כן-כן. זה כאן, ממש מעבר לפינה. אפילו בטלוויזיה אמרו. חזון אחרית הימים, עינינו הקשישות אורו, נפעמים הקשבנו למשק כנפי ההיסטוריה. זקני אשקלון מחו דמעה והתחילו לחפש ב"איביי" חלקים לאלפאסוד מחוררת-החלודה.

ספורט מוטורי ישראלי. היתכן? זה באמת קורה? אחרי כל האכזבות, המירוצים שנעצרו, המפיקים שנאסרו, המסלולים שהוחרבו, הפרוייקטים המוטוריים שהקמתם נעצרה באיבה, השערות הלבנות של ברוך שליט, העצבים של דני לוי, הריבים והחיכוכים, אופנועי המוטוקרוס שהוחרמו – אחרי כל אלה, הגענו אל הנחלה?
כנראה שכן, גם אם זו לא בדיוק הנחלה שהיינו רוצים להגיע אליה בעולם אידיאלי. כאן אני רוצה להתייחס להיבט אחד ספציפי של עולם הספורט המוטורי הישראלי, כפי שיהיה אחרי שנתחיל כולנו לפעול לפי החוק – החל מעוד כמה חודשים, ככל הנראה. אני מתכוון לספורט מוטורי עממי.

השאלה הנפוצה ביותר בה אני נתקל מאז שאושרו התקנות האחרונות והתברר כי אשכרה הולכים להיות כאן מירוצים חוקיים היא "אז אני יכול לעלות על מסלול עם האוטו שלי או לא?". לפחות על סמך ההתעניינות הזו נדמה כי מחצית מהנהגים בארץ היו רוצים לתת גז על מסלול אם רק יתאפשר להם הדבר. במחשבה שניה, השאלה הזו עלתה עוד הרבה לפני אישור התקנות. החבר'ה בפנצ'ריה שלי, למשל, כבר מזמן מטרידים אותי בעניין הזה.
התשובה לשאלה הזו היא, אני שמח לומר, "כן, אפשר". יש אפילו אופציות. האפשרות הראשונה קיימת, למעשה, לא מהיום והיא לא קשורה לספורט מוטורי. הדרכת נהיגה מתקדמת או סתם אימון נהיגה אינם נכנסים להגדרת "ספורט מוטורי" וניתנות לביצוע ברכב הרגיל, עם הרשיון והביטוח הרגילים. הדרכות שכאלו מתבצעות באופן קבוע ע"י בתי-ספר כמו 'אלטרנתיבי', 'דרייבארט', 'אופנוען מאומן' וכן הלאה, כולל גופים מוסדיים, במסגרת חוקית למהדרין. אין כל מניעה לעלות על מסלול במסגרת שכזו.
צילום: מנהל
האפשרות השניה כבר כן נחשבת לפעילות נהיגה ספורטיבית, ומוגדרת ספציפית בחוק כדי לאפשר לכם להשתמש ברכבכם הרגיל לתחרויות מסוימות. מדובר בספורט מוטורי עממי. האבחנה נדרשה מאחר ורכב שהוצא לו רשיון רכב תחרותי מן השורה מאבד את רשיון הרכב הרגיל – מורד הלכה למעשה מהכביש. זאת מאחר ולפי תפישת הרשויות, בכלי רכב תחרותיים מתבצעים שינויי מבנה מהותיים. אבל לצורך פעילות עממית, כמו למשל ג'ימקאנה, אפשר להסתפק ברשיון רכב תחרותי עממי. רשיון זה (יחד עם רשיון נהיגה תחרותי) מאפשר לעסוק בספורט מהסוגים הרלבנטיים מבלי לאבד את הכשרות להמשיך לנסוע בכביש. פעילות עממית שכזו מוגבלת למסלולים סגורים בלבד.

מה זה בעצם ספורט עממי? ג'ימקאנה – תחרויות שליטה ותמרון במהירויות נמוכות – היא דוגמה טובה. בתחום מירוצי הדראג למשל קיימת בחו"ל פעילות המוגדרת עממית ומוגבלת למכוניות סדרתיות עם שינויים מועטים או אסורים לחלוטין. מירוצים אלו מתבצעים לרוב על מסלול מקוצר, שמינית מייל (כ-200 מ') במקום רבע מייל, כדי להבטיח מהירויות נמוכות יחסית. נשמע בהחלט כמו משהו שיהיה קל, פשוט וזול יחסית להשתתף בו. אני גם לא רואה סיבה מדוע לא תתקיים קטגוריה עממית בתחרויות עבירות במתחמים סגורים, ובהחלט יש מקום לליגה עממית בתחום הדריפטינג למשל – תחום שטרם התארגן כעמותה, אגב, אך למיטב הערכתי זה רק עניין של זמן.

אבל נדמה לי שמרגע יישום החוק נוכל לומר שלום להשתתפות העממית בסוגים מסוימים של מירוצי שטח שהפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי-נפרד מהנוף המוטורי אצלנו. בתחרויות ראלי-רייד מאז ומתמיד היה מקום של כבוד לנהגי לנדקרוזרים ופאג'רואים מן השורה, ששמו מדבקות-מספרים ויצאו להתחרות, לעתים קרובות עם האישה או הבן במושב הנווט. מעכשיו זה כבר לא יתאפשר, וחבל.
צילום: מנהל
בתחום האופנועים, חשוב לציין, הבעיה כלל אינה קיימת. עוד משלב מוקדם הוגדר בחוק כי אופנועים לא ידרשו להפרד מרשיון הרכב הרגיל – בין היתר, משום שבהגדרה קיימת קטגוריה שלמה של אופנועים המיועדים לתחרויות ונמכרים לציבור עם רישוי מלא. הכוונה כמובן לאופנועי אנדורו. הפתרון שנמצא מסורבל אומנם, אך קיים.
אבל אם הזכרנו אופנועים, כדאי לשים לב לנושא הבא. יבואני הרכב הדו-גלגלי מפעילים לובי חזק שמטרתו – הגבלת יבוא כלי רכב תחרותיים ליבואנים רשמיים בלבד. זהו צעד שאפשר בהחלט להבינו מבחינה מסחרית אבל אסור בשום פנים ואופן להרשות לו להצליח. אני לא משוכנע שהרשות לנהיגה ספורטיבית נוקטת עמדה תקיפה די הצורך בעניין הזה, אבל עדיין קשה לי להאמין שחברי הכנסת החברים בועדת החינוך יתנו למהלך כזה להתרחש. בכל מקרה חשוב שכצרכנים נשאר עם אצבע על הדופק. במקרה הלא-סביר שיתברר כי הצעה כזו מונחת על שולחן הרשות ומועברת לוועדת החינוך, חשוב שהספורטאים המיועדים לעסוק בספורט מוטורי ישמיעו את קולם ויעזרו לחברי ועדת החינוך להבין את רחשי לב הציבור שאותו הם אמורים לייצג.