ברוב המקרים, כאשר שנוהגים באייקונים מוטוריים ארוזי צלופן וספוגי התלהבות, מגיעים למושב הנהג שלהם מלאי ציפיות מחד, נכונים לכל אכזבה מאידך.
במקרה של הלוטוס סופר 7 האגדית, יש גם את העניין הזה של לסמן V ברזומה, כי לא משנה באיזו מכונית פסיכוטית זכית לנהוג, השמועה זועקת כי מתכונת משקל הנוצה, ההנעה האחורית ואחת השלדות המאוזנות ביותר בעולם הרכב, מתגבשים לחוויה ישירה ומענגת שאין דומה לה. ואם אתם ממהרים לכיוון הדימוי השחוק של קארטינג גדול-מימדים, אז אתם טועים בענק. זה הרבה יותר טוב.
צילום: תומר פדר
מעבר לעובדה שהלוטוס הזו היא במצב של 'מכונית מפעל', התפעול שלה מתגלה כידידותי. חוץ משחרור המצמד הראשוני שדורש לחיצה איתנה על הגז בכדי למנוע השתנקות קלה (מתרגלים לזה מיד), הדוושות, הגיר ושאר מכלולי התפעול (ואין כאלו הרבה) הם ממש אינטואיטיביים.
אח"כ מגלים שהמנוע מפיק צליל נהדר ובהפניית ההגה הראשונה, ה-7 מקיימת את ההבטחה. ההגה שופע פידבק ונעדר כל "שטח מת", אבל את הייחודיות האמיתית מעניקה ללא ספק השלדה. בכל הפניה שהיא, התחושה היא תמיד של זנב מתהדק, גם כשאין שמץ של איבוד אחיזה וגם כשהמהירות היא אפסית.
צילום: תומר פדר
אם חגגתם עם מנה גדושה של גז, או בהרפיית דוושה מכוונת בכניסה לפניה ו"נאלצתם" לבצע היגוי יתר, אז ה-7 תלמד את הטובות שבמכוניות הדריפטים איזון מהו. אתה שולט בזווית ההחלקה, מקטין את הרדיוס ומרחיב אותו בדיוק מופתי שאני באופן אישי לא חוויתי כמוהו.
צילום: תומר פדר
הלוטוס מעניקה חווית נהיגה נדירה גם אם מתעלמים מהקסם שמציע המרכב, מתנוחת הנהיגה הקלסטרופובית ומההילה המפוארת. יחד עם זאת, זו הפעם הראשונה שאני מעריך מכונית שלא מצליחה להפחיד אותי עם מנוע שהוא חזק על שלדתה וגם אם מבחינתי עוד כ-100 כ"ס היו הופכים את הלוטוס לפרטנרית קשוחה ומאיימת, הייתי שורד איתה בשמחה גם בווריאציה המאוזנת, המקורית.
צילום: תומר פדר


הכתבה המלאה, כולל קצת היסטוריה, חוויות מיסטיות ושפע סופרלטיבים מתפרסמת בגיליון 'אוטו' 283.