ג'וליאן דופון (Julien Dupont) הוא רוכב טריאל צרפתי מוכשר שהחליט בגיל 20, מקץ סך הכל חמש שנות תחרות ברמה עולמית, שנימאס לו והוא רוצה משהו אחר. מאז עברו עשר שנים והיום הוא מוצא את עצמו במעמד של כוכב בתחום החצי מחתרתי של 'פריסטייל סטריט טריאל', שהוא בין מקימיו.
נפגשנו בתערוכת אוטומוטור בה הציג את כישרונו במתחם 'רד-בול', המשמשת מזה כשנתיים כספונסורית שלו. הוא הגיע לארץ מתצוגה דומה שנתן כחלק מארוע ה-Red Bull Air Race שהתקיים בדובאי. בתום התערוכה הוא מתכנן שני ימי צילום בירושלים ותל אביב במיסגרת פרויקט Ride the World שלו ושל שותפו פאביין דידלו (Fabien Didelot). עוד על הפרויקט, בהמשך.

בית ספר של החיים
שוחחנו כעשרים דקות לפני המופע, ואני חייב להודות שהבחור החביב הזה הוא ממש לא מה שציפיתי. הדימוי שנוצר בעיני של רוכבי פריסטייל, למעט כמה בודדים כמו טראוויס פסטרנה, הוא של פרחחים מוחצנים וראוותנים שחסרה להם המשמעת העצמית כדי להתחרות במרוצים "אמיתיים". למען האמת, כשאני מתבונן לעיתים בתוכניות פריסטייל MX בטלוויזיה, הדימוי הזה רק מתחזק.
ג'וליאן דופון נראה כמותם, עם שפע של קעקועים וביגוד מרושל בקפידה רבה, אבל שם זה נגמר. ג'וליאן הוא בחור מופנם ואפילו קצת ביישן, שמתייחס לעיסוקו כאל אומנות וליתר דיוק - Street Art, אומנות רחוב. הוא לא מתרברב ומדבר בשיא הרצינות והרהיטות על עיסוקו. המופעים שהוא נותן בחסות 'רד בול' הם חלק מהמקצוע. זה לא העיקר מבחינתו אבל זה בהחלט מרכיב הכרחי שמיתקבל באותה מיקצועיות שבה כל אתלט אחר מקדם את הספונסר שלו.
צילום: רונן טופלברג
לשאלתי על איך כל זה התחיל, השיב בחיוך ששורשיו האופנועיים נטועים כנראה בזיכרון לא מודע מרכיבה עם אביו בתוך מנשא גב בגיל חצי שנה. אביו היה רוכב טריאל וכל חייו הצעירים הסתובבו סביב אופנועים אלו. בגיל 15 התחיל להתחרות באליפות צרפת בטריאל. בגיל זה גם פרש מבית הספר, לאחר שהבין שהחיבור בינו לבין מיסגרות לא יעבוד וכהגדרתו "החלטתי ללמוד בבית הספר של החיים במקום ללמוד על החיים בבית הספר".

על הפרק התחרותי בחייו הוא אינו מעוניין להרחיב. הוא עונה בלאקוניות שבמשך חמש שנים, עד גיל 20, התחרה במיסגרת נבחרת צרפת באליפות אירופה ובאליפות העולם. הוא מוסיף שטריאל ברמה תחרותית הוא ספורט אליטיסטי המגיע לקהל מאד מצומצם. המקום 15 שהשיג באליפות העולם "לא מעניין אף אחד", לדבריו. התמדה הייתה דורשת כסף פרטי רב שאין לו, ולכן החליט לפרוש. כמו רבים אחרים, חיפש כיצד למנף את הכישרון והמיומנויות שרכש. בן קבוצתו לנבחרת צרפת, סיריל דספרה, לקח את זה לכיוון של מרוצי ראלי קיצונים. אחרים, כדוגמת דייויד נייט, ג'ף אארון וטדי בלזוסיאק, כיוונו לאנדורו ואקסטרים אנדורו. ג'וליאן מינף את זה לכוון של טריאל אורבאני. זהו ספורט חצי מחתרתי, מאד מרשים על רקע הנופים העירוניים, ומאד פופולארי בעולם הוידאו האינטרנטי.

לרכב עולם
לפני כשלוש שנים פגש דופון באקראי את פביין דידלו, אומן וידאו העוסק באומנות רחוב. החיבור האישי ביניהם היה מיידי. ג'וליאן הזמין את פביין להצטרף לאחד המופעים שלו. דידלו צילם והעלה את הסירטון ליו-טיוב. הסירטון היה להיט. כך נולד רעיון "Ride the World": להסתובב בערי העולם, לצלם סרטי רכיבת טריאל בנופים אורבאנים, ולהעלות לאינטרנט. היתה בפרוש גם חשיבה מסחרית מאחורי המיזם – החשיפה באינטרנט תניע עניין בסרטי מסע שיימכרו באמצעות אתר אינטרנט שהקימו השניים (www.dupontandco.org), שבנוסף מהווה חנות מקוונת לעוד מוצרים, בין אם של ספונסרים ובין אם מתוך ליין הביגוד המקושר לפרויקט.

בשנה שעברה יצא ה-DVD הראשון – סרט מסע שכולל לא רק את צילומי הרכיבה ממקומות כמו ליון, אוסלו וברלין, אלא גם את הסיפורים האינטימיים יותר שמאחורי המסע. הצמד שוקד כעת על הפקת Ride the World II, המתעד מסע בן חודש בארה"ב.

החיבור ל-'רד בול' נוצר לפני כשנתיים. נציגי החברה התרשמו מהסירטונים שראו ברשת ופנו לפביין דידלו בהצעה לתמיכה תמורת מופעי ראווה בחסות החברה - כדוגמאת המופע ב'אוטומוטור'. שיתוף הפעולה עם האירגון הגדול לא בא לג'וליאן בטבעיות. העדר הספונטניות, הצורך בהתחייבות ללוחות זמנים, כמות האנשים באתרי הצילום, ההתערבות בתכנים - כל אלו מהווים שינוי גדול באופן ההתנהלות של צמד האומנים. ג'וליאן צוחק ומסביר שזה חלק מתהליך ההתמסדות שלו, אבל בפנים, הוא אותו נער שובב שרוצה לעשות תעלולים מאולתרים על גבול החוקי ולבטא את עצמו דרכם. החלום הוא עצמאות כלכלית ו-"Ride the World". האמצעי הוא כרגע 'רד-בול'.
צילום: רונן טופלברג
שאלתי אותו איך הם בוחרים את האתרים. הוא מספר שהם מגיעים לעיר היעד, יוצאים להסתובב ברחובותיה ומגבשים ביחד את רעיון הסרט. בעידן 'רד בול' זה מעט פחות ספונטני. צוות מקומי מאתר להם את האתרים ומתזמן להם את הצילומים. נראה שזה לא בדיוק ספל התה של ג'וליאן אבל זה הכרחי במסגרת שיתוף הפעולה ולפעמים, הוא אומר בחיוך, די נוח.

נו, מה לעשות?
חלק מהעניין בסרטים נובע מהאופי המחתרתי של הצילומים. שאלתי אותו על מיפגשים עם משטרות העולם. הנער המורד ישר קפץ באמירה הנחרצת: "אני מצפצף על החוק!". "ובכל זאת..?" שאלתי. ג'וליאן מספר שהמשטרה לא באמת מפריעה. לעיתים קרובות השוטרים המקומיים באים לצפות. במקרים אחרים, כמו מקסיקו סיטי למשל, כמה זוזים ירוקים סידרו את זה.

ג'וליאן מתייצב למופע עם מיגון מועט. כפפות, מגפיים, קסדה, מגני ברכיים של רוכבי סקייט-בורד ו... זהו. טי-שרט ומכנסיים קצרים משלימים את הגרדרובה. שאלתי אותו על זה. ג'וליאן הסביר שפשוט בלתי אפשרי לתמרן עם מיגון יותר משמעותי. הוא מודע לשברים ולשיפשופים שהוא אוסף מעת לעת, וכן - ניו לו גם פציעות רציניות. ב-2007 למשל, התאמן ב"אמבטיית מוס" על היפוך לאחור ונפל מגובה של 8 מטר על קטע לא מדופן של האמבטיה. התוצאה: שני שברים בעמוד השידרה ושישה חודשים במיטה.

לגבי אופנועי הטריאל, ההיצע כיום מגיע בעיקר מספרד ואיטליה: בטה, שרקו, מונטסה וגאס-גאס. אלו אופנועי דו-פעימות וארבע פעימות חד צילינדרים, קלים מאד (60-70 ק"ג) ובנפחים קטנים שבדרך כלל לא עוברים את ה-250-300 סמ"ק. המנועים מתוכננים להיות קלים, בעלי מומנט רב בסל"ד נמוך ויכולת האצה מיידית מסיבובי סרק. תיבת ההילוכים ויחסי ההעברה מאד קצרים. אין לאופנועים מושב והרכיבה נעשית כולה בעמידה. מיכל הדלק מזערי, שכן אורכו של מסלול טריאל הוא של מאות מטרים בודדים ומספר דקות קטן בכל ניסיון.
ג'וליאן רוכב על גאס-גאס 250 דו-פעימתי. הוא מעדיף את מנועי השתי פעימות בגלל המשקל, תגובת המצערת וקלות התחזוקה (גם לכיס). הוא די מזלזל בארבע פעימתיים שלטענתו הם "מס שפתיים" אקולוגי לו נידרשים היצרנים.
צילום: רונן טופלברג
צפייה במופע טריאל מקרוב היא דבר מרשים. צינורות בטון בקוטר של יותר ממטר, רמפות, קפיצה מעמידה על צינור עגול לגג קונטיינר בגובה 2.5 מטר, שלא לדבר על קפיצה מעמידה לגג מכונית – לרוחב. מרשים.
לשאלה אם המסלול קשה, ג'וליאן משיב בצחוק שהוא קל, אפילו קל מאד, ושהוא משתדל לגרום לקהל לחשוב שזה קשה. שתי הנפילות שהיו לו ביום הקודם נבעו לדבריו דווקא מהניסיון הזה לתת הצגה, אבל ניגמרו ללא פגע תודות לטופוגרפיה ה"מוגבלת" של המתחם.

אחרי המופע כבר אי אפשר היה להתקרב אליו. דופון מוקף צופים שעמדו בתור כדי להצטלם איתו. הוא עמד כל העת עם חיוך קצת נבוך על פניו ונפרד מאיתנו בקריצת "מה לעשות?".

נעמת לנו מאד מר דופון. משפחת פול גז מאחלת לך שתצליח בהגשמת החזון של Ride the World.
לאתר פול גז לחצו כאן