האם בעליו של רכב יהיה אחראי לעבירות חמורות שבוצעו ברכב, גם אם אין ספק כי לא הוא נהג ברכב? בית המשפט לתעבורה בירושלים קבע, כי במקרים בהם בעל הרכב אינו משתף פעולה באיתור האדם אשר נהג בפועל ברכב, ואינו מנסה לאתרו, יהיה הבעלים אחראי לעבירות, גם אם מדובר בעבירות חמורות מאד, כגון פגיעה והפקרה.

פקודת התעבורה קובעת חזקת בעלות כללית לעבירות תעבורה, לפיה רואים בבעל רכב כאחראי לעבירות תעבורה שנעברו ברכב, כאילו הוא זה שנהג ברכב. בעל הרכב יכול לסתור את החזקה ע"י הוכחת זהות הנהג בפועל.

השופט אברהם טננבוים התייחס לתוצאותיה הקשות האפשריות של החזקה, אשר עלולה להביא להרשעת חפים מפשע, אך ציין, כי רכבו של אדם הוא רכושו הפרטי, ובמרבית המקרים אין כל בעיה לנהג להוכיח מי נהג בפועל ברכב. עוד ציין השופט, כי לעיתים בעל הרכב מנסה לגונן על הקרובים לו ע"י סירוב להצביע על זהות הנהג. "אדם לא יכול לטען מחד כי לא הוא נהג ומאידך כי אינו יודע מי נהג ברכב. אין זה ראוי כי יאחז בחבל משתי קצותיו ואין לתת לכך יד" כתב השופט.
לפיכך, קבע השופט, כי לדידו, יש לסייג את חזקת הבעלות, רק אם הוכיח הבעלים כי לא נהג ברכב, כי אינו יודע מי נהג ואף אין באפשרותו לאתר את הנהג, וגם זאת רק בעבירות חמורות.

במקרה הנדון, אדם שזהותו אינה ידועה, נהג ברכבו של הנאשם, חצה צומת באור אדום ופגע במכונית ובהולכת רגל, אך המשיך בנסיעה מבלי לעצור. הנאשם לא מסר את זהות הנהג ובחר שלא להעיד כלל בבית המשפט.
בנסיבות אלה, נפסק, חלה חזקת הבעלות "במלוא עוזה", ולפיכך, הורשע הבעלים בין היתר ברשלנות, עזיבת מקום התאונה ואי הושטת עזרה, וזאת למרות שאין ספק כי לא הוא שנהג ברכב.
לאתר המשפט הישראלי פסק דין