השר ששודרג, הריכוז שירד / טור אישי דני פרומצ'נקו - אוטו

השר ששודרג, הריכוז שירד / טור אישי דני פרומצ'נקו

ישראל כץ, שר התחבורה והבטיחות בדרכים, מונה גם לתפקיד שר המודיעין. למה זה לא טוב לדבר העיקרי, החשוב והמאוד תובעני שהשר כץ אחראי לו: תחבורה ובטיחות בדרכים

נו, בשעה טובה ישראל כץ חזר למשרד התחבורה. סליחה, השר כץ מונה להיות שר התחמ"ן – תחבורה ומודיעין. אני מניח שלא רק אני, אלא גם הוא עצמו, לא מבינים את הקשר בין המשרדים האלו, ולמה צריך להעמיס על שר האמור לטפל בבעיות הגורמות למאות הרוגים בשנה גם "תיק מודיעין".
הרי ברור לכולם, וקודם כל לכץ עצמו, שלהיות שר תחבורה (ובטיחות בכבישים) בישראל זו משרה יותר ממלאה. בפני כץ עומד האתגר של בניית הנמלים הפרטיים (מה שכבר גרם לשביתה פראית במהלך כתיבת טור זה), הוא צריך להתמודד עם רכבת בעיתית שזקוקה למהפך משמעותי, עם תחבורה ציבורית כושלת ותחבורה פרטית שסובלת ממחירים גבוהים של מכוניות (בגלל מיסוי כבד), ממחירים גבוהים של דלק (כנ"ל), מכבישים שאינם בנויים לעומס התנועה ומפקקי תנועה אינסופיים.
וכמובן, בעיית הבעיות: מספר נפגעי תאונות הדרכים, שנוסק השנה בצורה מעוררת דאגה. אבל כל אלה מסתבר, לא הספיקו. השר כץ מונה להיות שר המודיעין. נכון, למשרד אין כל ערך מעשי, ונכון, מטרת המינוי הייתה לסדר לשר התחבורה חברות בקבינט מדיני-ביטחוני.
הבעיה של החיים עצמם
אז מה הבעיה? הבעיה היא שהמינוי הזה יגזול, בוודאות, מהזמן שהשר יכול להקדיש לתחום אחר שעולה בחיי אדם ונמצא תחת אחריותו: הבטיחות בכבישים.
אני טוען זה שנים שתאונות קורות. הן קורות יותר כשמצטרפים חלק מהתנאים הבאים: כביש גרוע, תנאי מזג אוויר גרועים (למשל - גשם ראשון אחרי תקופת יובש), נהג מסומם או שתוי ו/או נהג צעיר; כן, מה לעשות, זאת עובדה: נהגים עם מעט ניסיון והרבה אדרנלין בדם מועדים יותר לתאונות.
שימו לב שלא כללתי "עבריינות נהג" ותקלות ברכב. זאת משום שסטטיסטית, עבריינות מכוונת, שאינה כלולה בנסיעה תחת השפעה של סמים או אלכוהול, כמו גם תקלות ברכב, מהווים גורמים די נמוכים לאירועים של תאונות הדרכים. ההוכחה לכך שתאונות קורות ולא, כפי שסיפרו לנו שנים, נגרמות, היא שיש שנים בהם יש עלייה בלתי מוסברת במספר התאונות (כשיש ירידה, היא מיד "מוסברת" על ידי השר, הרשות, המשטרה ועמותת אור ירוק שלוקחות את הקרדיט).
יש ביניכם שיגידו שהגרף העיקרי של התאונות, ובעיקר זה של ההרוגים, נמצא במגמת ירידה רבת שנים. אולם כל ניסיון של מישהו מהשרים, המשטרה, הרשות לבטיחות, האנשים שאחראים על הקמת מצלמות עושק המהירות במדינה, או אור ירוק ליחס את הירידה הזו לעצמם היא מגוחכת, ומהווה לא פחות מהונאת הציבור.
שלוש הסיבות
יש שלוש סיבות לירידה הנמשכת במספר ההרוגים. הראשונה היא העלייה המתמידה בבטיחות הרכב. זה התחיל עם הבטיחות הפסיבית, חגורות הבטיחות, כריות האוויר, יכולת ספיגת האנרגיה של השלדה, קורות צד בדלתות. לאט אך באופן מתמיד, יצאו אנשים עם פגיעות קלות בלבד מתאונות שאך שנים מעטות קודם לכן היו מסתיימות עם נפגעים באופן חמור או סופני.
במקביל גם הבטיחות האקטיבית השתפרה. מאוד. הצמיגים של היום אוחזים טוב יותר, מערכות ה-ABS ובקרת היציבות מצליחות למנוע ממכוניות לעוף מהכביש כתוצאה מהחלקה. והמערכות העכשוויות טובות עוד יותר, החל ממערכות בקרת שיוט ששומרת על מרחק קבוע מהמכונית לפנים, כולל בלימה עצמית בחירום, ועד למערך מצלמות הרואות את הכביש עבור הנהג, ומתריעות על בעיות וסכנות.
לייעוץ חינם עם מומחי הרכב של אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאן
גם השיפור בתשתית הכבישים, שקיבל תנופה מחודשת במשמרת של ישראל כץ, מפחית את מספר התאונות. ככל שיעבדו לפי שיטת "המקומות המועדים לתאונות" וישפרו אותם – כך יפחת מספר התאונות וההרוגים.
סיבה נוספת לירידה היא השיפור במערך הטיפול בנפגעים. הפינוי המהיר השתפר ויחד אתו מערכי הטראומה בבתי החולים. אדם שזוכה לטיפול נמרץ באמבולנס – וכאן הסלולריים מאוד עוזרים – או מפונה ממקום התאונה במסוק לבית חולים טוב, עשוי לצאת אחרי תקופה קצרה מבית החולים. אם היה מאחר את "שעת הזהב" היה הופך לחלק מהסטטיסטיקה הנוראה.
הבעיה היא שבגורמים האחרים לא מטפלים כלל או שמטפלים מעט. ראוי לציון המאמץ אותו משקיעה המשטרה באיתור נהגים שתויים באזורי בלוי. ראוי לציון – אך לא מספיק. ובנושא החשוב מכולם – טעויות נהג – לא מטפלים בכלל.
כל עוד לא מטפלים באלו, מספר התאונות המקריות לגמרי ימשיך להתל בכולם - שנה לרדת ושנה אחריה לעלות, ללא יכולת צפייה מראש. כך השנה, למשל, קציר הדמים בחודשים הראשונים של השנה גבוה בעשרות רבות של אחוזים מול השנה הקודמת. אני מבטיח לכם שאף לא אחד ייקח על זה קרדיט.
לא רק שלא ייקחו קרדיט, אלא גם יציעו פתרונות "מידיים ויעילים": עוד אכיפה, עוד מצלמות. כאילו אלו מסוגלים לסייע במשהו. ואם כן, מדוע השנה נרשמה עלייה למרות שיש יותר מצלמות מאשר לפני שלוש שנים?
לא למדו דבר
והנה דוגמה. לפני ימים מועטים ארעה תאונה קשה בצומת להבים. רכב פרטי התנגש באוטובוס. שלושה הרוגים, שני פצועים. צומת מועד לתאונות. לפי צילומי הווידאו ממצלמה בצומת, נדמה כאילו נהג הרכב הפרטי עבר באדום ובמהירות. "יש לפרוש עוד מצלמות רמזור" הגיב בטלוויזיה, בתגובה פבלובית אופיינית, מנכ"ל אור ירוק שמואל אבואב.
נו באמת, כמה שנים צריך מר אבואב לשבת שם, לעשות מחקרים וסרטי פרסומת (בעיקר לעצמו) כדי להבין שבמקרה הזה מצלמה לא הייתה עוזרת בדבר?. נהג שנכנס במהירות כזו לצומת מרומזר – או שלא ראה את הרמזור, או שלא שם לב לאדום או שהוא מטורף עם (או בלי) תעודות; איך נהג שלא שם לב, ישים לב למצלמה? איך דוח יפחיד בן אדם שלא פחד להיכנס בחזיתו של אוטובוס נוסע?
יש לכך פתרונות, אבל אף אחד מהם לא כולל "עוד מצלמות". עוד מצלמות שווה עוד כסף לממשלה. עוד כסף לממשלה שווה... החליטו בעצמכם למה הוא שווה.
אבל כשהרשות לבטיחות בדרכים מזמינה מחקר על השפעת המצלמות, לא פלא שגם התוצאות "מוזמנות". אני ממליץ לכם להיכנס ולקרוא את כתבותיו המעולות של יואל פלרמן באתר ‘אוטו' בנוגע למחקר זה.
הקלידו בתיבת החיפוש באתר "מצלמות מהירות", והתכוננו להתעצבן.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות