מסקנות קצרות מטיול משפחתי:

1. ההגדרה של מדריכי טיולי כוכב ל"מרחק סביר" בלתי סבירה בעליל.
2. לא משנה איך תארוז מזוודה גדולה, ארבע קטנות, עגלה ועוד כמה תיקים בתא מטען של אסטרה סטיישן - לא תראה כלום דרך החלון האחורי.
3. מכוניות מודרניות יודעות להיות מאוד חסכוניות אם נוהגים בהן נכון.
4. פקקים על האוטובאן מעצבנים לפחות כמו פקקים על כביש 6. במיוחד אם אתה כבר מאחר לטיסה...
וקצת פחות בקצרה - לא ברור לי למה, אבל לדעת האנשים שכותבים מדריכי טיולי כוכב (טיולים שבהם ישנים באותו מקום כל לילה, ונוהגים כל יום לאטרקציה/מסלול אחר) נסיעה של שעה וחצי לכל כיוון, עם ילדים באוטו, נכנסת תחת ההגדרה של "סביר". מעניין מה הם היו אומרים אם הייתי מציע להם לישון במודיעין ולטייל באזור מצפה רמון - ולמחרת בכנרת...
המזל היחיד הוא שהאסטרה טורבו–בנזין סטיישן שקיבלתי מחברת ההשכרה הציגה חסכנות מפליגה. אולי זה הלך הרוח הרגוע בטיול, שאפשר לי לבלות את רב זמני בין 1500 ל–2000 סל"ד, או אולי בזכות התיבה הידנית, אבל השורה התחתונה הייתה יותר מ–16 ק"מ לליטר, בתוואי שכלל לא מעט כבישים הרריים. מכובד בהחלט.
מתברר שלא רק בארץ יש "פקקי רפאים" - אותן עצירות מוחלטות של התנועה, שאתה לא מצליח למצוא להן שום סיבה הגיונית. רגע אחד התנועה זורמת, בשני עומדת - ואז שוב זורמת, מבלי שעברת על פני שום מכשול, תאונה, עבודות בכביש או כל דבר אחר שהיה יכול להסביר את הפקק הפתאומי. זה קורה גם על האוטובאן בגרמניה, האידיליה המוטורית שלא פעם מוזכרת בערגה בדיונים על איכות הכבישים בארץ, או לחלופין מוטחת בטון מנצח בוויכוחים על הסכנה הטמונה (או בעצם לא טמונה) בנסיעה מהירה. אז כמו תמיד, כשמגיעים אל החצר של השכן, מתברר שהדשא לא כזה ירוק - גם שם יש פקקים, ונהגים שמתנחלים במסלול השמאלי. אבל אין צפירות, ואין אנשים שמאיצים כדי לא לתת לך לעבור נתיב. גם זה משהו.

צילום: מנהל
אסטרה סטיישן. זה לא הכלב של ניצן. זה לא ניצן, זה לא האוטו של ניצן, אבל הוא כן נהג בו

ולמשהו שונה לגמרי. לפני כמעט שנתיים הייתי מעורב בתאונה שהסתיימה במותן בטרם עת של שתי מכוניות. המכונית שקניתי אך חודשיים קודם, ועוד הייתה תחת אחריות (לא יכלו להקדים קצת ולהרוס את הישנה?!), והמכונית של הבחור שבא ממול וכנראה היה עסוק מדי בטלפון. מה לעשות - חלק מהחיים. מזל שיש ביטוח ואף אחד לא נפגע, לפחות לא באופן רציני (השם ‘כרית אוויר', אגב, מאוד מטעה - אין בה שום דבר פלאפי, רך או נוח...). לפי הספר, יצאתי מהרכב שלי וצילמתי את זירת התאונה. את השברים בצד שלי של הכביש שמעידים היכן הייתה הפגיעה, את הרכב השני שנהגו איבד שליטה, עלה על המדרכה והתנגש בבניין וכן הלאה. אפילו מצאתי עד שראה את הנהג השני נוהג בצורה לחוצה ולא זהירה לפני כן. השוטרים שהגיעו בזריזות - כדי להסדיר את התנועה ולוודא כי המפגעים בכביש מטופלים - לא טרחו לקחת עדויות או אפילו לרשום את פרטי המעורבים. עוד נחזור לזה.

מכיוון שלא היה לי כוח להתחיל להתעסק עם תביעות ממושכות וארוכות נגד צד שלישי, תבעתי פיצוי מחברת הביטוח שלי (הראל, אם זה מעניין מישהו) ששילמה יחסית בזריזות - אם כי עם כל מיני סעיפי ניכוי מוזרים כמו "הפחתה בגין שימוש". מישהו שמע על רכב משומש שלא השתמשו בו?! הלא זו המשמעות של מחירון מכוניות משומשות! בכל מקרה, רכב חדש נרכש, והשארתי את העניין מאחורי.
עד שקיבלתי הודעה מחברת הביטוח שהם קיבלו תביעה לתשלום מהצד השני, ומתכוונים לשלם אותה אלא אם אתנגד. כמובן שהתנגדתי, ולו רק בשם העיקרון, ושלחתי לחברת הביטוח את התמונות ושם העד - מה ששכנע אותם לסרב לדרישה, ושלח את הדיון לבית המשפט.
הימים עברו להם, והאמת היא שדי שכחתי מהעניין - עד שקיבלתי דרישה לתשלום דמי השתתפות בסף 900 שקל. "אבל הרי הפוליסה שלי כוללת ביטול השתתפות עצמית במקרה של אובדן מוחלט" טענתי בפני נציגת חברת הביטוח. "נכון" השיבה זו "אבל כאן מדובר בהשתתפות עצמית בתשלום צד ג'". "אבל סיפקתי לכם הוכחות למכביר שלא אני אשם בתאונה - אז למה יש תשלום לצד ג'?" הקשתי. "כי בית המשפט קבע אחריות משותפת, בחלוקה של 65% על הצד השני ו–35% עלינו" השיבה (בעצם היא שלחה אותי לחפש את התשובה במחלקה אחרת - עניין שלקח כמה ימים, ודי הרבה מיילים. אבל אין טעם להיכנס לזה), "ולכן יש כאן תשלום לצד ג' - ונדרשת השתתפות עצמית שלך".

צילום: מנהל
כרית אוויר בפעולה. ניצן טוען שהכרית אינה רכה ומלטפת כמו שהשם שלה מספר. אגב, גם בתמונה לא ניצן
אחרי השיחה ישבתי עם עיפרון ודף ועשיתי קצת חשבון - הרכב השני היה שווה קצת יותר מכפול משלי, כך שחלוקה של 65%–35% משמעה שחברת הביטוח שלי נשאה בנזק קצת יותר קטן מעלות הרכב שלי. למעשה, היא הרוויחה מקביעת בית המשפט (שקרוב לוודאי הייתה פשרה שנסגרה בין החברות, ורק קיבלה אישור של בית המשפט) וקיבלה חלק מהכסף שכבר שילמה לי בחזרה מהצד השני. אבל מכיוון שעסקת הדלת המסתובבת הזו כללה גם העברת כסף מהכיס שלה לכיס השני - פתאום יש גם השתתפות עצמית שלי, והנה החברה הרוויחה עוד 900 שקל. אני לא אתפלא אם אותו "טריק" חוזר על עצמו בתאונות רבות נוספות, ומאפשר לחברות הביטוח לגבות מיליוני שקלים בהשתתפות עצמית למרות שלמעשה כל צד נשא, פחות או יותר, בנזקיו ואין באמת תשלום לצד ג'.
נו, כנראה שגם זה חלק מהחיים...
ובחזרה לשוטרים. הם, כאמור, לא טרחו אפילו לקחת פרטים מהמעורבים. שתי מכוניות הרוסות בתאונה חצי–חזיתית, שרק בנס לא נגמרה בנפגעים קשים (הרכב השני עלה על המדרכה, בחמישה לשמונה בבוקר, מאתיים מטר מבית ספר) - ואף אחד במשטרה לא חושב שמעניין לגלות מי אשם ולנקוט נגדו צעדים. בשביל מה? הרבה יותר רווחי לשים עוד מצלמה כתומה בכביש ישר ורחב, ולקנוס את מי שנוסע בהתאם לתנאי הדרך במקום בהתאם להוראת השלט...