לפעמים איחורי קווי האוטובוס יכולים להעלות לנו את הסעיף. לא פעם הזעם שנאגר בנו גורר אותנו ואת חברות האוטובוסים לביתי המשפט. שם לפעמים אנו זוכים, אבל לפעמים מתברר שהאיחור היה בלתי נמנע.
אישה שנסעה באוטובוס אגד מתל אביב לירושלים, ירדה מהאוטובוס עקב תקלה ופנתה לעבר תחנת אוטובוס סמוכה על מנת לעלות על קו אוטובוס אשר יביאה למחוז חפצה בעיר. לטענתה, על אף שבלוח הזמנים כתוב, כי תדירות הקווים בתחנה עומדת על בין 20 ל-30 דקות, המתינה במשך 44 דקות עד להגעתו של אחד הקווים. כתוצאה מן האיחור, טענה הנוסעת, לא הספיקה להגיע לפעילויותיה באותו היום, ובשל כך נגרם לה נזק. הנוסעת סירבה להצעת אגד לפצותה ב-232 שקלים, והגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, לפיצוי של 1,600 שקלים.

אגד טענה, כי האיחור נגרם עקב עומסי תנועה ושיבושים שנגרמו כתוצאה מהעובדה שאוטובוס נתקע בכניסה לירושלים. כמו כן, נטען, כי באותו היום אירעו שתי תאונות וכן היו התפרעויות של חרדים באזור ונערכו בדיקות ביטחוניות ביציאה מן העיר. כל אלה, כך נטען, גרמו לשיבושים בתנועה ולעיכוב בלוח הזמנים. בנוסף טענה אגד, כי צילום GPS מראה כי האיחור של אחד הקווים היה קטן יותר מהנטען על ידה.

השופט ארנון דראל דחה את התביעה וקבע, כי העיכוב מוצדק לאור האירועים החריגים. בפסיקתו כתב השופט כי האיחור בפועל עמד על 29 דקות ולא כפי שטענה הנוסעת. "אמנם מדובר בפרק זמן לא קצר, אך לאור הנסיבות החיצוניות, ביניהן התאונות, ההתפרעויות והבדיקות הבטחוניות, הרי שהאיחור אינו בלתי סביר ואינו בגדר התרשלות או הפרת חובה חקוקה מצד אגד". כתב השופט. לפיכך, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.
לאתר המשפט הישראלי פסק דין