MV אגוסטה טוריסימו וולוצ'ה (מבחן דרכים) - עתיד מבטיח - אוטו

MV אגוסטה טוריסימו וולוצ'ה (מבחן דרכים) - עתיד מבטיח

האופנוע הכי לא קיצוני בהיסטוריה של MV, הוא כנראה האופנוע הכי חשוב שלה היום. קושמרו החליט לרדת לעומקו של עניין

”הטוריסמו וולוצ'ה הוא האתגר הנועז ביותר בהיסטוריה של אמ.וי. אוגוסטה".

זה מה שאמר נשיא החברה ג'ובאני קסטיליוני.

וזה מוזר.

משום שמדובר בחברה שיש לה היסטוריה מפוארת של 3000 זכיות במירוצים שונים; זה מפתיע בגלל שזה אחד המותגים האקזוטיים בעולם האופנועים שזכה ב–63 אליפויות בקטגוריות שונות; זו אמירה יוצאת דופן משום שלא מדובר באיזה דגם של אופנוע ספורט קיצוני אלא בכלי ספורט–טורינג–אדוונצ'ר להמונים,

כלומר, עד כמה שאפשר להשתמש במילה "המוני" בהקשר של חברה שמייצרת בסך הכל כ–10,000 אופנועים בשנה.

אז למה דווקא אופנוע "פשוט" מוגדר כנועז?

קסטיליוני ג'וניור, הבוס האיטלקי הצעיר בן ה–34, הוא בן לשושלת מפוארת בעולם האופנועים. סבו ג'ובאני, שעל שמו הוא נקרא, ייסד את קג'יבה שנקראה על שם המשפחה (Cאסטיליוני Gובאני Vארזה), ואביו, קלאודיו קסטיוליוני, הפך לאגדת אופנועים בעצמו אחרי שהמציא מחדש את דוקאטי בשנות בשמונים, קנה את הוסקוורנה ומכר אותה לב.מ.וו, וכמובן בגלל MV. הוא קנה את המותג המת MV ב–1991 והחזיר אותו לחיים, מכר אותו לפרוטון המלאזית בשבעים מיליון דולר - וקנה אותו מהם בחזרה שנה אחר כך תמורת דולר אחד, מכר אותו להארלי דיווידסון - וקנה אותו שוב... בסך הכל הוא קנה את החברה שלוש פעמים(!) במשך עשרים שנה.
האופנוע הנועז ביותר של MV אגוסטה

חודשים ספורים אחרי הקנייה האחרונה הוא הלך לְעולם שכולו שמן מנועים טוב. אחרי מות, הבן שלו ג'ובאני, זה מהשורות למעלה, קיבל את השליטה על החברה.

ג'ובאני הצעיר מכר רבע ממניות החברה למרצדס ובעיקר החזיר את החברה למסלולי המרוצים - לסופר–בייק ולסופר–ספורט כשבזה האחרון הצליחה MV לזכות בעונת 2014 במקום השני מול כל המפלצות היפניות עם ארבעת הצילינדרים. הוא גם הגדיל את מספר הדגמים של החברה משניים לחמישה–עשר. אז מדוע דווקא האופנוע הזה, הטוריסמו, שאמור להיות רגוע, הוא הנועז מכולם?

נו. בואו ניסע כבר.

החבר על ה–1200GS פוגש אותי בצומת לקראת הרכיבה הארוכה לאילת. הוא מסתכל על האיטלקי האדום בהתנשאות גרמנית ושואל "יש את זה גם לְבָּנים"?

אכן, הוולוצ'ה הוא כלי יפה ומעוצב, אולי יפה מדי. מסתבר שיש כאלו שיכולים לחשוב שיש דבר כזה. מאידך, אפילו באתר הרשמי של הדגם באינטרנט, המילה "עיצוב" מופיעה לפני דברים פעוטים כמו "שלדה", "מנוע", ו"מתלים". יש לו צבע אדום פרארי לוהט, חיטובים וקימורים, אתתים חבויים במראות, פנסים מחודדים ומפלט משולש שנראה כאילו נגזר מעוגב כנסיה. אפילו ארגזי הצד נראים כמו מזוודות של גוצ'י. הטוריסמו לא מתבייש להיות יפה, בדיוק כמו גבר איטלקי שהולך עם חולצה ורודה מתחת לג'קט המחויט בלי לחשוש לגבריות שלו.

שלושה צילינדרים יש לבחור הזה, מחווה לדגמי הטריפל של היצרן ששלטו בזירת הגרנד–פרי בשנות השישים ותחילת השבעים. המנוע המשולש הזה, החדש, החל את חייו ב–2012 והוצב כבר במספר דגמים, אבל כאן הופחת כוחו מ–140 ל–110 סוסים, הספק נאה גם כן, כדי לעשותו ידידותי ונעים יותר לבריות. התצורה הזו הופכת לאופנתית לאחרונה, כשגם ימאהה הגדולה מצטרפת ל–MV וטריומף הקטנות. מנוע זה אמור לוותר על החסרונות ולאסוף רק את היתרונות ממנועי ה–4 וה–2 צילינדרים: עוד מומנט ועוד סוסים ופחות גודל.
שלושה צילינדרים יש ל-MV הזה
ואכן המנוע הזה, יחד עם שלדת הצינורות היפיפייה שנתמכת בלוחות אלומיניום, הופכים את הכלי לצר מאוד, כזה שאתה יכול - באופן אירוטי משהו (ואולי זה רק הראש שלי) - לחבוק עם ירכייך. הוולצ'ה עושה עוד משהו שאופנועים בקטגוריה שלו כמעט שכחו לעשות. הוא קל משקל. 191 קילוגרמים יבשים מזכירים לי עד כמה התגעגעתי לכלי שאפשר לגרור אותו לאחור בקלות או סתם להניח רגל על הרצפה בלי לחשוש מתופעות של אוביסיטי (השמנת יתר).

הגענו לכביש שש.

האופנוע הצנום הזה יודע לנסוע מהר ובנוחות.

זה אמנם לא ברמה של ה–GS הכבד שמאחורי, אבל אפשר לשייט עליו במהירות גבוהה: יש מיגון רוח בעל שני מצבים שיסיט ממך את הרוח כל עוד אתה בגובה הנכון - כלומר לא גבוה מדי; וויברוץ המנוע סמלי והמושב נוח ומרפד את ישבנך מכל עבר, נועל אותו אליו. מאידך, לוח המחוונים מצליח להרגיז. מדי המהירות והסל"ד בהירים וקריאים, אבל הלוח לא מציג בפניך כמה קילומטרים נותרו לתידלוק הבא והוא עמוס מידי בפרטים - מציג כדי להכעיס פונקציות שקיימות רק בדגם היקר יותר, כמו מתלים אלקטרונים וחימום ידיות. בנוסף, כמה מהספרות כתובות בפונט קטן מידי, בעיקר אלו שמראות את השעה. קצת מוזר ליפול דווקא בפרט כזה באופנוע שאמור להיות השימושי ביותר ש–MV ייצרו מעולם.

הכעס על הפספוס נשכח מהר מאוד כשהכביש נהיה מפותל. השורשים הספורטיבים של ה–MV מזדקרים להם ומהמילים "טוריסמו" ו"וול'צה" (מהיר באיטלקית) נשארת רק זו האחרונה. האופנוע שש אלי השכבות, הרוכב שולף ברכיים הצידה ומתחיל לחשוב שהוא על אופנוע ספורט של ממש. המצמד המחליק בהורדות (כדי למנוע נעילת גלגל) והעברת הילוכים מעלה בלי מצמד עובדים ביעילות מרגשת (הורדת הילוך בלי מצמד פחות נעימה), והמנוע המשולש מרגיש ונשמע אחר: מלא שמחת חיים, תאב לסל"ד, מבקש להשתעשע. אלו יחד עם הקלילות והגודל הזעיר יחסית של האופנוע גורמים לך לזרוק אותו מצד אל צד, מעשה אהבים שגורם לך - להפליק אותו, להקליץ', לשמפרל, וגם לקרטץ' אותו. מילים טיפשיות וחסרות משמעות שאתה ממציא לך באושר בקסדה, רגעים שמזכירים לך שוב כמה אופנוע טוב יכול להיות, נו, טוב.
יצירה מרשימה

יותר מאלף קילומטרים כיסינו שנינו בסופשבוע ארוך אחד. פיתולים, אוטסוטרדה, פקקים. הטוריסמו, היצירה הראשונה של MV בעידן מרצדס, הרשימה גם מבחינת עמידות חומרים והרכבה. זה אופנוע שמתווה דרך לעתיד של החברה האיטלקית הקטנה הזו, שמצהירה איתו שהיא מתכוונת להיכנס בשנים הקרובות למגרש של הגדולים. רק עם אופנוע כזה, ספורט–טורינג–אדוונצ'ר, אופנוע כביכול "המוני", אפשר לעשות את זה.

לכן, כמו שאמר קסטיליוני, זה אופנוע חשוב כל כך.

ונועז.

היסטוריה

הרוזן ג'יובאני אוגוסטה ייסד ב-1907 את חברת אוגוסטה לייצור מטוסי קרב ששימשו את איטליה במלחמת העולם הראשונה. הטענה גורסת שהוא גם זה שהמציא את המצנח שמסייע למטוסים כבדים לנחות במסלולים קצרים. עשרים שנה אחר כך, עם מותו של אוגוסטה ואחרי קריסת המפעל, החליטו אלמנתו ג'וזפינה ובנו דומניקו, להסב את המפעל לייצור מנוע לאופנועים שיהיה זול לייצור - צילינדר אחד, שתי פעימות בנפח 98 סמ"ק, שני הילוכים. אז הגיעה מלחמת העולם השניה ואזור המפעל נכבש בידי הגרמנים. אחרי שהמלחמה הסתיימה החליט דומניקו להקים חברה חדשה שתתמקד באופנועים של ממש - ולמילה אוגוסטה הוא הוסיף את האותיות MV, מכניקה ווג'רה,על שם הכפר הקטן שבצפון מערב איטליה. בסתיו 1945, ה–MV הראשון הוצג לציבור – ה–"98". הכוונה היתה לקרוא לו "ווספה 98", אבל איטלקי אחר כבר הספיק לחשוב על השם הזה קודם וכך פוספסה לה תהילת העולם, כשהווספה, צרעה באיטלקית - הלכה לעקוץ בפיאגו. האופנוע התחיל להיות משווק שנה לאחר מכן, ומיד החל להתחרות במירוצי סיבולת, כשב–MV זוכרים מרוץ אחד בנובמבר 1946 במונזה שבו כל שלושת המקומות בפודיום היו שייכים ל–98.
שיא תהילתה של החברה היה בשנים 1956-1974, שבהם שמות מפוארים כגון ג'ון סארטרס, מייק היילווד וג'יאקומו אגוסטיני, זכו שוב ושוב באליפויות במירוצי ה–GP - 270 ניצחונות, 38 אליפויות עולם לרוכבים, 37 ליצרנים.

     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות