סאאב 9-5. במי היא מתחרה?בדרך לחניה, אני מנסה ללא הצלחה להיזכר כמה שנים כבר לא נהגתי בסאאב. אני חושב על כך שג'נרל מוטורס מעולם לא הבינה את היצרנית הייחודית, ושאולי לכן גם היבואנית המקומית איבדה עניין במותג. מה שבטוח שבניגוד למקרה של אופל, כאן לא נראה שמישהו ינסה לחטוף לה את הזיכיון מתחת לאף. ואני תוהה, האם המכונית שנולדה לתוך המשבר הקיומי הגדול בהיסטוריית סאאב, תוכל לסייע בחילוצה?

קצת קשה להבין את המראה של המכונית, שלטעמי נראית כבדה ומגושמת יותר מכל סאאב אחרת בהיסטוריה. יש כאן סממנים של סאאב, כמו החרטום או הקורה האחורית הרחבה, ומשהו שמזכיר את ה-900 הקלאסית בשמשות, אבל זה מעורבב באופן חסר חן. יתכן שזה קשור למידות, כי למרות שבאירופה גאים בהתבססות על פלטפורמת אופל אינסיניה, הרי שבפועל היא גדולה בהרבה, ודומה יותר למידותיה של ביואיק לה-קרוס האמריקנית, כולל בסיס גלגלים ואורך כללי (זו אותה פלטפורמה אבל מוארכת). זה, חייבים להודות, קצת מביך, בייחוד עבור מעריצי סאאב, ויוצר פרופורציות מגושמות בגלל סרחי העודף הגדולים. מזל שה-9-5 לפחות נמוכה בשישה ס"מ מהאמריקנית... והיא לא רק נראית כבדה, היא גם כזו – עם משקל עצמי מופרז של כשני טון לגרסה החזקה.

כגובה הציפיות
אני פותח את הדלת עם הרבה ציפיות, השוודים הרי מפורסמים בעיצוב הפנים. ואכן סביבת הנהג ב-9-5 מאוד מיוחדת, גם אם היא אינה מקיפה את הנהג בצורה היפה של ב.מ.וו. אבל מה שמפריע מיד היא התחושה הקודרת והפלסטיקה הזולה למגע, שלא מרגישה איכותית. ויש מספר מתגים משניים שפשוט אינם הולמים רכב יוקרתי.
צילום: מנהל

מבנה המחוונים של סאאב ייחודי ומשתלב ברשת הפלסטיק של מערך האוורור, אבל גם זה לא עשוי מספיק טוב. תצוגת המידע במרכז המחוונים נאה, אבל מתעקשת "לדבר" יותר מדי. מדוע היא צריכה להודיע לי שהיא לא מסוגלת/רוצה/יכולה להוריד הילוך? בקונסולה המרכזית אוסף גדול מדי של מתגים שחורים, שבפירוש היה יכול להראות יותר פוטוגני, אפילו שהוא מתכתב עם מסורת סאאב. גם תפעול בקרת האקלים פשטני.

המושבים נעימים אך תנוחת הנהיגה פחות, בגלל מיקום לא מושלם של הדוושות. מאחור המרחב לרגליים טוב, כצפוי ממכונית עם הנעה קדמית ובסיס גלגלים ארוך, אך המרחב לראש אינו מרשים.

תנועה
גם סאאב עברה ללחצן התנעה, אבל לטובת הזמנים היפים הוא ממוקם ליד הבורר בין המושבים. נחמד. לחיצה ראשונה על המצערת מעידה שכרגיל בסאאב כוח לא חסר. בוודאי לא כאשר מדובר במנוע V6 מוגדש, בנפח 2.8 ליטר שמייצר כאן 300 כ"ס. אלה עוברים לכביש דרך תיבת שישה הילוכים אוטומטית, ומבטיחים זינוק למאה ב-6.9 שניות. למרות שמדובר בהכרות קצרה, ברור שיחידת הכוח הזו מספקת את הסחורה מבחינת הכוח, גם אם היא מרגישה פחות תזזיתית ממה שרומז הנייר. זה קשור יותר לאופי מסירת הכוח ולתחושה הכבדה. המנוע הזה לא רק חזק וגמיש, הוא גם שקט למדי ונשמע (בנעימות) רק תחת עומס. מצד שני, התיבה אינה זורמת במיוחד. כמו ההגה והמצערת, היא מושפעת ממצב הספורט שמשפר את העניינים. פקדי ההגה לא מאפשרים פעולה ידנית רגעית, ועובדים רק במצב ידני.
צילום: מנהל

נסיעת ההכרות הקצרה רומזת שהיכולת הדינמית טובה, בוודאי כאשר היא מלווה במערכת ההנעה הכפולה ובמתלה אחורי שונה מבדגמים הרגילים. אך למרות היומרות, ואולי גם בגלל תוספת המשקל, ה-9-5 לא מרגישה חדה. התחושה בטוחה אך לא מרגשת. ההגה מרגיש קצת מנותק, התגובות לפקודותיו ולאלו של המצערת מעט כבדות. גם הנוחות, לפחות כאן, על מדרכות פאריז, אינה מרשימה במיוחד, אבל זה קשור גם לצמיגים נדיבי המידות שנעלה מכונית ההדגמה (245/345-18).

בסוף הנסיעה שואל אותי המארח אם הייתי מעדיף סאאב על ב.מ.וו, ולצערי איני יכול לגרום לו לחייך. התחושה הראשונית היא שהמכונית הזו מעניינת, אבל לא מספיק ממוקדת, איכותית או יפה כדי לנשוך את הכרישים. למעשה, אפילו לא ברור לי במי בדיוק היא מתחרה, ומהי האסטרטגיה השוודית. אני לא בטוח שלהם זה ברור.