מרצדס E קלאס קבריולה – השמיים הם הגבול חלפו 13 שנים מאז הפעם האחרונה שראינו גרסה פתוחה לסדרה E של
מרצדס. למעשה מאז עברה מכונית הסאלון של מרצדס לחזית עם ארבעת הפנסים העגולים, ליצרנית לא היתה גרסה שכזו עבור ה-E קלאס. הגרסה הקרובה ביותר היתה ה-CLK שהתבססה על מכלולי ה-C קלאס. אבל עכשיו מרצדס חוזרים ל-E והסיבה ברורה, הם רוצים לחזק את מעמדה של מכונית הסאלון הכל כך חשובה עבורן.
בפנים ובחוץ
שמש ים-תיכונית נעימה מלטפת את המכוניות הפתוחות שממתינות לנו בשדה התעופה של האי מיורקה ויוצרת מראה מרהיב. הקבריו' של מרצדס נראית קלאסית ומודרנית כאחת, כאשר הכנפיים האחוריות מתכתבות עם העבר והחזית עם הפנסים ה"טכנולוגיים" מדברת בלשון עתיד. והטכנולוגיה היא שמביאה לנו את החידוש המעניין ברכב: במרצדס מכנים זאת AIRCAP – 'כובע אוויר' בתרגום חופשי. מדובר בכנף קטנה שמתרוממת בהתאם לדרישה מעל למסגרת שמשה הקדמית (שהגג פתוח כמובן), כדי להסיט את האוויר מעל לראשי הנהג והנוסעים.
עובד? כן ואפילו בצורה מפתיעה. הכנף מסכימה להתרומם עד מהירות של 160 קמ"ש, ונותרת במקומה גם כשהקבריו' תטפס ותגיע ל-250 הקמ"ש המרביים. זה מאפשר לי לטוס ב-200 קמ"ש מבלי לאבד את הכובע האמיתי שעל ראשי ואפקטיבי במיוחד כשחלונות הצד סגורים. בנוסף מציעה הקבריו' גם את מערכת 'צעיף האוויר' המשופרת שפולטת אוויר חם על צווארי. המערכות בהחלט מסוגל להתמודד בכבוד עם מזג האוויר כך שהרעיון והביצוע של שתי המערכות בפירוש יכולות להוסיף עוד כמה שעות "פתוחות" לקבריו'. איך לא חשבו על זה קודם? "חשבנו אבל רק עכשיו הצלחנו לבצע זאת היטב", מודים במרצדס.
צילום: מנהלנסו להתמקד בכנף הקטנה שמעל השמשה הקדמית (ברור לנו שזו אינה משימה פשוטה)
תא הנוסעים מוכר מהקופה (שלכשעצמו דומה גם ל-E קלאס הסדאנית) ומציע אווירה איכותית, עם תחושה סולידית ומוצקה של פעם. והאווירה הסולידית ממשיכה לסביבת נהג ברורה וקלה לתפעול ללא תחכום מיותר. היא אמנם שופעת מערכות אלקטרוניות אבל הנדסת האנוש פשוטה והפתרונות אלגנטיים. גם הכניסה לאחור נוחה והאווירה שם מהודרת כאשר המושבים מציעים מבנה נעים ואפילו מרחב נאה. אז נכון, אני עדיין לא מבין מדוע בלם היד-רגל מתופעל בצורה האמריקנית ולמה במרצדס מתעקשים על מוט בקרת השיוט שנראה תמיד כמו מנוף האיתות. אבל לרגע אני מרגיש קטנוני.
מנוע וביצועים
כהרגלה של מרצדס בסדרה E, גם הקבריו' מוצעת עם שפע יחידות כוח. היצע הבנזין מורכב מגרסאות 1.8 ליטר עם מגדש-על ומוצע במספר רמות הספק (184 כ"ס ו-204 כ"ס בגרסאות E200 ו-E250 בהתאמה). מעל מוצעת ה-E350 (עם 6V, 3.5 ליטר, 292 כ"ס) כאשר בפסגה נמצא את ה-E500 (עם V8, 5.0 ליטר, 388 כ"ס). המצב דומה גם בחזית הדיזל עם מנוע ה-2.1 ליטר (המפיק 170 כ"ס ו-204 כ"ס בגרסאות E220 ו-E250 בהתאמה) וה-E350 (עם V6, 3.0 ליטר 231 כ"ס).
וכמו בהתנסויות העבר עם
מרצדס E קלאס, גרסת ה-E350 CGI (בנזין) שבלב המבחר הרשימה אותי מכולן. מנוע ההזרקה הישירה שמייצר 292 כ"ס עושה זאת באופן שקט, חלק ונטול מאמץ. היכולת פשוט מצוינת, כושר הנשימה בטיפוס לגבהים נעים והשילוב עם תיבת השבעה הילוכים מצוין. הוא מאיץ היטב מכל מצב ומציע ביצועים יוצאי דופן (6.8 ש' למאה ו-250 קמ"ש). התלונה היחידה היא שאולי היא מעט שקטה מדי. זה גם המקום לספר שכל יחידות הכוח המוצעות בקבריו' אפקטיביות לגמרי.
וכאשר הכביש מתפתל מעניין לגלות שוב את האופי השונה שהקנו מהנדסי מרצדס לגרסאות הקופה והקבריו' לעומת הסדאן. כיול מתלים קשוח יותר מייצר תחושה מהודקת וספורטיבית מהסאלון, זוויות המרכב מרוסנות היטב ולמרות הסרת הגג ה-E קבריולה מרגישה רוב הזמן מאוד מדויקת וקשיחה. זה בולט גם ביציבות הכיוונית הטובה במהירויות גבוהות. ההגה אמנם סובל מתחושה מלאכותית ועדיין קל לדייק עימו.
צילום: מנהלהתחושה ב-E קבריו' מהודקת וספורטיבית יותר ביחס לאחותה הסדאנית
סיכום
עם הקבריו' ממשיכה מרצדס בגישה העקבית והמגובשת של התקופה האחרונה – זו שממוקדת בערכים החשובים לה היסטורית ואינה נסחפת סתם כך אחרי המתחרות. והיא עושה זאת בצורה מוצלחת שגורמת לי עם כל קילומטר שעובר' להעריך את המכונית יותר ויותר.
כיאה לקבריו' היא מאוד אלגנטית, ובדיוק כמו שצריך היא מביאה את תחושת החיים הטובים. ויחד עם זאת היא מצליחה לשלב פתרונות שהופכים את הנסיעה בה לנעימה יותר דבר שיאפשר לנצלה יותר.
הרבה יותר על ה-E קבריו' החדשה תוכלו לקרוא בגליון 290 של אוטו.
