אז איך שופטים מכונית נורא יקרה? אם נודה על האמת, אין סיכוי שרכב מהסגמנט הזה, בעיקר דגם שמוביל מותג "פרימיום" ו"היי אנד" נחשב כל כך, יהיה "זבל של מכונית", אוטו שתרחקו ממנו עם תחושת קבס. רבות התלבטתי בשאלה הזו, עד שלבסוף סיכמתי עם עצמי, איפשהו לקראת המפגש של כביש 90 עם בית שאן, כי קרוב לוודאי שהמכונית הזו צריכה להימדד בסעיף ה"נו, ומה עוד?", דהיינו מה הערך המוסף שאני מקבל מכך שבחרתי דווקא FX. שמח וטוב לב מיהרתי לבלום, שנייה לפני שהשוטר נעל עלי את הלייזר, והמשכתי במסלול הארוך שקבעתי לעצמי להכרות עם האינפיניטי FX50.
 

צילום: תומר פדר/רונן טופלברג
 
 
מחול הפיגיונות
ובהיכרות כמו בבליינד דייט, הדבר הראשון אותו פוגשים הוא העיצוב, וה-FX בהחלט נראה שונה בנוף הקופסאות המרובעות וחסרות החן או האופי המטרטרות בכביש. המראה שלו צועק "זרימה" מייד אחרי שהוא גומר לצעוק "עוצמה", ואין ספק שבמאבק על עינו של בעל הממון, הוא מכניס בכיס הקטן את כל מתחריו. היו שלא אהבו את ההרמוניה (החסרה) בין החלק הקדמי לאחורי שנראים כאילו עוצבו בנפרד ואוחדו בשלב הייצור. ובכל זאת המסר עובר והמראה ייחודי לדגם הזה ומוביל בעצם את המותג כולו. לאגואיסט, העיצוב הזה כרוך בשלושה חסרונות המתגלים בעת השימוש. הראשון, אותו אני מגלה בזכות פדחתי, הוא משקוף הדלת הנמוך. יש שחלקו עלי, אבל זוגתי ואני הופרענו מכך. החיסרון השני, הוא קו החלונות הגבוה הגורם לתחושה מעט קלסטרופובית במכונית (יש יאמרו רחם עוטף ומגן...), והבעיה השלישית היא שדה הראייה לאחור שדומה להצצה ממסדרון אחורי של טנק מרכבה (אי אפשר בלי יישום בטחוני...). לפחות לגבי הבעיה האחרונה, יש לאינפיניטי פתרון המשלב בין חיישנים לנסיעה אחורנית ובין פיתוח מבריק – מצלמות זעירות – המצלמות את המכונית ב-360 מעלות, כאילו ממעוף הציפור, ומציגות את התמונה על צג LCD, כך שניתן להשתחל למקומות הצרים ביותר. הצג הזה ממוקם בסביבה עם הנדסת אנוש טובה, ולמרות עומס יחסי של פקדים ומנופים, לרבות על גלגל ההגה, ההסתגלות אינטואיטיבית בעיקר בזכות חלוקה ברורה למדורים – מערכת שמע, מזגן וכו'. בסמוך לברך שמאל נחבאים הכפתורים השולטים על ניתוק ה-ESP ועל יחידות התאורה האקטיביות. איכות החומרים מעולה ברובה, עבודת ההרכבה על הצד המשובח ורק דבר אחד עיקרי תפס את עיננו והפריע. במכונית של 675,000 ש"ח אני לא מצפה למצוא פקדים שנראים כאילו נלקחו ממחסן החלפים של ניסאן – ע"ע פקדי המזגן, מנוף האיתות ועוד. במכונית יוקרה, היוקרה אמורה "לצרוח" מכל פינה ועם כל סיבוב של כפתור או הזזת ידית, ומי שישב פעם ב-ב.מ.וו 7 והתעסק עם הפיצ'פקס שלה, מבין על מה אני מדבר. מאות רבות של ק"מ אותם גמאתי באותו יום מבחן גילו מושב ראוי ותומך עם שלל אפשרויות כיוון חשמליות (למעט משענת הראש) המאפשר לכל אחד, בשילוב עם כיוון ההגה החשמלי, להגיע לתנוחה ראויה.


צילום: תומר פדר/רונן טופלברג
 
 
גיבור
כפי שניתן לנחש די בקלות, יכולות השטח תיאורטיות. נכון, זוויות גישה ונטישה ומרווח גחון נאים עלולים להטעות אבל ה-FX50 אוהב את השטח כמו שאני אוהב טיפולי שיניים. כל ניסיון לאתגר אותו מעבר לשבילים כבושים יתקע אתכם די מהר ולו בשל מהלך המתלים הקצרצר. ואם זה לא מספיק, אזי הסלעים רק מחכים למפגש עם הצמיגים הגדולים שלכם במטרה לצבוט אותם ולתלוש להם פיסת גומי. בקיצור, נשארנו עם יכולות כביש בלבד, ופה הציפיות הרקיעו שחקים. הסיבה לכך היא שה-FX יושב על פלטפורמה המשרתת את כל דגמי אינפיניטי (פלטפורמת FM) לרבות הדגמים הספורטיביים בהיצע. לחיצה על כפתור התנעה קמור וסקסי מעירה את ה-V8 ומזרימה דלק במורד וושט של 32 שסתומים, בעודי מתכוונן לדרבן אותו במסלול המבחן "הסודי" של המגזין ובהמשך בפיתולי סדום-ערד בואכה בחילות ובטן מתהפכת (לטרמפיסט הגיבור שהצטרף אלי). 390 הסוסים, שהספיקו להפגין את יכולתם בדרך הארוכה דרומה, מזיזים את למעלה משני הטונות של הבהמה בקצב מהפנט. הזינוק החלטי ומוחשי כמעט מקו האפס והצליל המתלווה אליו נעים לאוזן ומגרה את בלוטות החשק של רגל ימין. כל זה נכון עד לסביבות קו ה-4000 סל"ד. או אז מתעורר המנוע באמת לחיים וכל מה שתיארנו עד כה חוזר ביתר שאת ובעוצמה לא רגילה. מהר מאוד אתם מוצאים עצמכם בתחום ה"כתבו עלי במדור הפלילים בעיתון" ומהירויות גבוהות מושגות יותר מדי בקלות ואף נשמרות שם לאורך זמן. מנגד, טוב שיש מערכת בלמים חזקה המסוגלת לבלום את המסה הזו גם ממהירויות גבוהות. לרעתה יאמר כי היזון חוזר מהדוושה אינו בנמצא כלל. החלפות ההילוכים (שבעה במספר) חלקות, גם תחת לחץ ועומס. הסטה של ידית ההילוכים שמאלה מעבירה את התיבה למצב ספורט ומשם ניתן גם לתפעל אותה ידנית-למחצה, בעזרת "אוזניים" ענקיות ומרופדות עור, מאחורי גלגל ההגה. אפרופו שיוטים מהירים, אחד מהפיצ'רים היעילים ביותר נמצא בדמותה של בקרת שיוט אדפטיבית היודעת להאט את המכונית במקרה שיש מכשול לפניכם בדמות רכב איטי. או אז תואט המהירות (עד ל-20 קמ"ש שאז מתנתקת המערכת), יישמר המרחק מהרכב שלפניכם ולכשתתפנה הדרך יאיץ ה-FX למהירות שנקבעה.
 

צילום: תומר פדר/רונן טופלברג
 
נשיקת הדרקון
זוכרים את הציפיות שלנו מהתנהגות הכביש של המכונית? ובכן, הציפיות מתממשות, וגם לא. תלוי היכן נוסעים. בנתיב המבחן מתגלה חולשה. פניות הדוקות, שינויי כיוון מהירים ושאר "מיקי מאוסים", חושפים במהרה את השפעת המשקל של המכונית. החרטום מתקשה להישאר צמוד לקו הנבחר, ודי בקלות האף בורח החוצה בתת היגוי - במרבית המקרים הפחתת הלחץ מדוושת הגז לא תעזור ויש צורך בסיוע מדוושת הבלם בכדי להעביר מספיק עומס לחלק הקדמי הסורר. אבל, מאוחר יותר, כשהפיתולים ההדוקים נפתחים והופכים לסוויפרים, או אז מתגלה תחום המחיה האמיתי של המכונית. שם היא דבוקה לכביש כעלוקה תוך שהיא משרה ביטחון רב גם במהירויות שיגרמו לדימום באף. גם אם תעשו שטויות, תגבה אתכם מערכת בקרת היציבות, שאומנם לא ממהרת להתערב, אך כשהיא עושה זאת, היא עושה זאת בצורה יעילה וחלקה. שעשועים? אפשר אך לא מומלץ. המקום הטבעי להם הוא על שבילים כבושים, שאז מאפשר ה-FX לכשכש בזנב בקלילות נשלטת ולכך מסייעת גם ההנעה הכפולה שבמצב הרגיל מעבירה 80% מכוחה לסרן האחורי.
בן ברית נאמן לפיתולים, כולל אלה שהמכונית סולדת מהם, הוא ההגה. למעט הערה לגבי תקשורת חסרה, כל השאר משובח עד מאוד – המשקל, המהירות והדיוק. אבל, אם תחשקו בנהיגה נמרצת, על תשתית מקומית, תפגשו את אחת הבעיות הגדולות – המתלים. ממכונית עם אופי ספורטיבי יש לצפות למחיר בדמות נוחות. הסיפור מתחיל מהעובדה שהמתלים קשים (במצב רגיל) עד קשים מאוד (במצב ספורט) כך שכל בלט, גבעה ובור בכבישים עוברים לישבנכם. זה לא שהמכונית מתרסקת עליהם, זה שהם פשוט מאוד מורגשים, וכן לחישוקי 21 האינץ' המרשימים בהחלט יש חלק בדבר. אבל זה לא העיקר. עיקר הבעיה היא שהמתלים מגלים חוסר ריסון שמחריף עם העליה בעומס. כשזה קורה במעבר פסי האטה, פעולה שרצוי לבצע במהירות איטית, ניחא, אבל בנהיגה מהירה וחזקה המכונית חסרה את הריסון הנדרש, בעיקר במימד הרוחב, ובפניות הדוקות, ועל אחת כמה וכמה בפניות משובשות, ה-FX נכנסת לנדנודים מוחשיים, חריגה מהקו וירידה ברמת הביטחון ביכולת של המכונית. זוכרים את פרק השטח? שם העסק בולט הרבה יותר, ולכן גם בנהיגת שבילים, מקום שם המכונית מרגישה "חיה", כדאי מאוד לוודא שהשביל הדוק ומפולס בצורה מושלמת. פתרון? מעבר למצב ספורט המקשיח את המתלים משפר מאוד את עניין הריסון, אך גובה את מחירו בנוחות ובקשיחות.
 
 

צילום: תומר פדר/רונן טופלברג 
 
 
האחד
ויש תובנות. הראשונה שבהן היא שלא סתם ה-FX  היא המכונית הנמכרת ביותר של אינפיניטי. בהחלט "יש לו את זה", למרות נקודות התורפה. התובנה השנייה היא שנהיגה במכונית הזו היא זעקת "ייחודיות" שכן ה-FX לא מועתק מאף מכונית, אלא בעל זהות ברורה משל עצמו, זהות שקל לזהותה בקרב שלל המכוניות, זהות שתשאר גם אם תסלקו את הסמל מהשבכה הגלית שבמרכזה הוא שוכן. ובכל זאת, איך שופטים מכונית כזו  שאין עוררין על איכותה ואיכויותיה?
"אמור לי מי חבריך" וגם כל מכונית נמדדת ביחס למתחרותיה ומה היא "נותנת בערך המוסף". מתחרותיה ברורות וחזקות: ב.מ.וו X6 , רינג' רובר ספורט ופורשה קאיין. מותגי-על, טכנולוגיה נחשונית ואיכות לעילא אצל כולן. אבל, להן יש ערך מוסף בדמות יכולות שטח ריאליות, מי יותר מי פחות, אבל היכולות קיימות (בהחרגה ל-X6). אז הנה לכם הערך המוסף ש-FX חסר: מעטפת השימוש של המתחרים רחבה יותר.