תחרויות ריצה הן דבר שמתמכרים אליו, ריצות מרתון זה כבר שיגעון. ריצה של 42.2 ק"מ מהווה אתגר פיזי ובעיקר נפשי, ולעשות שני מרתונים בפחות מ-30 יום, זר לא יבין זאת. לא, לא רצתי מרתון, כלומר בערך, השתתפתי כצלם באירוע, וגם זה לא פשוט, תאמינו לי, זה המרתון העשירי שאני מצלם.
יחד עם ה-MP3 צילמתי שני מרתונים גדולים – הראשון, מרתון סמסונג ת"א, המאופיין בכמות אין סופית של משתתפים ותוואי מסלול מישורי ולח. השני, הינו מרתון ווינר ירושלים – מרתון ססגוני המאופיין בתוואי שטח הררי המושך אליו רצים מכל העולם. שניהם מוגדרים כאירועי הספורט הגדולים במדינה, אלפי אנשים שרצים שעות.
צילום: תומר פדר
השחרור מעול הרגלית הוא יותר ממבורך
כשהגיע ה-MP3 לארץ היה ברור לנו שזה כלי הצלמים האולטימטיבי. בצילום תחרות ריצה הקושי הגדול הוא לרדת ולעלות מהקטנוע במהירות (במיוחד למאותגרי גובה כמוני). השחרור מעול הרגלית הוא יותר ממבורך. בזמן התחרות אני עובר עם הכלי בין הרצים עד שאני מוצא פינה בטוחה, לוחץ על הנעילה, נעמד על הקטנוע ומצלם. כשאני רוצה להמשיך, סיבוב המצערת משחרר את הנעילה. תענוג.
במהלך התחרות הרצים מתחילים להיות קצת 'מסטולים' מעייפות, בלשון המעטה. העייפות, החום והעליות הקשות נותנים את אותותיהם והרצים עוצרים לנוח או משנים כיוון בפתאומיות. כאן מתגלה יתרון נוסף של ה-MP3. היכולת שלו לבלום בבת אחת ולהשאיר את הרוכב ללא סימני אספלט היא נדירה. גם בגשם שוטף אין ספק שזוג צמיגים מקדימה עושים את העבודה. בבלימת חרום, קצת בדומה למכונית, הקטנוע בולם ונשאר זקוף, וישנם כמה אצנים במרתון ירושלים הגשום (לפני שנתיים אם זכרוני אינו מטעני) שיכולים להעיד על כך. יכול להיות שתוספת של ABS הייתה מקטינה את מרחק הבלימה.
צילום: תומר פדר
מרתון סמסונג ת"א. כמות אין סופית של משתתפים ותוואי מסלול מישורי ולח
השנה חרגתי ממנהגי ובמקום לקחת קטנוע מהיבואן לקחתי את הקטנוע ארוך הטווח של מערכת "אוטו". ל-MP3 יש תא מטען כפול – כניסה מאחור המתאימה לקסדה שלמה (שלי במידה xs, נכנסה בלחץ קל אך קסדה גדולה יותר יהיה בעייתי לדחוס), והכניסה השנייה, מתחת למושב, מספיקה לקסדה נוספת או לפאוצ'ים של עדשות המצלמה. אך את תיק הצילום כבר לא הצלחתי להכניס. התאים נפתחים על ידי כפתורים או בעזרת סיבוב המפתח. ופרט קטן שחשוב לזכור הוא שאם לא נעלנו את הקטנוע ניתן יהיה לפתוח את תאי המטען גם ללא המפתח.
המנוע בנפח 300 סמ"ק לא הרגיש לי נחות ממנועי ה-400, ה-MP3 סחב יפה מאוד בעליות של ירושלים עם תא מטען עמוס ציוד. מניסיון קודם, בצילומי מסעות האופניים (הגראן פונדו) ה-MP3 מתפקד היטב גם עם שני רוכבים במעלה העקרבים או בעליות הקפואות לחרמון. במהלך צילומי הזינוק של המרתון, סיבוב קל של המצערת משחרר את הנעילה ומזניק את הקטנוע ללא היסוס קדימה, ומציל את הצלם מדריסת 20,000 איש המזנקים לקביעת שיא חדש.
צילום: תומר פדר
"ה-MP3 הינו ידידו הטוב של הצלם"
השנה השתתפו במרתון תל אביב מעל ל-40,000 איש, מרתון צפוף מאוד. בין הרצים אנחנו הצלמים מנסים להשתחל ולהתקדם כדי למצוא נקודות צילום טובות. ה-MP3 מצליח לבצע את המשימה בקלות רבה. הפרונט הכבד כמעט ואינו מורגש וההיגוי קל. הימצאותם של 2 גלגלים עוזרת ליציבות, במיוחד ברכיבה האיטית או בעמידה קצרה. תמיד ישנה האופציה לנעול את הקטנוע ללא קשר לזוויות הכביש.
במרתון ירושלים בין חומות העיר ה-MP3 מרגיש בטוח על האבנים החלקות, ואם הגלגל האחורי מחליק אין כל בעיה כי הפרונט נעוץ ברצפה ומשרה ביטחון. לעומת זאת, ברחובותיה התלולים של העיר בלם היד הוא חובה, כדי שלא תמצאו את עצמכם רודפים אחרי קטנוע בירידות. ואם עסקינן בבלמים, פחות התחברתי לבלם הרגל ברצפת הקטנוע, אני מעדיף את הדגמים הקודמים עם הרצפה החלקה.

לסיכום, אני יכול לומר שה-MP3 הינו ידידו הטוב של הצלם, הוא כולבויניק מעולה, קל לרכוב לאט בין קבוצת הרצים, ובסיום האירוע אין לו שום בעיה להסתדר עם הכביש הבין עירוני החלקלק, הסיבובים בעליות והירידות בירושלים. מאוד נוח להעמידו במרכז המסלול ולצלם עליו, וכאשר הרצים מתקרבים פשוט לתת גז, לשחרר את הנעילה ולברוח. עכשיו נותר לי רק להתאושש, אחרי הכל, שני מרתונים בפחות מחודש, גם עם עזרת ה-MP3, הם לא דבר של מה בכך.