר בתוצרת קונצרן פולקסווגן. מכל אירופה מגיעים חובבי הקונצרן בכדי לחלוק את האהבה לרכב, מפיחים חיים בעיירה הציורית והשקטה. השנה זו הפעם ה–34 ל'מפגש אוהדי גולף GTI' או בשמו הנוצרי: GTI Treffen 2015. מפגש זה כבר מזמן אינו מתמקד רק בגולף GTI, אלא בתוצרת הקונצרן כולו על שלל דגמיו. מפגש וורטרסי הפך לשם דבר בקרב חובבי רכב בעולם, ולכן אין זה פלא שקונצרן פולקסווגן החל "להתעלק" עליו בשנים האחרונות, להציג שם את מיטב תוצרתו ואף להכין דגמי קונספט חדשים במיוחד לאירוע. הקונצרן מבין את חשיבות החיבור בין חובבי הרכב ובין מכירות.

טרנספורטר כמו שהיה לסבא שלכם - רק עם 530 כ"ס...
הטיסה יוצאת בשש בבוקר, זה אומר להתעורר בשתיים לפנות בוקר. קשים חייו של עיתונאי. רכבת היישר לתחנת האוטובוסים המעופפים, ולאחר שעות בודדות אנו נמצאים בצינור מעופף בדרך לטרמינל המבודד במינכן. הגרמנים עוד לא התאוששו מאירועי 1972. טרמפ קצר ואנו מגיעים למתחם שחנייתו צבעונית להחריד, שלל מכוניות חדשות מבית פולקסווגן–אודי ורק תבחר באיזו אתה רוצה לנהוג ארבע שעות למלון הנמצא על גדות אגם וורטרסי. אני מצדי ניסיתי להשלים שעות שינה באיזו TT מאובזרת. לא נרדמתי, צפוף ב–TT. וכך נאלצתי לקנא בכל הירוק הזה עם הפסגות המושלגות.
מקסימום נחתור במעגלים
למחרת בבוקר, אנחנו העיתונאים, התבקשנו לעלות על סירת מנוע מהירה, הטרמפ שלנו למפגש עצמו. תענוג. שירותי הצבאי דאג לי לפריקות כתף חוזרות ונשנות, כאלה שלא ממש מאפשרות לי לחתור ביד ימין, אבל לא זה מה שיעצור אותי מלהגיע עם סירה שכזו. מקסימום אם אפול, אשחה במעגלים עד שיצילו אותי.
נהג מונית המים נותן בגז והרוח חודרת אל בין שערות ראשנו. אנחנו מחייכים, בעיקר מלראות עיתונאי אחד מארץ נכר שפאתו תכף מאבדת אחיזה עם קרקפתו. לחשוב שכל זה כמעט ולא קרה. תחזית מזג האוויר דיווחה על גשם. אבל כנראה שאלוהי הרכב דאג להיטיב עם מעריציו ודאג לשמש נעימה, כזו שמלטפת לך את העורף ועושה לך נעים בצוואר. אני לא יודע מה היה קורה אילו גשם היה שוטף את רחובות העיירה.

לא מפחד לשחות במעגלים - אוהד נהנה במונית המים
מלווים בריבית וילדה בלמבורגיני
מונית המים חונה ברציף, ואנו יורדים ממנה אל ים צבעוני המורכב מאלפי מכוניות בסגנון אישי, ומוזיקה מקפיצה. איזה כיף. הפנינג מוטורי לתפארת. מכוניות זקנות לצד צעירות ואף אחת אינה דומה לזו שלצדה. רובן מונמכות עם חישוקים רחבים, חלקן עם צביעה מיוחדת, ומי שמאכלסים אותן משלל המינים, הגזעים והגילאים. כך רבצו להם בחורים ובחורות, מבוגרים ומבוגרות, רסטות ליד "מלווים בריבית" בסגנון ביבי. הכל מהכל. האהבה לרכב אינה מוגבלת, כך מסתבר, בגיל, דת או גזע; היא נמצאת בכל מקום. וכאן היא מתפוצצת החוצה, פעם בשנה, אי שם באגם וורטרסי באוסטריה.
כך שכנו להן אודי S4 עם טיפוסים מוחצנים לצד גולף GTI דור שלישי מאוכלסות סבא–סבתא. בחורות בפולקסווגן פייטון שחורה ומונמכת לצד צעיר בפולקסווגן חיפושית חלודה לתפארת, מעשה ידיו להתפאר. מאות מכוניות בכל כביש צדדי בעיירה, חלקן בנסיעה, חלקן על המדרכה. זוג הורים מחנך את הבת, היא נמצאת בתוך למבורגיני חשמלית קטנטנה, ביד אחת אוחזת בהגה, ביד השנייה אוחזת בלחמנייה. היא עדיין לא בת שלוש, אבל היא כבר אכלה אותה - היא לא תוכל להיפרד מעולם הרכב. בשבילה לעשות קניות בעתיד, יהיה רק תירוץ להיכנס למכונית ולנהוג עוד קצת. בינתיים, היא מקבלת מחיאות כפיים מהעוברים והשבים.
על מופעי שליטה ואינסטלטורים
ככל שחולפות השעות, המפגש רק גדל. תנועת המכוניות הופכת לפקק עצום. פקק של מכוניות צבעוניות; פקק של חובבי רכב שרק מחייכים; בלי צופרים; בלי עצבים. משתפים פעולה עם המצלמה, משתפים פעולה עם הולכי הרגל. מסביב עשרות דוכנים, חלקן מציעים חישוקים מיוחדים, חלקם מציעים אביזרי קוסמטיקה, שיפורים או מדבקות עם אמירה כזו או אחרת. נחמד כאן בוורטרסי, צריך רק לחייך, זה לא עולה כלום - לא החיוך ולא הכניסה. רק הבירה הצוננת.
ברחבה גדולה, יש תצוגות שליטה - באופנועים, טרקטורון, באגי, קארטינג משודרג במנוע ב.מ.וו, מכוניות מרוץ ואפילו במשאית. הקהל באקסטזה. אין פלא, הוא מעורב בהכל, האופנוענים עוברים ליד הגדר ומחלקים ‘כיפים' לכולם, אל המשאית עולות מן הקהל נערות חן עם ג'ינס נמוך גזרה לתשואות קהל הצעירים, שמפגינים את העדפתם לאינסטלטורים מסוג נשי. המשאית מבצעת דריפטים והנערות המאושרות מנופפות מהספסל האחורי בקבינה. יש אפילו פעלולן זעיר, הוא כבן ארבע להערכתי, מבצע ‘פעלולים' על טרקטורון הנע באטיות מחרידה. זה לא ממש מרשים, אבל הקהל נמס ממנו. זה כל כך חמוד, והפעלולן הזה כל כך רציני.
עומר אדם, בגרמנית
בזמן ההפסקה, באחת לערך, פולקסווגן מציגה את ההפתעות שלה לאירוע. גולף GTE ודגם קונספט עתידני. הקהל מצטופף לראות. סבסטיאן אוג'יה, אלוף ה–WRC, מספר על דגם הקונספט וכולם מקשיבים. מכבדים אותו, מכבדים את הסובבים. בסיום פולקסווגן דאגה להופעה קצרצרה של כוכב מקומי. הרגיש קצת כמו הופעה של עומר אדם, קליט אבל התוכן לא ממש מובן.
באודי הציגו את דגם הקונספט ‘TT קלאבספורט', עם צינור גדישה בקוטר של צינור ביוב, כמו במכוניות משופרות. אליה הצטרפה ה–R8 החדשה והפינאלה הגיעה בדמות R8 שהשתתפה במרוץ הלה–מאן. עמדה בצד, מסביבה חבל, נטולת שומר. אנשי סקודה דאגו לדוגמניות יפהפיות, עוטות משקפי טייסים, בכדי למשוך אל הדוכן את שלל הצעירים, קהל הקונים הפוטנציאלים. וזה מצליח. בסיאט דאגו להרבה יותר דוגמניות, עם חיוך גדול יותר מהבד שכיסה את גופן, שהדגימו צעדי ריקוד עדכניים, מזכירות לי כמה אני זקן, גורמות לי להתגעגע לימים בהם היינו רוקדים לצלילי ‘אייס אוף בייס'.
שמנים ונהנים
לא רק היצרן, גם סדנאות רכב גדולות הגיעו. חלקן דאגו למשוך את הקהל בצורה פרובוקטיבית. האחת עם טנדר אמריקאי באדום בוהק, שליחך את האספלט, אחרת עם נערות שאת גופן עיטרו ציורי גוף ותו לא. פמניזם? לא שמעו על זה כאן; כולם מחייכים, גם הנערות בין הצופות. גוף האדם הוא דבר יפה, כך גם גוף המכונה. והרבה מכונות כאלה היו פזורות, ואף אחת אינה דומה לחברתה. הרגליים כאבו מרוב שוטטות, כך גם פרק האצבע שלחצה על הדק המצלמה. הלחיים כאבו מרוב חיוכים, הסדרנים קיבלו כאב ראש מכמות המכוניות. אפילו השוטרים חייכו והצטלמו עם כל מי שרק רצה. אושר. הפנינג. חוויה. בחינם.

"טנדר אמריקאי באדום בוהק, שליחך את האספלט"
היינו עייפים. ברצינות. לא רק בגלל עודף המשקל שרגלינו היו צריכים לסחוב, תוצאה של אוכל ישראלי ומשטר אימוני ספורט לקוי; היינו עייפים כי באמת, שבע שעות של אקסטזה, של ריכוז מתמיד שמא נפספס משהו, זה מעייף.
מלהיב כמו חייו של נזיר
אבל משהו צבט את הלב; הידיעה שאצלנו, בארץ המובטחת, ארץ זבת חלב ודבש, זה לא יכול לקרות. אצלנו חובבי רכב נתפסים כעבריינים. שם אתה יכול לעשות ככל העולה על רוחך - להנמיך את המרכב, להגדיל בלמים, לשחק ולהוסיף. כל עוד זה לא פוגע בבטיחות, תיהנה. אצלנו כל אחד המשנה את צנרת הפליטה מקוטלג כפושע, מינימום שודד זקנות. ודווקא בגלל זה, נחמד היה לראות שם נציג ישראלי שעזב הכל וטס אל האגם המופלא רק בכדי לספוג מעט תרבות מוטורית. יחיאל שמו, בארץ יש לו פולקסווגן גולף R עם בלמים עצומים של טוארג. הוא סחב לשם את חברתו, ולפי דבריו נמצאים שם עוד כמה חברים. מי אמר שאין צדיקים בסדום?
ארוחת ערב, ובמקום לישון, אני שומע שיש מפגש לילי של החבר'ה מהתערוכה בתחנת דלק באזור. "לישון זה לחלשים" אני ממלמל לעצמי בעוד אני צועד לשם בחושך, תחת טפטוף מעצבן. תאמינו או לא, זה נראה ממש כמו אצלנו, מכוניות פזורות ברחבת התחנה, עשרות בפנים ועוד עשרות בחוץ. על הכביש חיכו המעריצים (וגם לא מעט מעריצות), חמושים בכיסאות ים מתקפלים ובגרעינים. המשטרה לא הגיעה לפזר. היא נעמדה בהמשך ועצרה אך ורק את מי שהתפרע. הגיוני. אף אחד לא הרגיש נרדף. אבל אף אחד גם לא הזהיר את בעלי המכוניות שיצאו מהתחנה. כך, בכל פעם שמישהו האיץ בברוטאליות, הוא נעצר. ב.מ.וו סדרה 3 יצאה בהיגוי יתר קל, ונעצרה לקול מחיאות הכפיים של הצופים. הם לא טרחו לעדכן את הבחור, אולי כי הוא חמוש במכונית מהתוצרת הלא נכונה. ילד חמוש באופניים עבר בכביש ומיד קיבל מחיאות כפיים מכל הסובבים. לא בטוח שהוא הבין אפילו למה. אבל הילד הזה, שחייו כנראה מלהיבים כמו חייו של נזיר במנזר שתקנים, כל כך נהנה מתשומת הלב עד שעבר בכביש שוב ושוב. מותח את דקות התהילה שלו כמה שרק אפשר.
עולם מושלם
ארבע בבוקר, השכמה. קשים חייו של עיתונאי. מקלחת ויוצאים החוצה, למכוניות, לשדה התעופה. למוד ניסיון, בחרתי הפעם מכונית מרווחת. סטיישן. אודי RS6. מה אגיד לכם, שוב לא הצלחתי להירדם, אבל לפחות קנאת הנופים חלפה במהירות.
במטוס חשבתי לא מעט על התרבות המוטורית בעולם, לעומת זאת הלא נמצאת בארץ. המצחיק הוא שברבות השנים הפכו לא מעט ממשתתפי המפגשים בארץ לכאלה שמקור פרנסתם בעולם הרכב. בספירה זריזה אני סופר מעל לעשר סדנאות, כעשרה עיתונאים, ולא מעט המאכלסים את אולמות המכירה של יבואן כזה או אחר. קטע כזה, הממסד והמשטרה ששמו אותנו למטרה, את חובבי הרכב שהגיעו למפגשים, פתאום מקבלים אותנו ככאלה שמשפיעים על התחום.
בעולם מושלם הייתה מדינתו מכירה בציבור חובבי הרכב; בעולם מושלם מערכת פליטה משודרגת לא הייתה גורמת למשטרנו לרדוף אותך כאילו היית לפחות היית פצצה מתקתקת; בעולם מושלם הייתי בגובה מטר תשעים, בלונדיני עם עיניים כחולות.

רכב ההסעות - אודי RS6. קשים חייו של עיתונאי

     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות