פיג'ו 3008למרות הכיתוב "קרוסאובר" במודעות, לא ממש ברור אם פיג'ו 3008 יודע מה הוא רוצה להיות כשיגדל, אבל אני חושב שברור מה הוא לא רוצה. פיג'ו מנסה להימנע ממלכודת המיניוואן הקומפקטי הקלאסי והלא סקסי, ולכן מעדיפה לדבר בשפת הפנאי המודרני שגם בו ההיצע שלה חסר. אבל אם כבר הורגלנו לכלי רכב שרק נראים כמו שטח, אז פיג'ו הלכה צעד נוסף קדימה והחליטה לוותר גם על המראה, על מרווח הגחון ועל ההנעה הכפולה. אז עם מה בעצם נשארנו? את זה בדיוק יצאנו לבדוק.

מראה
קשה לקרוא ל-3008 רכב יפה. המראה שלו מגושם והחרטום המוגזם עם פסי הניקל, מזכיר את חיוך שיני המתכת של "מלתעות", האיש הרע מסרטי בונד של פעם. גם הכאילו מיגון בתחתית הפגוש הקדמי אינו ממש לטעמי, ולא מסתיר את מה שהצללית מגלה די מהר. פיג'ו 3008 הוא יותר מיניוואן מרכב פנאי, ומספיק להביט בסרח העודף הקדמי שמאיים לנשוק למדרכה כדי להבין זאת. למרבה ההפתעה, ברחוב חשב אחרת, והרעיפו על המכונית החדשה שפע מחמאות.

ה-3008 חולק בסיס עם פיג'ו 308 וסיטרואן C4, ולמרות המראה המגודל הוא בעל בסיס גלגלים זהה, ואינו ארוך משמעותית מהאחיות הקומפקטיות. גם בתא הנוסעים אפשר למצוא הרבה דימיון, אבל פיג'ו הצליחו ליצור כאן אווירה שונה וייחודית, במיוחד בזכות הקונסולה המרכזית המוגבהת. זו מאכלסת את בורר ההילוכים (בדומה לטויוטה אוריס) ומסתיימת בתא אכסון גדול ומקורר שבתוכו (במיקום די מוזר) חיבור למערכת השמע.

לטובת תחושת תא הטייס, הצרפתים התקינו שורת מתגים גבוהה, אבל למרבה הצער רובם משרתים את מערכת התצוגה העילית, אז כמעט לא תשתמשו בהם. יחד עם בחירת גוונים מוצלחת לריפוד ולפלסטיקה, האווירה יוקרתית למדי. אבל זו רק אווירה: איכות החומרים וההרכבה לא מצטיינת, ובמיוחד בסיס ידית בורר ההילוכים שרוקד בכל נגיעה. מעניין גם שברכב כה מהודר, שכלל גם גג זכוכית (תוספת של 6,000 שקל), אין תאורה למראות איפור. כמו כן, למיזוג לקח יותר מדי זמן לצנן את הרכב.
צילום: רונן טופלברג

תנוחת הנהיגה הגבוהה נוחה והתצוגה העילית, שנעזרת בלוחית פלסטיק מתרוממת, מוסיפה לאווירה הייחודית. אליהן מצטרפת שמשה קדמית גדולה ורחוקה, כמנהגה של פיג'ו המודרנית, שיוצרת תחושה מגודלת. רק חבל שהשמשה סובלת מהשתקפויות, שהתצוגה העילית מוגבלת למהירות, ושהראות לאחור אינה מדהימה.

כיאה למיניוואן, סליחה – "קרוסאובר", ה-3008 מציע מרחב מצוין מאחור (טוב בהרבה מפיג'ו 308). גם תא המטען ענק ומאפשר בחירה בין שלושה מפלסים לגובה הרצפה. דלת תא המטען נפתחת בשני חלקים.

קצת טכנולוגיה
ה-3008 גבוה משמעותית מה-308 (164 ס"מ לעומת 150 ס"מ) וגם רחב בשני ס"מ. כדי להתמודד עם תוספת הגובה, הוא מוצע בגרסאות חזקות עם מערכת שליטה בזווית הגלגול, שפועלת באופן מכאני באמצעות מנגנון המחבר בין הבולמים האחוריים. בפיג'ו גם גאים במערכת המשנה את פעולת בקרת היציבות בהתאם לסוג השטח, אבל בארץ היא לא מגיעה בגרסת הבסיס.

הרכב מוצע עם מנוע 1.6 ליטר טורבו-בנזין עם 156 כ"ס ותיבת שישה הילוכים אוטומטית. כן, קראתם נכון, ה-AL4 הידועה לשמצה כבר לא, ובמקומה תיבה חדשה וטובה בהרבה מבית איסין. על הכביש השינוי הזה דרמטי ביותר, אם כי התיבה הזו עוד לא חלקה כמו המקבילה של יונדאי, למשל. יחד עם המנוע המוגדש היכולת מרשימה, עם ביצועים כמעט ברמה ספורטיבית (9.5 שניות למאה קמ"ש), וגם האצות ביניים מבוצעות בקלילות. המנוע ליניארי מאוד בתגובות אך מעט חסר פלפל ולא חובב סל"ד גבוה. בכל מקרה, את העבודה הוא עושה בשקט מופתי.

מנועי הטורבו הקטנים נולדו כדי להיות חסכוניים, ובשיוט נינוח ניתן להגיע לאיזור ה-13 ק"מ לליטר. רוב הזמן תצרוכת הדלק נעה סביב 10 ק"מ לליטר, כאשר תחת עומס או בנהיגה עירונית יותר ירד המספר ל-8.5 ק"מ לליטר.
צילום: רונן טופלברג

שלדת ה-3008 מגבה את יכולות המנוע, ויחסית לרכב כה גבוה הוא מציג כושר מפתיע. זה קשור כנראה למערך ה"שליטה הדינמית בזויות המרכב" שתורם לייצוב הרכב בפניות. ההיגוי קל ופחות רהוט מזה של פיג'ו 308, אבל כשמסתגלים אליו יש לו עדיין סוג מסוים של תקשור ודיוק. התחושה, בדומה ל-308, היא של רכב שניתן לנהוג מהר תודות ליכולת דינמית ואחיזה גבוהה, אבל בלי רמת מעורבות או ריגוש.

ל-3008 כיול מתלים נוקשה הגורם לתחושה קופצנית בכל דרך. לעיתים מרימים ראש גם רעשי המתלים, מה שבולט על רקע רמת העידון הכללי הטובה מאוד.

זהות עמומה
קצת קשה להבין מה רצתה פיג'ו להשיג עם ה-3008. אין פה הנעה כפולה או אפילו עיצוב שטח של ממש, כך שמה שנותר זה תנוחת נהיגה גבוהה, פנים ייחודי וקצת איפור שטח. ועם פגוש קדמי כה נמוך, חששנו אפילו לטפס על מדרכה.

באין שטח, אולי מה שקיבלנו זה מיניוואן מהודר ודינמי? ייתכן שזה מה שרוצים בפיג'ו: עמימות, ולרקוד על שתי החתונות. בכל מקרה, מדובר ברכב מודרני, שימושי ועם יכולת, עידון ואווירה, גם אם מעט יקר (170,000 שקל). שטח? חפשו במקום אחר.