הרומנטיקן / מדור חניית החלומות - אוטו

הרומנטיקן / מדור חניית החלומות

ארי וילר, חובב רכב מושבע ורומנטיקן ללא תקנה, מחפש מישהי להזדקן איתה

ברוכים הבאים למדור חניית החלומות. הכללים פשוטים – לחולם הנבחר יש תקציב של 400,000 ש"ח אותו הוא צריך להוציא על מכוניות – ואך ורק על מכוניות. בלי לשמור כסף לתחזוקה, בלי לשים בצד קצת כסף לשיפוץ של המקלחת. התנאי היחיד – המכונית מוצעת למכירה, בארץ, בזמן כתיבת המדור. אם כחדשה ואם כמשומשת (משמע – מופיעה בלוחות המכירה).


אין מאושר ממני בעולם" חשבתי לעצמי בדרכי הביתה, מחזיק את הרשיון הטרי ביד. יודע שהיא שם, בחניה הביתית, מחכה רק לי. הנעה אחורית, צמיגים רחבים, מנוע מרכזי, צבועה בצבע בורדו עמוק... היא אכן עמדה שם, מחכה להתחיל יחד איתי את הסטאז', אחרי 17 שנה של לימודים תיאורטיים. אין ספק, מחלת הגה היא עניין מולד...

2438 סמ"ק ו-138 כ"ס היו לה, לטויוטה פריויה 95' של ההורים. "מי המופרע שיוצא להחלקת כח סביב כיכר עם מיניוואן שמנמן וגמלוני?!" תהו בוודאי העוברים והשבים, אבל שילוב של מתלה אחורי נפרד, מרכז כובד נמוך בזכות מנוע מרכזי שטוח, מומנט זמין בסל"ד נמוך יחסית ומרכב ארוך, הפכו אותה לשותפה המושלמת לתקופת ההכשרה המעשית. אותם עקרונות רק לאט, נשלט, בטוח ועם פוטנציאל סיכון קטן...
טויוטה פריוויה

באחת מן הפעמים, בעודי משתעשע על מגרש עפר שומם, מעיף אחורה ענני אבק, הבטחתי לעצמי שאם יום אחד יהיה לי איזה הון קטן ומיותר, אקנה לי אחת ואהפוך אותה לבאגי... (המערכת מבקשת להזכיר כי אנחנו לא אחראים לתוכן הטור הזה...)

15 אלף שקלים יספיקו לקניית פריוויה מסוף שנות ה-90'. עוד כ-35 אלף ישמשו להתקנת מיגון גחון הכרחי, שידרוג ורענון מערכת המתלים, התקנת מושבי מירוץ והפשטת הרכב מכל מיני שטויות עשויות פח, בד ושאר ירקות.

75 אלף שקלים מהסכום הנותר יעזרו לשכן בצל חנייתי סובארו פורסטר ידנית אטמוספרית, יבול 2008 – עוד לפני שהשמינה ונהרסה. יש משהו נהדר בנהיגת שבילים מהירה, שמאפשרת לנהג ליישם את עקרונות הנהיגה המתקדמת ולהתאמן עליהם על גבולות האחיזה במהירויות שפויות ובלי מסלול מהוקצע, וזה עוד לפני שדיברנו על האבק המתעופף שמשדרג את האווירה.
סובארו פורסטר
אם היה לי קצת יותר זמן, הייתי מחפש פורסטר מוגדשת, עדיין ידנית כמובן, שהיתה גורעת מהיתרה עוד כמה רבבות. הניסיון שלי (פוקוס האצ'בק ידנית) מלמד שבהחלט כדאי לחכות קצת כדי לזכות באקזמפלר נדיר. אבל העורך לוחץ...

"יש צחוקים ויש תאכל'ס". הגיע הזמן לעיקר, מכונית כביש אמיתית. לטובת העניין מוקצים כ-220 אלף מהחשבון הדמיוני שלי, סכום שלא ממש מספיק להגשמת חלום הניסאן GT-R. במקום, אאלץ "להתפשר" על פורשה 911 קאררה ידנית, שנת 2006, שאמורה לספק חווית נהיגה שעד כה יכולתי רק לחלום עליה. אמנם לפי מחירון יד2 היא שווה "רק" כ-180 אלף שקלים, אך על פי מחירון ה"אני הבעלים של היחידה בארץ בערך ויכול לתקוע איזה מחיר שבא לי" היא עולה קצת יותר. אחרי מחשבה מהירה, אספוג זאת.

יש לי חיבה מיוחדת למכוניות ישנות. יש להן אישיות, צריך להכיר אותן, כל אחת ואחת בפני עצמה. הדור ההוא, הנכחד, סיפק חיבור בלתי אמצעי לכביש ולדרך, חיבור בריא ומאוזן בין אדם למכונה, בניגוד גמור למריבה המודרנית בין הנהג לאלקטרוניקה על תחומי אחריות וחלוקת עבודה. במובנים מסוימים צריך להיות יותר "נהג" כדי להזיז מהר את האונו 94' שהייתה לי, מאשר כל מיני מפלצות כח מודרניות. שארית התקציב, 30 אלף שקל, מספיקה לקניה של פיג'ו 205GTI בת יותר מעשרים, בתוספת יישור קו שנדרש במכוניות בגיל הזה. יקח לי קצת זמן למצוא אחת סבירה, אני יודע, אבל כשבחוץ כבר מדברים על עידן אפל של מכוניות אוטונומיות, אני מעדיף להזדקן עם אחת כזאת...
פיג'ו 205GTI
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות