בתדרוך העיתונאים שקדם לנסיעה ב-308CC הרחיבו נציגי פיג'ו על חשיבות סדרת ה-CC בקו המוצרים שלהם, התגאו בהיותם הראשונים להוריד את הטכנולוגיה הזו לעם (בהנחה שה"עם" לא יכול להרשות לעצמו מרצדס SLK, חלוצת התצורה) ובנתח השוק המשמעותי בו הם אוחזים בקטגורית ה-CC (קופה-קונברטיבל, קרי גג נפתח מתקפל וקשיח) באירופה – 1 מכל 4 CC באירופה נושאת בגאון את סמל האריה. גם ל-308CC הם צופים עתיד מזהיר, עם צפי מכירות של 35,000 מכוניות בשנה בעולם.
אז למה לכל הרוחות הם דחפו את ההשקה של ה-308CC אל אחורי האולם, מצמידים אותה לזנבה של השקת ה-3008, ומאפשרים בסך הכל כשעה נהיגה פר עיתונאי? אפילו אם הייתי עושה "אלי שאולי", חוטף מפתח, רץ אל המכונית לבדי וחוזר כשהמטוס כבר מחמם מנועים, עדיין לא היה מתאפשר לי לנהוג בה יותר מ-120 ק"מ... מוזר.

חידושים והמצאות
נראה שכמו שה-308 מבוססת בכבדות על ה-307, כך גם גרסת ה-CC מבוססת בכבדות על ה-307CC. גם כאן זכה החרטום לטיפול אף-נשרי כמו בשאר דגמי החברה; אבל, אם מתעלמים מהבליטה בחרטום, קל לזהות את קווי המתאר הבסיסיים של ה-307CC, בדגש על הזנב שנראה הרבה יותר טוב כאשר הגג פתוח. כנראה שבפיז'ו מודעים לכך, ולכן עשו מאמץ מיוחד לאפשר לנהג לנסוע כמה שיותר זמן עם הגג מופשל – הם הוסיפו לרכב מערכת שזכתה לשם AirWave, שבעיקרה היא יציאת אוויר בבסיס העורף, השומרת על הנהג מפני צינת הלילה/חורף. וכן, אם זה מזכיר לכם את המערכת שב-SLK אתם לא לבד. לטובת הבטיחות בנסיעה בגג פתוח יש גם קשתות התהפכות שקופצות ממשענות הראש האחוריות וכריות ראש ממשענות הראש הקדמיות. ציון הריסוק במבחנים האירופאים כמעט מושלם, עם 36 נקודות מתוך 37. יפה.
היצע המנועים בהשקה כלל את כל המבחר הנוכחי – טורבו-דיזל 2.0 ל' עם 140 כ"ס או טורבו-בנזין 1.6 ל' עם 150 כ"ס. אך ורק עם תיבה ידנית, כמובן, למרות שקיימות גם תיבות אוטומטיות (4 הילוכים לבנזין, שישה לדיזל). בעתיד יצטרפו שני מנועים נוספים – 1.6 בנזין עם 120 כ"ס ו-1.6 טורבו-דיזל עם 110 כ"ס – רק עם תיבות ידניות.

קצר מדי
מלבד המושבים השונים והמאסיביים, אין הבדל משמעותי בין סביבת הנהג ב-CC לזו שבהאצ'בק. נחמדה, עשויה לא רע, חומרים סבירים – אבל שום דבר שנפתח בשבילו את הגג כדי להראות לעוברים והשבים. המושבים עצמם נוחים ואוחזים, אולם במזג האוויר הנעים ששרר בזמן ההשקה היה קשה להתרשם מיעילות "גל האוויר" החדש. מרווח הראש המצומצם, לעומת זאת, יפריע כנראה בכל מזג אוויר. המרווח בין שערות ראשי המתדלדלות לגג לא הספיק למשקפי השמש שלי. אין ספק שנהגים/נוסעים גבוהים נמצאים בסכנת עריפה אם לא יזהרו בזמן סגירת הגג. המצב משתפר אם מאמצים תנוחת נהיגה שוכבת יותר, אלא שאז מרווח הרגליים מאחור, עובר את הסף מ"גבולי" ל"בדיוני", והניסיון לנחש את מיקום החרטום הופך להיות משימה כמעט בלתי אפשרית.
הפתרון לזה פשוט מאוד – לפתוח את הגג, כמובן. התהליך מהיר, אלגנטי ויכול להתבצע גם תוך כדי נסיעה איטית (12 קמ"ש, משמע – תוך כדי זחילה בפקק). נפח המטען שנשאר בבגאז' עדיין יספק לשתי מזוודות בינוניות או לסל פיקניק גדול וקצת תוספות. מספיק. עם כיסוי המושב האחורי אופציונאלי, שכולל רשת אנכית קטנה מאחורי המושבים (שמנטרלת מערבולות אוויר מרעישות ולא נעימות) מתקבלת נסיעה שקטה וחלקה, שלא תטריד ממקומה אף שערה בפריזורה המדוקדקת של לקוחה אופיינית, במהירות עירונית ובין עירונית כאחת. מי שמוטרד מהעובדה שהרשת הזו מנטרלת את המושב האחורי צריך להחליף פאזה – זה לא מושב אחורי, זה תא כפפות פתוח ממש-ממש גדול. במקרי חירום אפשר להוביל שם שני אנשים – קטנים – למרחקים קצרים, או אחד בגודל בינוני בישיבה לרוחב הרכב (לא ממש בטיחותי, או מומלץ, כן?). אבל לא יותר מזה. ביום-יום זה מרחב מעולה להובלת תיקי יד אופנתיים או פאוץ' יוקרתי – לא יותר.
הכבישים סביב דוברובניק, קרואטיה, טובים יותר מהמקובל בארץ, למרות שזו מדינה שמשתקמת ממלחמה קשה שהסתיימה לפני כ-15 שנה, לא נחשבת לעשירה במיוחד והאזור עצמו הררי וסלעי.
וכן, זו ביקורת לא ממש סמויה על איכות הכבישים בארץ.
ובכל זאת, היו שם כמה מהמורות שהבהירו שההצהרות לגבי הקשיחות המשופרת של השלדה כנראה נאמנות לאמת, ושהמתלים הצטרפו במלא המרץ לנושא הקשיחות. במילים אחרות, ה-308CC קשיחה ולא ממש סופגת חוסר אחידות באספלט, מכל סוג שהוא.
החצי המלא של הכוס הוא שגם עם גג פתוח הרכב מרגיש יציב ומוצק בסיבובים, לפחות כל זמן שאלו נעשים בקצב סביר עד סביר פלוס כמו זה שאפשרו הכבישים בהשקה, ולא גולשים לטריטורית "אבו-חצירה התעלל בי מינית". מנוע הטורבו-בנזין בו התנסיתי מוכר לנו כבר, ולכן לא הפתיעה אותי עקומת המומנט השטוחה והכוח הזמין. אפשר היה להסתפק בהילוך השלישי והרביעי ברוב הנסיעה, גם כשנתקענו מאחורי משאית TAM עתיקה ומעשנת שנאבקה קשות במעלה הכביש ההררי. המנוע לא מצלצל ולא מתלונן, אלא פשוט מושך – אבל זה לא ממש מהותי עבורנו בארץ הקודש: כמה כבר יבחרו ברכב הזה עם תיבה ידנית?

מספיק ודי
בתנאי ההשקה, על התנועה הכבדה בכבישים הצרים והזמן המוגבל, קשה היה לקבל יותר מאשר התרשמות שטחית למדי מה-308CC החדשה. אולם לא בטוח שהתרשמות דינמית עמוקה או חוות דעת מעמיקה על איכות הסטריאו בנסיעת שיוט מהירה הם מה שיכריעו את הכף עבור הרוכשים הפוטנציאליים. הרי המכונית הזו לא נועדה להיות מכונית נהיגה מעצם הפשרות שדורש המבנה הבסיסי, היא גם לא כלי רכב שפרקטיקה היא המדד בו הוא נבחן, אלא אך ורק המראה והאופנתיות, והרצון שהוא מעורר בך להראות בו. אם בלובינסקי, היבואנים, יצליחו לשמור על רמת מחיר דומה לשל ה-307CC היוצאת, משמע נמוכה משמעותית משל המתחרים, המכונית תהנה מיתרון משמעותי. יכול להיות שהתחרות העיקרית תהיה דווקא מבית, מהאחות הקטנה, ה-207CC. הרי אם האוטו במילא מתאים רק לשניים, למה לבחור באחות הגדולה?
אז אולי באמת צדקו בפיג'ו כשלא טרחו להקדיש ל-CC יותר מהשקת בזק לחוצה.