היא המתינה לי בשקט בשדה; צעירונת, בלבוש זרחני מינימלי ורמז לפלרטוט שובב. אני בדיוק כזו חיפשתי כדי לתור איתה ביחד אחר המכנה המשותף הנמוך ביותר. מזל שמצאתי. היתה זו סיאט לאון בגרסות קופרה R, בכביש המוביל למונסרט שנמצא מצפון לברצלונה. שוב ושוב הבטתי במשפחתית הצבועה בירוק זרחני שנראית כאילו ברחה רגע אחד מאוחר מידי לאחר התבקעות הליבה בכור אטומי. האמת, מלבד הצבע ניראה כי המכונית הצליחה להתחמק מהנושרת הרדיואקטבית. אין ניפוחים מיותרים, טפיחות בולטות, כנפונים או שאר מוזרויות המסגירים את העובדה כי הרכב נפגע בשואה גרעינית. פה לוע גדול יותר, שם דיפיוזר עמוק יותר וזהו. ביחס ללאון קופרה "הרגילה" אפילו הבדלים אלה אינם קיימים. רק הכיתוב 'R' מסגיר את אשר היא מסתירה.

גם בתוך תא הנוסעים לא ניראה חריגות רדיואקטיביות. מלבד ידית הילוכים סקסית בטרוף ומושבים הלובשים עור ואלקנטרה, הכל נראה מוכר, צפוי, כמעט מופנם. ושוב גם כאן – אין הבדל בין הקופרה "לעם" לקופרה R. בלבד ה-'R'. אבל כשמתניעים את המשפחתית הזרחנית מבנים שמשהו לא כשורה. הצליל מעורר, ההתנהגות סוערת והדחף ממכר. מזל שהיינו בכביש הנכון.
צילום: יואל שורץ, יצרן
נרטב וקפא
הכל היה מוכן להתחיל את המשחק המוכר "מי רוצה להיות שומאכר?". טנק דלק מלא הממתין להרוות 265 סוסים, צמיגים שמנים שניתן לקרוע לגזרים וכביש מסתלסל ביום עם תנועה דלילה. אבל אז התברר שהשואה הגרעינית רודפת אחר הלאון הזרחנית. גשם מציק, רוח עיקשת וצלע הר שנכנע לאיתני הטבע והחל להשיל את עצמו לדעת. לא היום הנכון למשחק שבקלות יכול להפוך "למי רוצה להיות אירטון סינה".
גם הלאון לא מצאה כאן את מקומה. כל לחיצה החלטית על דוושת התאוצה – לא רמיסה פרועה האופיינית לחלקנו ביציאה מהרמזור – לווה באור מרצד של בקרת המשיכה וטלטול ברוטאלי של תא הנוסעים. מזג האוויר גרם ללאון להרים ידיים ולהודיע למי שרק היה מוכן להקשיב שזה לא מוצא חן בעיניה, בלשון המעטה.

אז דחקתי בה מעט פחות וגיליתי ידית הילוכים קטנה, מדויקת להפליא ומחולקת כראוי. בלמים נשכניים ובולמים קשיחים. מצד שני ולמרבה הפתעתי מצאתי הגה אנמי. יכול להיות שזה מזג האוויר או האספלט החלקלק (עוד לפני שנרטב וקפא), אבל פידבק אמיתי – כזה שניתן היה לצפות ממכונית שכזו – לא היה. אפילו לא משהו קרוב להיזון חוזר האופייני לחורכות אספלט בסדר גודל של הקופרה R.
בנוסף, השילוב של צמיגים דלי פרופיל ומתלים קשיחים גרמו ל-R לנוע באי נוחות גם בכבישים אחרים מהירים וישרים, שלא לדבר על מה היא עוללה לי בתוך העיר. מזל שיש לה מושבים כל כך טובים הנועצים את הישבן – יחד עם כל שאר החלקים הנלווים – בדיוק במקום.
צילום: יואל שורץ, יצרן
אהבה חדשה?
חשבתי שעם הקופרה R אוכל לסיים את החורף ולהתחיל להתחמם, אבל להפתעתי היה לי חסר בה משהו, למרבה הפליאה, היה זה כוח. רגע, לפני שאתם עוברים דף, הרשו לי להסביר. נכון יש לה 265 סוסים אבל אלה רק 25 יותר מלקופרה הרגילה. שווה כ-40,000 שקלים? תחליטו אתם. לטעמי לפחות, ללא סממנים מיוחדים או תוספת אבזור ביחס לקופרה, ללא הרגשת עוצמה מוחשית יותר ביחס לקופרה "הנחותה", ללא טיפול שורש להגה (שאגב, מתפקד בצורה מרושלת שכזו גם בקופרה) נראה לי שיש כאן מעט מדי סוסים לשקל. ואולי הבעיה היא אצלי ואני צריך לפגוש את היפיפייה הזוהרת הזו ביום אחר, שטוף שמש ומתוח אספלט.