פיג'ו 207 קופה-קבריולה
בתחילת 2007 השיקו הצרפתים את גרסת ה-CC של פיג'ו 207. היא הגיעה אלינו אמנם באמצע 2008, אבל בהיעדר רכב הדגמה רשמי, נאלצנו להסתפק במכונית של לקוח פרטי.
מתרשמים
העיצוב מצליח להפתיע לטובה. מכוניות קופה-קבריולה רבות סובלות מעיצוב מסורבל מאחור, אך כאן הפרופורציות טובות גם כשהגג סגור. החרטום מחייך כמו בכל פיג'ו 207, רק שכאן הוא נראה טוב, בין היתר תודות לפגוש וסבכה קדמית של ה-GTI, והצללית הנמוכה ומוארכת. עם גג פתוח קל להבחין בקימור הנאה של השמשה הקדמית, וקשתות ההגנה האחוריות מוסיפות לאלגנטיות. רק דבר אחד הציק בעיניים: מכסה תא המטען לא יושב במדויק על הכנף האחורית (ייתכן שמדובר בתקלה ברכב המבחן).
סביבת הנהג נראית בדיוק כמו ב-207 הרובוטית, שהצטרפה כרכב סיוע. אמנם יש אבזור דומה לשל הגרסאות הבכירות וטוב שכך, אבל המאפיינים הבסיסיים נותרו בעינם. וזה אומר שתחושת האיכות קיימת בבחירת הגוונים ורוב החומרים, ורמת הבטיחות נותרת גבוהה בסיוע חמש כריות אוויר (וחמישה כוכבי בטיחות ב-Euro NCAP). מנגד, עבור המחיר והמיצוב ניתן היה לצפות ליותר. פיג'ו 207CC פשוט לא מרשימה בתא הנוסעים. האבזור הרב לא משרה אווירה יוקרתית, וחלק מהאשמה נופל על פקדי בקרת האקלים ובקרת השמע המיושנים למראה. גם התפעול של חלק מהמתגים והפקדים נוקשה ואינו אינטואיטיבי, כמו הפעלת הסטריאו ובקרת השיוט ממוטות בצידי ההגה. מעל הממוצע לסופר-מיני? כן. רושם יוקרתי כיאה למחיר? לא.
צילום: תומר פדר
אחרי שמתרשמים ממרווח ראש סביר גם לגבוהים, בזכות אפשרות כוונון מלאה להגה ולמושבים, אפשר לפתוח את הגג בלחיצת כפתור (תוך 25 שניות). מיד מגיעה ההרגשה הממכרת של של ישיבה ברכב פתוח. אבל העיצוב הנאה של הקורה הקדמית גובה מחיר: קרבה גדולה מדי של הקורה למצח, חלך מכך עקב החיזוקים שהפכו אותה לעבה במיוחד. בפניות חדות זה אף פוגע בראות. המושבים האחוריים צפופים מאוד ומשענת גב בזווית כמעט ישרה, מחייבת תנוחת ישיבה לא טבעית גם לילדי היסודי שאולי יצליחו לדחוק את רגליהם לשם. לבוגרים הם לא מתאימים כלל. תא המטען אמנם גדול בהחלט, אבל נפחו מצטמצם משמעותית כשהגג פתוח והוא הופך רדוד ביותר.
לדרך
מכונית קבריולה נועדה לשיוט בין הרים וערים, כשהרוח והשמש מלטפות את הראש. אז מה אם 35 מעלות בחוץ? שימו כובע ותפעילו מזגן. מהר מאוד תגלו שסגירת החלונות עוזרת גם היא. רק כך מפסיקות חגורות הבטיחות להרעיד את הכתף עד-כדי-מסאז' במהירות הגבוהה מ-50 קמ"ש.
אז גם תגלו שאת משימתה העיקרית, שיוט נינוח עם גג פתוח, ה-207CC מבצעת היטב. כיול המתלים מאפשר נוחות נסיעה טובה מאוד כמעט בכל מצב. מי שפחות הרשימה היא יחידת הכוח, שלא הלהיבה עוד בהאצ'בק הקלה יותר. כאן, עם עוד 140 ק"ג על כף המאזניים, העניינים לא ממש משתפרים. ההפרש ניכר גם בנתון ההאצה הרשמי: 12.6 שניות ל-100 קמ"ש, לעומת 11.4. בפועל, ה-207CC האוטומטית לא מרגישה זריזה יותר מגרסת ה-1.4 ליטר הרובוטית שליוותה אותנו (וזה אומר הרבה), ותפקוד תיבת ארבעת ההילוכים סביר (עם שגעונות ה-AL4 המסורתיים).
הפתעת המבחן מגיעה דווקא בכביש המפותל. בניגוד ל-GTI הקשוחה, ל-CC יש התנהגות מאוד משעשעת, עם אפשרות לשינויי כיוון חדים ומדויקים למדי, אך עם מה שמרגיש כמו פחות תת-היגוי מבגרסאות אחרות. בקרת היציבות לא מתנתקת ותשמור עליכם אם הפרזתם במהירות בסיבוב, או אם ניצלתם (יותר מדי) את היכולות הדינמיות של המכונית.
אם תנסו לנהוג מהר וחלק, תגלו שה-207CC היא שותפה נאמנה. רמת האחיזה גבוהה, הבלמים חזקים והמושבים לא רק נוחים, אלא גם תומכים היטב בגוף. המגבלה העיקרית היא, כמובן, יחידת ההנעה.
יש רוח
כדי שפיג'ו 207 קופה-קבריולה תתאים לכם, עליכם קודם כל להתאים לה. אתם צריכים להיות מוכנים להסתפק ברכב עם שני מושבים ממשיים, עדיף שתהיו בעלי גובה ממוצע, מומלץ שלא תמהרו לשום מקום וכדאי מאוד שתאהבו את תחושת הרוח בשיער ואת מבטי העוברים והשבים.
צילום: תומר פדר
כנראה שמעט מאוד אנשים נופלים לקטגוריה הזו, מה שמסביר מדוע ה-207CC לא משחזרת את הצלחת קודמתה, ה-206CC. לכך אחראי גם תג המחיר, שהפעם גבוה משמעותית מגרסאות ההאצ'בק. גם העובדה שיש רק גרסת מנוע אחת, לא תורמת, והוציאה מרשימת הקונים הפוטנציאליים את חובבי הנהיגה.
בשורה התחתונה, ה-207CC היא כיום מכונית הקופה-קבריולה המשתלמת ביותר בישראל. בעיקר כי היא כמעט היחידה שלא מגיעה ממותג יוקרתי. אם תרצו תחושה יוקרתית או ספורטיבית יותר (למשל מאזדה MX-5 עם גג קשיח), תיאלצו להיפרד מעוד כמה עשרות אלפי שקלים לפחות.