אבארט 500משנכנס אב ממעטין בשמחה אמרו חז"ל, אבל התרגילים של חודש אב 2010 מוגזמים מדי לטעמי. תשעה ימים בהם שום דבר לא הולך. ועכשיו אני אמור לאסוף את אבארט 500 ליומיים של מבחן וצילומים, ומקווה שחורבן הבית לא יעיב על שמחת בית המצערת. אך גם ה-500 נפלה קורבן. איך? תשארו איתי.
מגילת איכה
הייתי אמור לאסוף אותה על הבוקר ולטוס לטופלברג אשר על המצלמה. רכיב סורר של מערכת האיתור שהותקנה בארץ התערב בתוכניות ושלח אותה למוסך במקום אל ידי המבקשות. וכך במקום צילומי בוקר יפהיפיים לאור שמש רדומה, מצאתי את עצמי אוסף את הקטנה וממהר לביתו של רונן בתנועת צהריים עצלה. המושבים תומכים ותפורים אדום על עור שחור, מוטיב חוזר ומבורך בתא, אך הבסיס מתכוונן לזווית ולא לגובה – וההגה לגובה אך לא לעומק. הבעיה האמיתית עם תנוחת הנהיגה הגבוהה היא ההתנגשות שלה עם גג השמש, שגוזל מקום רב ומלטף לי את הראש – לא תמיד בעדינות. ההגה בשרני ותאומו, מוט ההילוכים, גם. אלו, יחד עם דוושות האלומיניום ומד הגדישה, בהחלט נותנים תקווה. איכות החומרים סבירה ואיכות ההרכבה מצוינת.

צילום: רונן טופלברג
"מממ... נוח". מפטיר רונן בציניות, והצדק עימו. בתוך העיר הנסיעה על כביש שבור קופצנית וחובטת. מחוץ לעיר, מפלס התלונות והחבטות יורד. השיוט במהירות חוקית נוקשה והריסון על כביש גלי מצוין, ורק כפלי רוחב מכשילים ומועברים לתא. חוץ מזה הכול בסדר כרגע, מחט הסל"ד נחה על 2,500 ומחוג המהירות על 100. המנוע נשמע עמום ומרוחק, רעשי כביש מתבקשים מהצמיגים הרחבים, ולמעט איוושת רוח קלילה ורעש מבתי הגלגלים על מהמורות, הכול בסדר.
אנחנו קצרים בזמן וברוח. נוסעים לכביש קרוב בשביל צילומים. אני לא אוהב להצטלם במכונית לפני שהתוודענו זה לזו. אני משתעשע בה קצת בדרך ומחפש את המגבלות הפוטוגניות שלה. בקרת היציבות ממהרת להתערב. חיפוש מהיר בתא, מעבר על התפריטים במחשב הדרך. "הבקרה לא מתנתקת", אני אומר לרונן בקול חרד ועצבני כאחד. שקט כעוס משתרר בתא. ההבנה מתפשטת. זה לא היום שלי.
צילום: רונן טופלברג
השמש ממיסה את האספלט ואני מתחיל לטחון פניה נבחרת מול המצלמה – המיקום מכתיב תאוצה חזקה לכיוון פניית 90 מעלות, בלימה וחוזר חלילה. היא מאוד נטראלית, מגבלות האחיזה של ארבעת הפירלי (205/40-17) אדירה, ואפילו תת ההיגוי שמגיע לבסוף עדין מאוד. אני מגזים בהדרגה, אבל ה-500 הקטנה נשארת אדישה ונטועה. מרשים, לא מלהיב. אני גמור, חמום ועייף. המזגן קצת חלש לאמצע יולי בצהריים נטולי מחסה. מוריד את רונן בביתו, ובדרך לעיר הגדולה חושב על תקופות אחרות, בהן עקרב קטן יכול היה להרוג אותך. ה-500 הזו ממש לא מנסה להרוג אותך – לא עם ההתנהגות הזו, לא עם שבע כריות אוויר ובטח שלא עם בקרה לא מתנתקת.
תיקון חצות
הלילה מגיע, ואיתו עוד קטע נהיגה. ה-500 נראית טוב עם הקסנון שמבזיק לכבודי כשאני מתקרב, הפגוש הקדמי, כנפוני הגלגלים, הסמלים והצבעים, כולם שיר הלל לקטנה העוקצנית של פעם.
משייט ברחובות העיר. יורה מהאגזוז, מעביר הילוכים בשביל המצב רוח ובעיקר ממהר לצאת מכאן. דוחק במגדש הטורבו בשביל לייצר 136 כ"ס ב-5,500 סל"ד ו-18.3 קג"מ ב-2,500 סל"ד, משם המשיכה משמעותית עד לכ-5,500 סל"ד. מעבר לכך השעטה מתמתנת עד למנתק (ב-6,500 סל"ד). המנוע מתגמל אותך בנהימה גרונית, והופך למעט מחוספס ומלווה בצליל כמעט מוגזם בסל"ד גבוה.
צילום: רונן טופלברג
אני מגיע לכביש הנהיגה. ביציאה חזקה מהמקום בקרת המשיכה מסרסת את המנוע, והעברה לשני מספיקה בדיוק למיאוץ ל-100. העברת ההילוכים מעט נוקשה ומהלך המוט ארוך לטעמי, ויחסי ההעברה מעט ארוכים מדי. ובכלל, למה אין הילוך שישי? הבלמים מצוינים, גם עוצמה וגם לינאריות. ההגה עבה ונעים לתחושה. גובה הדוושות אידיאלי לעקב בצד אגודל, אך המסעד לרגל שמאל לא מתאים לאנשים עם רגליים גדולות. מד הסל"ד לא נוח לקריאה ונורת העברת ההילוכים ממוקמת נמוך, מחוץ לשדה הראיה.
אני לוחץ על שני הכפתורים היחידים שמענינים אותי כרגע: כפתור הספורט מקשיח את ההגה, משנה את מפת ההצתה ומעלה את הלחץ במגדש עד ל-1.1 באר. עכשיו יש כאן 20.6 קג"מ ב-3,000 סל"ד. השני הוא כפתור מערכת ה-TTC (ר"ת של Torque Transfer Control, מערכת שליטה במומנט), שמפחיתה את הכוח המועבר לגלגל המחליק ואמורה להפחית תת-היגוי על-ידי העדפת הגלגל האוחז יותר.
הלחץ הנוסף במגדש מורגש, ונתון התאוצה הרשמי נראה פתאום הגיוני. בקרת המשיכה מעלימה עין ומאפשרת סחרור גלגלים, ומסייעת לתחושת נמרצות ותזזיתיות מחד, אך בטחון מאידך. תגובת הדוושה מרוככת כך שבסיס הגלגלים הקצר אינו מופרע ממשחקי גז, אך מצד שני במהירות פנייה מוגזמת עם פקודת היגוי מהירה מדי, תקבלו חלק אחורי שמח מאוד (הבקרה נותנת במצבים מסוימים לא מעט חופש פעולה).
צילום: רונן טופלברג
ההיגוי עכשיו בעל משקל כבד בהרבה, מרגיש טבעי, חד ומדויק מאוד. ההגה אולי אילם, אבל אפשר בהחלט להרגיש את הצמיגים כאן דרך המושב והרצפה, ואת המתלים הקצרים והקשוחים דוחפים את הצמיגים לאספלט. ה-TCC מפחית את סחרור הגלגלים, ומאפשר משיכה חזקה משיא הפנייה והחוצה. ואז נוצר חיבור: אתה מרגיש והיא מבינה, מתאימים את עצמכם לפניות מהירות על הקווים, לקשקושים קצרים של החלקות ובלימות. זויות הגלגול מועטות והכול מרגיש נכון. ופתאום זה ברור כשמש: ככל שהכביש קטן יותר, צפוף יותר ומפותל יותר, אבארט 500 ואתה תרגישו טוב יותר.
מסכת סיום
הצליח לפיאט עם המיני-רטרו-טורבו-שיק. אבל התמחור (כ–185,000 ש"ח למכונית המבחן, 157,000 לגרסה הבסיסית ביותר) הזה, שמציב אותה מול מכוניות כמו רנו קליאו ספורט, עושה לה עוול. הייתי שמח לקבל אותה עם פחות אבזור ויותר מקום לראש. פחות צמיגים ואחיזה ויותר התנהגות. גם בקרת משיכה מתנתקת הייתה מתקבלת בברכה. אז כל מה שנותר לעשות זה לשמור את שני הכפתורים החשובים לחוצים כל הזמן – והמשיכה מובטחת.