מהרגע שדובר על כתיבת טור ל'אוטו' התחלתי להתחבט מה לכתוב. אני מאמין שהקורא רוצה לקרוא משהו שונה, לכן רעיונות כמו כתיבה על נהיגה נכונה, שיטות בנהיגת מירוצים ועוד דברים שאני מלמד כבר עשרות שנים נראו לי פשוט לא נכונים.
לפני יומיים הבנתי מה אני רוצה לכתוב; אכתוב על מה שעברתי בחיים, בזמן שהתחריתי, בזמן שנלחמתי על מימוש החלום שלי, בזמן שבניתי את מי שאני היום, בזמן ש... נולדתי מחדש.
רוב האנשים רואים אלוף במרוצים, או בכל ספורט אחר, כמישהו מוכשר במקצועו, שמתאמן כראוי ומנצח ברגעי האמת. זה מה שגם אני חשבתי כשהחלטתי ללכת ולהגשים את החלום שלי ולהתחרות במרוצי מכוניות, אבל אז הסתבר שהמציאות קצת יותר מורכבת מהחלום. מהרגע שהגעתי לצרפת, שם בחרתי להתחיל את הקריירה שלי, ההתנסות הייתה הרבה יותר קשה ממה שתיארתי לי.
כמות הכשלים והנפילות שלי במהלך השנים רבה מספור. הפעמים שבכיתי, הייאוש, הבדידות, חוסר האונים – כל כך הרבה פעמים נתקלתי בדברים שלא ידעתי איך אתגבר עליהם.
אז החלטתי לספר לכם על "מאחורי הקלעים של נהג מירוצים".
צילום: מנהל מירוץ ראלי ראשון, נובמבר 1990, דרום צרפת. באימונים למירוץ אני נעזר בנווט ששידכו לי, אריק, והמכונית בה אני מתאמן היא זו שאנהג בה במירוץ עצמו. ב-Group N, הקטגוריה בה אני מתחרה, המכונית אמורה להיות דומה לזו המקורית, כפי שהיא יוצאת מהחנות. אני, טירון שכמוני, משוכנע שאוכל להתאמן ולהתחרות באותה המכונית. וההבדלים אינם פשוטים. באימונים, הנעשים בכביש הציבורי, חובה להשתמש במפלט מקורי ובצמיגים תקניים.
לצורך האימונים משיג הנווט שלי את הרשימות, NOTES, של אחד המתחרים הוותיקים, שמכיר היטב את האזור ואת המירוץ. אני, שחצן שכמוני, משוכנע שאני הנהג הטוב ביותר בעולם, ובמהלך האימונים "משדרג" את הרשימות כך שהמהירות בסיבובים תהייה גבוהה יותר. האימונים מדליקים אותי ואני נוסע, מהר, בכבישים ההרריים הצרים ו... הפתוחים לקהל. אני ממש לא שם לב שאני מסכן את עצמי ואחרים. כל פעם שנוצר מצב של "כמעט תאונה" עם משתמשי דרך אחרים, אני מרוצה מעצמי על שהצלחתי להתחמק ולשלוט ברכב. שחצן כבר אמרתי?
יום ראשון בערב, לאחר סוף שבוע של אימונים ארוכים, אנחנו אוכלים ארוחת ערב אצל הורי הנווט שלי, שגרים ממש לרגלי אחד ממקטעי המירוץ (סטייג' בלשון מקצועית). לפני החזרה לעיר, לשינה, אנחנו מחליטים לעשות עוד מעבר אחד אחרון בסטייג' הקרוב לבית הוריו. לחות גבוהה וערפל די כבד מקבלים את פני בנהיגת לילה. משימה מעניינת.
אני בטוח בעצמי וטס לי בכבישים ההרריים, משוכנע שאני הנהג הטוב בעולם וכולי אופטימיות, לא מאוד זהירה. בפנייה אחת שמאלה הרכב עולה על משטח רטוב המלא בעלי עצים שנשרו בסתיו ואלה מתובלים בתוספת חצץ – ואני מאבד שליטה. המכונית מחליקה לרוחב הכביש, אני מנסה להחזיר את השליטה לידיי, נראה לי שאני בעניינים – ואז מגיע החלק האחורי של המכונית להר. המכונית פוגעת בו, מנתרת לכיוון השני, נתקלת באבן גדולה ו... מתהפכת.
ואז, כאשר המכונית על הגג, היא מתחילה להחליק לכיוון התהום, פחד! ואז הכל נעצר.
אני יושב, עקוד במושב המרוצים, קשור אליו בשש רצועות בטיחות (קצת כמו במושב תינוק), ודי בהלם. המשחק שלי הסתיים מוקדם מדי, על הגג ומאוד, אבל מאוד, קרוב לתהום. לצדי אריק הנווט, נאנק מכאב, מכיוון שנתפסה לו האצבע באיזו פינה. אבל נראה שזה כל הנזק שנגרם לנו. הנזק למכונית גדול יותר; קוראים לזה "טוטאל לוס".
אנחנו יוצאים מהמכונית: הרים, דרום צרפת, לילה, אמצע שומקום. אני מחכה בעוד אריק הולך להזעיק עזרה, יש לי הרבה זמן לחשוב על השטויות שעשיתי, על המחיר ששילמתי – ועל זה שהייתי עלול לשלם. הלילה מסתיים מאוחר מאוד, ולאחר גרירת המכונית אנחנו מגיעים לדירתו של אריק והולכים לישון. נראה שהמרוץ הראשון שלי נגמר לפני שהתחיל.
מחשב מסלול מחדשבבוקר המחרת יוצא אריק לעבודה וברור שהוא מצפה לחזור לבית שאני לא נמצא בו. אני יושב בבית קפה, חושב על מר גורלי ושואל את עצמי "מה עושים? האם בזה תיגמר הקריירה שעוד לא התחילה ועוד באופן כזה?"
אני מבחין בדוכן עיתונים סמוך בירחון המוקדש לספורט מוטורי, קונה לי אחד ומעלעל בו, מגיע למודעות למכירת רכבי מירוץ משומשים ונתקל במודעה שמספרת לי שניתן לשכור מכונית מירוץ בדיוק באותה קטגוריה שלי. אני מצלצל לחברת ההשכרה, מקבל פרטים על מחירים ותנאי ההשכרה, והכל בצרפתית עילגת, מבין חצי ממה שאומרים לי. אבל דבר אחד אני מבין מצוין: אני לא הולך לוותר על השתתפות במרוץ!
כשאריק חוזר הביתה ומופתע לראות אותי שם, אני מסביר לו בהתרגשות שהחלטתי לשכור מכונית מירוץ ולהתחרות. הוא מאוד סקפטי, האמת שהוא התקרר לגמרי בעקבות התאונה ולא ממש סומך עלי. אבל אני לא מוותר ומלהיב אותו.
אנחנו נכנסים חזרה לאימוני הכרת מסלול, הפעם במכונית שכורה (רגילה לחלוטין), עכשיו אני משנמך את הרשימות, הבנתי את מקומי ואני עובד ברצינות להכרת המסלול שהוא, כבר למדתי, גם מאוד קשה: הררי, כבישים צרים, ה מ ו ן עלים רטובים בפניות, תהומות פעורים לצדי הכביש. פחד.
יום לפני המירוץ עלינו לעבור בדיקות טכניות, המכונית השכורה מגיעה על נגרר, עוברת בהצלחה את הבדיקה וגם אנחנו, עם הצגת רשיון מרוצים בתוקף.
מרוץ ראשוןלמחרת מתחיל המרוץ הראשון בחיי.
שלכם, ראם
