עם הרהורים לגבי סיכויי ההצלחה של פיאט בראבו החדשה בארץ (אבל בת שלוש בעולם), לקחתי את המפתחות ויצאתי לדרך. היא נראית טוב מאוד - לחרטום סממנים משפחתיים אופיינים, הקווים חלקים וזורמים, חובקים לתוכם עוצמה והומוגניות. מהצד ברור לגמרי שזו מכונית איטלקית, מלפנים ברור לחלוטין שזו פיאט, אבל מאחור המראה מודרני אך פחות מזוהה ומעט אנונימי. המידות ברוכות: אם נשווה לפולקסווגן גולף, נגלה שהבראבו ארוכה, רחבה וגבוהה ממנה בסנטימטר. בסיס הגלגלים (260 ס"מ) גם הוא ארוך משל הגרמניה (הפעם בשני ס"מ).
ואם כבר הזכרנו את גרמניה, גם כאן יש מנוע 1.4 ליטר מוגדש. כאן הוא מפיק 120 כ"ס ב-5,500 סל"ד ומומנט של כ-21 קג"מ החל ב-1,750 סל"ד. הוא משודך לתיבת שישה הילוכים רובוטית (ומוצע אצלנו גם עם תיבה ידנית). אבזור הבטיחות רב והציונים בהתאם. הבראבו נבחנה במבחני הריסוק עם הצגתה ב-2007 והשיגה ציון של חמישה כוכבים (במבחן הקודם), כשהיא מצוידת בשש כריות אוויר. ברשימת אביזרי הנוחות נציין בקרת אקלים מפוצלת, מחשב דרך, מערכת שמע מקורית עם חיבור בלוטות' והגה מצופה עור. והמחיר? 120,000 שקל, נמוך משמעותית מחלק ניכר מהמתחרות הפחות מצוידות.
מתרשמים עוד קצת
כמו בכל פיאט שאני מכיר, הישיבה בבראבו גבוהה. בסיסו של המושב מעט קצר לטעמי, תמיכת המותניים מועטה ותמיכה לירכיים מורגשת ובסך הכל מרווח ונוח. גלגל ההגה מציג גודל ועובי נכונים, ותחושה נעימה. לוח המחוונים כולל מד מהירות וסל"ד גדולים עם טבעות כרום. אהבתי. בין שני אלו שוכב צג מידע עמוס ומבלבל לעיתים, המכיל בתוכו את כל המידע החיוני והלא חיוני.
צילום: תומר פדר
העיצוב הכללי מודרני ונעים לעין, משלב חומרים איכותיים בסך הכל. מרקם מחוספס ורך שראינו במיטו, וגימור לקה לפלסטיק קשיח כמו שראינו ב-500. הקונסולה המרכזית נוטה מעט אל הנהג וזו קריצה נחמדת, אבל מעבר לזה הנדסת האנוש לא מושלמת, וחלק מהכפתורים מפוזרים כלאחר יד. איכות ההרכבה מרשימה, למעט התקנה מקומית ששלחה יד באיזור הרדיו וגרמה לו להיות רופף. חבל.
חבל גם שמוט ההילוכים וסביבתו מצופים בפלסטיק זול. בסיס הידית הוא מעין משטח צף מואר מסביב. נאה, אבל לא משאיר רושם עמיד במיוחד. מאחור מרווח הברכיים גבולי לאנשים גדולים, וכך גם מרווח הראש. המושב האחורי מעט קצר, נמוך, וקשה. פרט משעמם אחרון: נפח תא המטען עומד על 400 ליטרים, מכובד מאוד להאצ'בק, סף הטעינה גבוה למדי והפתח עצמו רחב ויעיל.
ויאללה לדרך!
הבראבו נוחה. היא לא מעלימה לחלוטין את פני הכביש מחד, אבל אף פעם לא בועטת מאידך. על כביש משובש מאוד נשמעים רעשי בולמים ומועבר רעד אל התא. אולם ככל שאיכות האספלט עולה ואיתה המהירות, מתגלה הכיול של הבראבו כמדויק למדי. הספיגה טובה והריסון יעיל, לפחות כל זמן שהמהירות הגיונית. על כביש מהיר במהירות חוקית נשמעו מעט רעשי רוח ממשקופי החלונות, לצד רעשי צמיגים. המנוע, שמרגיש נוכח בנסיעה איטית ובעמידה בפקקים, חרישי בשיוט לחלוטין. גם קרקושים אין.
לחיצה על דוושת המצערת מגלה יחידת כוח מרעננת. מול עדרי ה-1.6 ליטר הרועשים והרופסים, המנוע הזה מצוין. הוא מתעורר מוקדם, באיזור 1,500 סל"ד, ונרגע מעט רק בחלק העליון של הסל"ד, לשם הוא מושך ברצון עד למנתק ב-6,500 סל"ד. תענוג. יש בו חספוס גברי מלא אופי, ורעש המפלט בהחלפת הילוך תורם. עד כדי כך שיחידת הכוח מזכירה לי את ה-GTI של פולקסוואגן.
צילום: תומר פדר
בשביל לשחזר את הנתון הרשמי (9.6 שניות מאפס למאה, 3-4 שניות מהר יותר מהמקובל בקבוצה) תצטרכו ללחוץ על הדוושה בחוזקה. הבראבו מבינה שאתם רוצים לעשות רעש, הגיר נותן לסל"ד לטפס לפני שהוא מתחבר למנוע, ומקבלת יציאה חזקה ורועשת מהמקום (אם זכרתם לנתק את בקרת המשיכה). גם תאוצות הביניים הופכות עקיפה לעניין של מה בכך.
למנוע משודכים שישה הילוכים קצרים (אבל השישי עדיין ארוך מספיק לשיוט נינוח), שממצים היטב את המנוע. יש גם אפשרות לתפעול ידני מהמוט או ממנופים על ההגה. במצב אוטומטי מלא התיבה מעט איטית ודורשת הסתגלות, גם אם זו בהחלט לא הרובוטית הגרועה בשוק. במצב הידני היא פשוט זורחת, עם שליטה אמיתית ומלאה על ההילוכים, מינימום התערבות, ונוחות שימוש מרבית הן במוט והן במנופים על ההגה.

ההתנהגות שמציגה הבראבו בוגרת, אבל היא לא שכחה את המקורות האיטלקיים שלה. יש כאן שפע אחיזה וביטחון, ורק בעומס ממש גבוה יתגלה חוסר ריסון מסוים. הצמיגים הרחבים מציעים אחיזה רבה, הרחיקו את המגבלות והפכו את ההגעה אליהן לקשה. כשהכביש מתהדק, מתגלה כניסה מהירה והחלטית לפניות, יכולת גבוהה והתנהגות מאוד ניטראלית. תגובות השילדה מצוינות, עם נטייה קלה לתת-היגוי בטוח במהירויות גבוהות. מאוד. נהגי השעשועים ילינו על בקרת יציבות שלא מתנתקת (ניתן לנתק רק את בקרת המשיכה).
צילום: תומר פדר
עוד בחבילה הדינאמית, הגה אילם כמנהג העידן הזה, אבל הוא מדויק ומשקלו טוב. הבלמים הראו עוצמה ועמידות מרשימה, ונהנים מתחושת דוושה לינארית. התחושה היא שהמנוע הזה בפירוש קטן על המכונית הזו, והיא יכולה לטפל בקלות בעוד כמה עשרות סוסים. בסוף מאות ק"מ בין פקק לנהיגה מהירה, רשמה הבראבו תצרוכת דלק מפתיעה של 9.1 ק"מ לליטר. מצוין.

GTI מפיאט?!
ניגשתי אל הבראבו בצעד חושש. לא ידעתי למה לצפות, ובעיקר ידעתי שהיא כבר לא כל כך צעירה. ההפתעה היתה אמיתית ומוחלטת. הצליח להם לפיאט. הם הצליחו לייצר מכונית שעומדת בכל דרישה רציונאלית: חסכונית, מאובזרת, נוחה, בטוחה ויעילה.
לשלילה יירשם תפקוד התיבה הלא מושלם במצב אוטומטי, והמרחב מאחור שיכל להיות טוב יותר. מעבר לזה פיאט הצליחה לתת לה ערך מוסף אמיתי. נוכח עדרי המשפחתיות חסרות הייחוד, יש לבראבו שיק איטלקי ויכולת גבוהה מאוד. יחידת ההנעה שלה ברמה מעל לכל המכוניות בקטגוריית המחיר שלה. והיא, בניגוד לאלו, גם לא תעקם את האף אם תחליטו לצאת איתה לשעה של ניקוי ראש בשבת בבוקר.